לידיעת בעלי המניות בחברות: רכישה עצמית של מניות מהווה אירוע מס גם עבור בעלי המניות שלא השתתפו בה

האם רכישה עצמית של מניות על-ידי החברה מהווה אירוע מס עבור בעלי המניות הנותרים? בית המשפט העליון השיב על שאלה זו בחיוב, תוך שהוא קובע כי במקרה שחברה פרטית, שיש בה מספר מועט של בעלי מניות, מבצעת רכישה עצמית של מניותיה, שלא בהתאם לחלקם היחסי של בעלי המניות בהון המניות הכולל - מדובר בחלוקת דיבידנד רעיוני החייב במס גם עבור בעלי המניות שלא השתתפו ברכישה העצמית.

● לאחר האמירה הבעייתית: עו"ד דוד חודק מתפטר ממשרד גרוס ושות' ומאשים את שותפיו בבגידה | בלעדי
● הגיע זמן פשרה: מומחים משרטטים מתווה ליציאה מהפלונטר של הרפורמה המשפטית | פרויקט מיוחד

פסק הדין שם סוף למחלוקת בין רשות המסים לחברות בנוגע לאופן מיסוי רכישות עצמיות. רשות המסים מחזיקה בדעה כי מדובר בעסקה הכפופה למיסוי דו-שלבי של חלוקת דיבידנד ומכירת מניות; בעוד בעלי המניות בחברות טענו כי מדובר באירוע מס הוני חד-שלבי. ההבדל בין הגישות התבטא לעתים בהכפלת חבות המס כשהתקבלה גישת רשות המסים.

ההכרעה התקבלה בערעורים על שתי פסיקות הפוכות של בתי המשפט המחוזיים - האחד קבע כי רכישה עצמית היא אירוע מס גם עבור בעלי המניות שלא השתתפו בה, לפי שיטת המיסוי הדו-שלבי; והשני קבע כי היא אינה מהווה עבורם אירוע מס.

במסגרת הערעור הראשון (ע"א 9308/20) ערער פקיד שומה עכו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת אורית וינשטיין), אשר דחה את עמדתו של פקיד השומה וקבע כי אין לייחס לבעלי המניות אשר נמנעו ממכירת מניותיהם בחברת בית חוסן, במסגרת הרכישה העצמית, הפקת הכנסה בדמות דיבידנד רעיוני. עמדה זו שנדחתה הסתמכה על סיווגה מחדש של עסקת הרכישה העצמית כעסקה דו-שלבית עם קיזוז תמורה: רכישת מלוא מניותיה של בעלת המניות המוכרת על-ידי יתר בעלי המניות בחברה, בהתאם לשיעור החזקותיהם בחברה, ומכירתן הסימולטנית לידי החברה בעבור דמי-הרכישה המשולמים על-ידי החברה ישירות למוכרת.

במסגרתו הערעור השני (ע"א 8116/21) נידון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופטת יעל ייטב), אשר דחה את ערעורו של מאיר סיידה בקבעו כי מהותה הכלכלית של עסקת הרכישה העצמית הייתה בפועל עסקה במסגרתה מאיר סיידה - ולא החברה - הוא זה שרכש את מניותיו של אחיו, בעל המניות הפורש, תוך עשיית שימוש בכספי החברה. בהתבסס על קביעה זו, אשר תאמה את עמדתו של פקיד השומה, בית המשפט חייב את סיידה בתשלום מס בגין דיבידנד רעיוני בסך של 6,750,000 שקל - מחצית התמורה ששולמה לבעל המניות הפורש בעד מניותיו.

בית המשפט העליון דן בשני הערעורים יחד, כיוון ששניהם סבבו סביב תוצאות המס של רכישה עצמית דיספרופורציונית: עסקה שבמסגרתה חברה רוכשת את מניותיה שלה מבעליהן, שלא בהתאם לחלקם היחסי בהון המניות הכולל.

השאלה שנידונה בערעורים הייתה האם רכישה עצמית דיספרופורציונית, אשר מתבצעת לפי סעיף 308 לחוק החברות, מחוללת אירוע מס אצל בעלי המניות אשר נמנעו ממכירת מניותיהם - או מכרו פחות מניות בהשוואה למוכרים אחרים - בשל העלייה בחלקם היחסי בהון המניות של החברה, בהשוואה למצב הקודם?

השופטים רות רונן, אלכס שטיין והמשנה לנשיאה עוזי פוגלמן החליטו פה-אחד לדחות את הערעור בעניינו של סיידה, ולקבל את ערעורו של פקיד השומה עכו בהתאם לקביעות בפסק דינה של השופטת רונן, אליה הצטרף המשנה לנשיאה פוגלמן, כנגד דעתו החולקת של השופט שטיין.

