למה קדנציה שלישית של שי ג'ינפינג עשויה דווקא להיות אינטרס אמריקאי

מנהיגים אמריקאים בעבר רצו שסין תהיה עשירה: "חזקה, שלווה ומשגשגת", כפי שאמר הנשיא לשעבר ג'ורג' וו' בוש ב־2002; "חזקה, משגשגת ומצליחה", כפי שאמר הנשיא ברק אובמה ב־2009.

● ביום רביעי: גנץ, נתניהו וכל בכירי המשק על במה אחת - כל הפרטים על ועידת ישראל
● מתבצר בכיסא לעוד 5 שנים: נשיא סין הכריז שימשיך לכהונה שלישית
● המשך כהונתו של שי בסין מפיל את בורסת הונג קונג לשפל של 14 שנה 
● נשיא סין שי ג'ינפינג קורא לעם להתכונן לסערה מתקרבת | פרשנות
● החרם של ארה"ב, התגובה של סין: בדרך למחסור ברכבים ובטלפונים חכמים? | פרויקט מיוחד

הזמנים השתנו. בעשר השנים האחרונות, ארה"ב החלה לראות בסין מתחרה ולאו דווקא שותפה, שרוצה לסלק את ארה"ב ממעמדה כמובילת הכלכלה העולמית וקובעת הסדר הגיאו־אסטרטגי.

לזה יש שתי השלכות מעט מטרידות. ראשית, בזמן שארה"ב לא רוצה שסין תהיה ענייה, היא כבר לא כל כך תומכת בהתעשרות של סין - בגלל שזה יהפוך אותה למתחרה יותר קשה.

כך שבעוד שממשל ביידן אומר שהוא לא מנסה להכיל את סין, המגבלות הנרחבות החדשות על גישה סינית למעבדים, ציוד וכישרון מכוונת בדיוק לזה. המגבלות האלה הולכות מעבר לסתם שמירה על ההובלה הטכנולוגית אמריקאית, עד "חניקת חלקים גדולים מתעשיית הטכנולוגיה הסינית - חניקה במטרה להרוג", כתב גרגורי אלן מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים.

שנית, הקונצנזוס בקרב מומחים מערביים הוא שהסיכויים של סין לעתיד בחישוב כללי נעשו גרועים יותר תחת המנהיג שי ג'ינפינג, כך שקדנציה שלישית, שהוא צפוי לקבל בסוף מושב הקונגרס של המפלגה, יכולה דווקא לשרת אינטרסים אמריקאים - לפחות מבחינה כלכלית.

התקוות לסין פתוחה יותר נגוזו

את מהלך האירועים הזה ניתן היה לראות מתפתח דרך השינויים בגישות האמריקאיות כלפי סין. עד בערך 2012, נשיאים אמריקאים עוקבים חשבו שמעורבות עם סין תהפוך אותה ליותר פתוחה מבחינה פוליטית, יותר מונעת שוק ויותר מושקעת במערכת הבינלאומית מבוססת הכללים שארה"ב טיפחה מאז סוף מלחמת העולם השנייה.

מאז שנכנס הנשיא שי לתפקיד ב־2013, התקוות האלה נסוגו ועלה חזון יותר קודר: המעורבות האמריקאית דינה להיכשל.

הדעה הזו מקודמת על ידי מייקל פילסברי בספרו "מרתון מאה השנים: האסטרטגיה הסודית של סין להחליף את ארה"ב כמעצמה העולמית", שהיה רב השפעה בזמן ממשל טראמפ, ובספר של ראש דושי "המשחק הארוך: האסטרטגיה הגדולה של סין להחליף את הסדר האמריקאי". דושי, חוקר פוליטי באוניברסיטת ייל, יושב כיום במועצה לביטחון לאומי של הנשיא ג'ו ביידן.

התזה של שני הספרים היא שהמפלגה הקומוניסטית הסינית תמיד ראתה עצמה כנמצאת במאבק לטווח ארוך עם ארה"ב על הגמוניה אידיאולוגית וגיאו־אסטרטגית. דושי מצטט את ז'יאנג זמין, נשיא סין בין 1993 ל־2003, שאמר לדיפלומטים סיניים ב־1993: "מעכשיו והלאה לתקופה ארוכה יחסית, ארה"ב תהיה היריבה הדיפלומטית העיקרית שלנו".

המרכיבים במדיניות החוץ של שי שהכי מטרידים את ארה"ב החלו עוד לפניו: ההתעקשות להביא את טייוואן לשלטון קומוניסטי, אולי בכוח; פיתוח צבא חזק המסוגל לכבוש את טאייוואן ולסלק את ארה"ב ממערב האוקיינוס השקט; אפילו המטרה של אכיפת חוק הביטחון הלאומי בהונג קונג.

סין של שי היא מדינה מתעמתת

ההבדל תחת הנהגתו של שי היא שסין כבר לא מסתירה את יכולותיה או ממתינה בסבלנות, כפי שייעץ פעם הנשיא לשעבר דנג שיאופינג. הממשלה שלחה כוחות צבא לאיזור ים סין הדרומי; השתמשה בסחיטה כלכלית נגד אוסטרליה, ליטא ודרום קוריאה; והסלימה סכסוך עם הודו על הגבול המשותף לשתי המדינות.

העמדה המתעמתת של סין בהנהגת שי אינה מנחמת, אבל לפחות מבהירה את התמונה. הרבה מהדו־משמעות והפילוג שבעבר אפיינה את המדיניות המערבית כלפי סין נפתרה.

