הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם"

התחזית הפסימית

הנרי פורד, שחובה לומר שהיה אנטישמי, הפך את המכונית למוצר צריכה בסיסי. הוא הוכתר על ידי המגזין "פורצ'ן" כאיש העסקים של המאה העשרים. באוטוביוגרפיה שלו, הוא חוזר כמעט מאתיים פעמים על נושא השירות.

לשיטתו, מהות העסק היא השירות הטוב ללקוח ובניית מוצר שעונה על צורכי הלקוח בצורה מיטבית. יש למקסם את האינטרס של הלקוח. אסור שהעסק ישרת את האינטרס של היצרן ובעלי המניות. והרווחים? "יבואו מעצמם", כלשונו.

ג'ף בזוס, שגם בנה את אמזון על הקונספט של שירות אובססיבי ללקוח, אמר בתחילת הדרך לעובדים: "אל תחשבו על המתחרים שלנו, מהם לא נראה כסף בכל מקרה. תתרכזו בלקוחות. תפעלו כדי שהם יקבלו את המוצר הטוב ביותר ולא תהיה להם סיבה לחשוב על המתחרים".

מדוע אם כן משה רבנו, שהשקיע עד מאה ועשרים שנים בשירות מעולה לבני ישראל, והעביר להם קוד מושלם לחיים טובים עם פוטנציאל רב להצלחה, כפי שצויין בתחילת הפרשה, מסיים את תפקידו בתחזית פסימית ומתייחס דווקא למתחרים - אלילי כנען?

משה הוא איש התמיכה

כנראה שעם ישראל לא הבין נכון מה המוצר. למרות שבתחילת ספר דברים נאמר שמשה התאמץ להסביר בשפה ברורה את המהות: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים א', ה'), עם ישראל חשב שהם זכו למנהיג שהוציא אותם מעבדות לחירות, ויוביל אותם להקמת מדינה עצמאית. כשמשה לא יוכל להמשיך, ימונה מנהיג אחר. המוצר מבחינתם היה מנהיגות וניהול, ולא התורה. הם לא הצליחו או לא רצו להבין שהתורה היא המוצר ומשה הוא איש התמיכה.

ה' נתן להם תורה שמוציאה כל איש, וגם עם שלם, לחירות. התורה מעצימה אותם לקחת אחריות, להתנהל נכון ולבנות חברה. במקום אחריות הם חיפשו ש"מישהו אחר" יספק פתרונות. כאן בדיוק נכנסים המתחרים - אלילי כנען. בתרבות כנען אין משנה רוחנית־ערכית־התנהגותית כללית שמתחייבים אליה. אליל ספציפי נותן מענה לבעיה ספציפית: זה פרקטי ונוח.

כיום, כל ערוצי התקשורת מציפים אותנו במסרים, מוצרים ושירותים ולפעמים איננו מתייחסים למהות שמאחוריהם. כשהמסרים השיווקיים אינם ברורים, אנו עלולים להשתעבד לאלילים המספקים הנאה לרגע. אבל אלו, צריך לזכור, אינם מסתנכרנים עם האינטרסים ארוכי הטווח שלנו.