השופטת רונן קבעה כי "יש לסווג את ההטבה שקיבלו בעלי המניות הנותרים כתוצאה מהרכישה העצמית כדיבידנד החייב במס, וזאת הן על-פי הפרשנות הראויה למונח דיבידנד בדין הכללי, והן בהתאם לפרשנותו הראויה בדיני המס. משכך, יש לקבל את עמדת פקיד השומה ביחס לסיווגן של שתי העסקאות נושא הערעור דנן, ולקבוע כי בשני המקרים חייבים בעלי המניות הנותרים בתשלום מס בגין הדיבידנד שקיבלו".

סכסוכים משפחתיים שהובילו לאירועי מס

הערעור הראשון סבב סביב המקרה של חברת בית חוסן בע"מ, איגוד מקרקעין ובעלת מקרקעין בנהריה המשַמש כבית אבות והמושכר לחברת מרכז הורים בע"מ המפעילה את בית האבות. בשנת 2013 התקשרה החברה בעסקת קומבינציה לגבי חלק משטח מקרקעין שהיה בבעלותה. במסגרת עסקה זו, קיבלה החברה בתמורה 7 דירות בבניין שנבנה, מתוכן מכרה שלוש דירות בשנת 2016. עד שנת 2013 היו בעלי המניות בחברה: אבירם ורסנוב, רוי עמנואל שרון וענת רחל שרון, וכן ציפורה נוישטאט, אשתו של מייסד ומנכ"ל החברה, משה שרון ואביהם של רוי וענת. אמם של רוי וענת, אורלי שרון, היא דירקטורית בחברה.

בשנת 2013 נטלה החברה הלוואה מהבנק לצורך רכישה עצמית של מניותיה של ציפורה. רכישה זו יצאה לפועל על רקע חילוקי דעות בין ציפורה לבין יֶתר בעלי המניות בחברה, אשר אף הובילו בשנת 2012 להגשת תביעה על-ידי ציפורה נגד החברה ונגד חלק מבעלי המניות. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה, לפיו ציפורה תמכור לחברה את מניותיה, אשר היוו 18.75% מכלל מניות החברה, תמורת סך של 2,486,000 שקל (עסקת הרכישה העצמית).

בדצמבר 2018 קבע פקיד השומה בשומות שהוציא כי עסקת הרכישה העצמית של מניות ציפורה מהווה עסקה של קבלת דיבידנד בידי יתר בעלי המניות, שכן הללו קיבלו מהחברה נכס בדמות הגדלת החזקותיהם בחברה (במסגרת זו גם לא התיר ניכוי הוצאות שהוצאו בגין העסקה). בשומות נקבע כי יש לחיֵיב במס את בעלי המניות בהכנסה מריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה, וזאת ביחס לכספים שמשכו מהחברה והמהווים דיבידנד בידיהם.

על השומות בצווים הוגשו הערעורים.

השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט המחוזי חיפה קיבלה את הערעור של החברה בנושא הרכישה העצמית וקבעה כי אינה חייבת במס.

קצת פחות משנה לאחר מכן, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין סיידה. מאיר סיידה ואחיו היו בעלי עסק לגידול וייצור שתילים, אשר פעל במשק הוריהם במושב תדהר, ובהמשך בעלי משתלה שנרשמה כחברה - חברת השתיל (תדהר), אשר במניותיה החזיקו האחים בחלקים שווים. בשנת 2003 הקימו סיידה ואחיו חברה בשם חברת השתיל ניהול והחזקות בע"מ, שבמניותיה החזיקו בשיעורים שווים, 50% כל אחד. במועד הקמתה רכשה החברה את מניותיהם של סיידה ואחיו בשתיל תדהר.

פעילותם העסקית של האחים באמצעות החברה הִמשיכה והתרחבה, עד שבשנת המס 2015 (שנת המס שבמחלוקת), פעל העסק בכ-80 דונם חממות והעסיק כ-100 עובדים. באותה שנה נפרדה דרכם העסקית של האחים.

בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר סיידה כי בעקבות סכסוכים בין האחים וויכוחים באשר לחברה ולפעילותה, אשר פגעו בפעילותה העסקית של החברה, החליטו האחים להיפרד, ואף נערכו חוות-דעת שמאיות כדי להעריך את התמורה שישלם סיידה בעת רכישת מניותיו של אחיו בחברה.

בסופו של יום רכשה החברה את מניותיו של האח בחברה, רכישה עצמית, תמורת 13.5 מיליון שקל. התמורה של המניות נקבעה בהתאמה לשווי החברה בהערכת השווי האחרונה, בחלופה של רכישת המניות על-ידי סיידה מאחיו. התמורה שולמה לאח מעודפי החברה, לאחַר ששתיל תדהר נטלה הלוואה בת 8 מיליון שקל והֶעבירה אותם לחברה כדיבידנד. האח שילם מס על רווח ההון החָל במכירת מניותיו.