בשתי המפלגות בארה"ב, הניצים נגד סין מתחזקים. גרמניה הייתה בעבר הנציגה המובילה באירופה של שיתוף-פעולה תחת מדיניות שנקראה "שינוי דרך מסחר". היום שרת החוץ הגרמנית אנלנה ברבוק קוראת להקטנת התלות הכלכלית בסין ומותחת ביקורות על הפרת זכויות אדם בטאיוון.

הודו, מדינה לא מזדהה, נמשכת יותר קרוב לארה"ב, וגם בת-הברית הסוררת הפיליפינים חוזרת לצד ארה"ב.

אם ארה"ב ובנות בריתה יראו בסין מתחרה אסטרטגית, אז הן עשויות גם להכיר בכך שכלכלה סינית מתקדמת שצומחת מהר יותר הופכת אותה למתחרה יותר חזקה. גם זה מציג את הרקורד הכלכלי של הנשיא שי באור אחר.

הנשיא לא הצליח להיות רפורמטור כלכלי

ברמה השטחית, הרקורד הזה נראה לא רע: סין צמחה בערך במהירות שחזה הבנק העולמי לפני עשור. הצמיחה האטה, אבל זה היה בלתי נמנע בהתחשב באוכלוסייה מצטמצמת ומזדקנת והתשואה הקטנה של מודל צמיחה בהובלת השקעות, שני דברים ששי קיבל בירושה כשנכנס לתפקיד.

מצד שני, הוא לא עשה הרבה כדי לתקן בעיות יסודיות אלה. "שי נכנס לשלטון כרפורמטור כלכלי שרצה לכוון מחדש את הכלכלה מהשקעות (שהיו ברובן הגדול בתחום הנדל"ן) אבל זה לא קרה", אמר הכלכלן קנת' רוגוף מאוניברסיטת הארוורד.

ובתחומים בהם עשה שי רפורמות, לעתים קרובות הן היו מן השפה אל החוץ או כפופות לעדיפויות פוליטיות ככל שריכז יותר ויותר סמכויות לעצמו, והדף משוב פנימי ומתנגדים. הוא סירב להתגמש במדיניות "אפס קורונה" של סין, שהפכה מאיזון סביר בין שמירת החיוניות הכלכלית לבריאות הציבור לכותונת משוגעים נגד הצריכה הפנימית וגורם שדחה כישרונות זרים רבים.

אכן, סין הופכת למעצמה מדעית וטכנולוגית בזמן ששי מספק כסף והגנות לתחומים מרכזיים במאמץ להגיע למעמד מוביל מבחינה טכנולוגית ולהסתמכות עצמית מלאה. אבל המדיניות האלה כולן החלו לפניו בדרך זו או אחרת וכנראה ימשיכו בלי קשר למי יהיה הנשיא.

הדבר בו שי שונה מקודמיו הוא אופן הטיפול שלו במגזר הפרטי. תחת ההזנחה הנוחה של ג'יאנג ושל הו ג'ינטאו, שהובילו את סין מ־2003 עד 2013, היזמות והחדשנות שגשגו. חברות הטכנולוגיה המרשימות ביותר של סין נוסדו בתקופה זו, כמו עלי באבא ו־Tencent Holdings ברשתות חברתיות ומסחר מקוון, SZ DJI ברחפנים, Contemporary Amperex Technology בסוללות וחברת האם של טיקטוק, ByteDance.

שי ריסן הרבה מהחברות האלה, ורדף באופן אישי אחרי אנשי העסקים המובילים ביותר בתביעות והטרדות, פגע בפעילות העסקית שלהם והתעקש שכל החברות הפרטיות ייצמדו לערכים של המפלגה הקומוניסטית. הכסף עדיין זורם לסטרטאפים סיניים, אבל הסיכויים שאחד מהם יהפוך לעלי באבא הבא אינם גדולים.

מנהיגי חברות טכנולוגיה לא יכולים לצאת מסין, אבל "אומרים לילדיהם המבוגרים יותר לבנות קריירה במקום אחר", אמר סבסטיאן מלאבי, ששרטט פרופיל של תעשיית ההון סיכון הסינית בספרו "כוח החוק: הון סיכון ועיצוב העתיד החדש".

בכל זאת, אפילו אם הנשיא שי רע לסין מבחינה כלכלית, זה לא אומר שהוא טוב לאינטרסים הגיאו־אסטרטגיים של ארה"ב. כשהמעצמה הכלכלית השנייה בעולם, בעלת נשק גרעיני ומונעת מתחושה של קורבנות מובלת על ידי מישהו שלא מוכן לשמוע קולות אחרים, "זה יכול בהחלט להוביל לסבירות גבוהה יותר לסכסוך", אמר מת'יו טרפין, עמית אורח במכון הובר שהיה חבר במועצה לביטחון לאומי בזמן ממשל טראמפ.

כפי שניתן היה לראות אצל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, גם מנהיגים מוחלשים מבחינה כלכלית יכולים להיות בלתי צפויים ומסוכנים. המדיניות הכלכלית של שי משנה פחות לארה"ב מהשאלה אם יתחיל במלחמה, אמר אנדרו בטסון, מנהל מחקר ב־Gavekal Dragonomics. "נראה שלשי כושר שיפוט לא כל כך טוב. האם זה האינטרס של ארה"ב שלאיש שאחראי לצבא ולארסנל הגרעיני של סין יהיה כושר שיפוט לא כל כך טוב?".