בגדרהּ של השומה שהוציא פקיד שומה באר שבע לסיידה נקבע כי במסגרת הרכישה העצמית שבוצעה, תחילה רכש סיידה את מלוא מניותיו של האח (50%) בסך של 13,500,000 שקל, ובשלב שני העביר את המניות הנרכשות לחברה בתמורה לסך של 13,500,000 שקל, ואז למעשה מדובר ברכישה בידי סיידה, הנחשבת בדיבידנד החייב במס.

השופטת יעל ייטב דחתה את עיקר הערעור של סיידה על קביעה זו, אך קיבלה את הטענה החלופית לפיה יש לחייבו בדיבידנד בגובה מחצית בלבד מתמורת המניות.

פקיד שומה עכו וכן פקיד שומה באר שבע וסיידה ערערו לבית המשפט העליון על פסקי הדין, ובית המשפט העליון, כאמור, קיבל את עמדת פקידי השומה כי הרכישות העצמיות שבוצעו חייבת במס.

כר פורה למחלוקות עם רשות המסים

לדברי עו"ד מוטי בללתי, שותף ומומחה מסים במשרד גרוס ושות', "מיסוי עסקאות שבהן חברה מבצעת רכישה עצמית של מניותיה היוו בשנים האחרונות כר פורה למחלוקות בין נישומים לבין רשות המסים. המחלוקת העיקרית ביחס למיסוי רכישה עצמית של מניות נסובה סביב השאלה האם, כגישת רשות המסים, מדובר בעסקה הכפופה למיסוי דו-שלבי של (1) חלוקת דיבידנד ו-(2) מכירת מניות - או שמא מדובר רק באירוע מס הוני חד-שלבי, כגישת מרבית הנישומים. ההבדל בין גישת המיסוי החד-שלבי לבין גישת המיסוי הדו-שלבי הוביל במצבים רבים להכפלת חבות המס הכוללת בעסקה".

עו"ד בללתי מסביר כי "בפסק הדין בעניין חוסן הוחלט ברוב דעות (השופט פוגלמן והשופטת רונן) לאמץ ביחס לחברות פרטיות עם בעלי מניות מעטים, את גישת המיסוי הדו-שלבי, לפיה בעלי המניות הנותרים בחברה יחויבו בשלב הראשון במס דיבידנד בגובה חלקם היחסי בחברה (ערב הרכישה) מסכום הרכישה, ובשלב השני ימוסו בעלי המניות המוכרים במס רווחי הון בגובה סכום הדיבידנד שקיבלו בעלי המניות הנותרים. זאת, כנגד דעת המיעוט של השופט שטיין, שביקש ליישם את מבחן המטרה הדומיננטית של העסקה להבחנה בין מקרים שונים של עסקאות לרכישה עצמית של מניות שרק במקרים מסוימים יובילו למיסוי דו-שלבי".

לדברי עו"ד בללתי, "בית המשפט החליט לקבוע ביחס לחברות פרטיות עם מספר מועט של בעלי מניות כי יש ליישם באופן גורף את גישת המיסוי הדו-שלבי משיקולים של פשטות, יציבות וודאות.L בעוד גישת השופט שטיין ביחס למבחן תלוי נסיבות לצורך הגשמת עיקרון מס האמת נדחתה".

עו"ד בללתי מבקר גישה זו. "עולה שאלה למה במקום שבו בית המשפט העליון בוחר במודע בעקרונות יציבות ופשטות על פני עיקרון מס אמת, מעדיפים דווקא יישום גורף של הגישה המחמירה עם נישומים (מיסוי דו-שלבי), על פני יישום גורף של הגישה שמקילה עם נישומים (מיסוי חד-שלבי). כמו כן, יש להניח כי כעת המחלוקות ביחס לעסקאות רכישה עצמאית ינועו סביב השאלה אילו חברות פרטיות נחשבות לכאלה שמוחזקות על-ידי מספר קטן של בעלי מניות, באופן שיוביל לכך שהכלל המיסוי הדו-שלבי יחול באופן גורף לגביהן".  

לדברי עו"ד (רו"ח) נועה לב-גולדשטיין, שותפה וראש מחלקת מסים (במשותף) במשרד פישר (FBC), "פסק הדין קובע כי רכישה עצמית של מניות מהווה אירוע החייב במס בקרב בעלי המניות הנותרים, ויש לו השלכות רוחב על עשרות אם לא מאות חברות פרטיות במשק, שביצעו ו/או תכננו לבצע עסקאות של רכישה עצמית של מניות. לאור מורכבות הסוגיה והדעות החלוקות שהובעו על-ידי הרכב השופטים, יש סבירות גבוהה כי המחלוקת תידון בדיון נוסף בהרכב מורחב של בית המשפט העליון".