החות'ים גובים מחיר חדש, וחשש המערב מאסון סביבתי בים האדום עולה

המאבק הבינלאומי במורדים החות'ים ובפגיעתם בתנועת השיט בים האדום הגיע בסוף השבוע לשפל חדש, עם שקיעתה הראשונה של ספינה: רובימאר, שהותקפה שבועיים לפני כן, ב־18 בפברואר. כיצד הקואליציה בהובלת ארה"ב נוחלת כישלון חרוץ כזה? האם אנחנו בדרך לאסון סביבתי? ומה מצב השיט בים האדום? גלובס עושה סדר. 

● הגנרל הבכיר שמעריך: "לישראל יש בעיה קשה מאוד בעזה"
● עומאן בחרה בסין - אך סובלת מנחת ידם של החות'ים

מה הרקע של הספינה?

אוניית הצובר רובימאר שטה תחת דגל בליז. בימים האחרונים היא כבר פלטה שובל נפט שנישא לאורך כ־29 ק"מ, וכעת החשש הוא מאסון סביבתי חמור כתוצאה מ־22 אלף טונות דשן שהובילה האונייה מנמל ראס אל־חיר בערב הסעודית, לורנה בבולגריה. עם שקיעתה, הפכה המתקפה נגד רובימאר לחמורה ביותר במזרח התיכון מאז מלחמת לבנון השנייה, אז חיזבאללה פגעו והטביעו אונייה מצרית שהובילה מלט.

רובימאר, שנמצאת בבעלות בריטית, שייכת לקבוצת "בלו פליט" שהמטה שלה יושב באתונה. מנכ"ל ומייסד החברה הוא ממוצא לבנוני, רוי ח'ורי. הוא דור שני לעוסקים בספנות, לאחר שאבא שלו פתח עסק בתחום בביירות כבר בשנת 1961.

בלו פליט, שהיא הבעלים של יותר מ־30 ספינות, מפעילה בעצמה משרדים בביירות מאז 2010. בין לקוחות החברה נמנית ענקית המתכות ארסלור מיטאל, חברת קוק תעשיות, לואי דרייפוס ונשיא הודו. חלק מכוח האדם של החברה הוא מהמזרח התיכון. על רובימאר היה בעת התקיפה צוות שמנה כ־20 איש, רובם אזרחי סוריה. הם ברחו מהספינה על גבי סירות הצלה וספינה ששייכת לענקית הצרפתית CMA CGM הובילה אותם למקום מבטחים בג'יבוטי.

האם ניתן היה להציל אותה?

הסימנים מעידים שכן. עוד בטרם השקיעה, סיפר המנכ"ל ח'ורי ל־S&P גלובל כי הם "ממתינים לסירת גרר". זה לא קרה, כנראה משתי סיבות מרכזיות: המצב הביטחוני בים האדום שמנע מסירות גרר להגיע, ואי מציאת נמל לגרור אליו. ככל הנראה, נמלים שונים במרחב דחו את האפשרות, ובטרם השקיעה עסקו בהיתכנות של גרירה צפונה אל ערב הסעודית.

מהן המשמעויות הסביבתיות?

"הפוטנציאל לאסון סביבתי בעקבות טביעת הספינה נובע משני גורמים שונים - דשנים ודליפת נפט וסולר", אומרת לגלובס פרופ' אילנה ברמן־פרנק, ראשת המרכז הישראלי לחקר הים התיכון וחברת סגל בחוג לביולוגיה ימית בביה"ס צ'רני למדעי הים באוניברסיטת חיפה. "שני המרכיבים האלה עלולים להשפיע ישירות על החיים בים בנקודה ששקעה, אבל גם עלולים לנוע ולהשפיע באזורים נוספים".

פרופ' ברמן־פרנק מציינת כי הים הוא מערכת תלת־ממדית שבה הזיהום עלול להגיע לעומק ולרוחב. "בים האדום הצמחים מאוקלמים לסביבה שהיא ענייה בחומרי תזונה, וכאן מדובר על דשנים שמכילים חנקן וזרחן - אלמנטים שהיצורים הללו צריכים. אולם, במקומות כמו הים האדום שבהם יש מעט תזונה, נוצרות מערכות ייחודיות כמו שוניות אלמוגים. אלו מאפשרות ליצורים שבמקומות אחרים לא היו חיים, ליהנות ממעין נווה מדבר שמאפשר להרבה יצורים לחיות - אף שאין חומרי תזונה בכמות גדולה שמאפשרים צמיחה ענפה. במצב שבו יש יותר מדי חומרי דשן שמגיעים, האצות עלולות לגדול על גבי האלמוגים ולחנוק אותם".

האם מפרץ אילת יושפע?

פרופ' ברמן־פרנק: "הזיהום במקרה הזה לא צפוי להגיע למפרץ אילת בשל המרחקים, אבל כן לפגוע בשוניות שקרובות לאירוע. סוגיה משמעותית היא זיהום הנפט, שמרעיל את מארג המזון. השפעת זיהום הנפט נובעת מכמה נפט נשפך, התיחום של אזור הזיהום ועד כמה אפשר לנקות. בסופו של דבר, יש כאן מקרה שבו מצד אחד יש את הדשנים שעלולים להביא לפריחה, ואת הנפט שרעיל ועלול להשפיע על כל מארג המזון".

איך התקיפות נמשכות?

מאז 19 בנובמבר, עת המורדים החות'ים חטפו את אוניית הגלנוע "גלקסי לידר", ועד 27 בפברואר - התבצעו 51 פגיעות חות'יות באוניות סוחר. כך עולה ממחקר שביצעו חוקרים ממכון וושינגטון, נועם ריידאן ופרזין נדימי.

"כוחות הקואליציה תוקפים רק אמצעים נראים לעין", אומר לגלובס תא"ל (מיל') יובל אילון, לשעבר ראש מספן המודיעין בחיל הים וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "שקיעת רובימאר עשויה להפגין את המחיר שנגרם מהמתקפות, שגם אם הן לא עולות בחיי אדם - הן מובילות לזיהום ים". כשנשאל האם התנהלות הקואליציה תשתנה בעקבות האירוע, הוא אמר כי "היה ברור למדי שהספינה בדרך לשקוע, אני לא רואה כרגע שינוי בתפיסה".

מה מצב השיט בים האדום?

ביום שישי חצו את תעלת סואץ, השער הצפוני של הים האדום, 33 ספינות - כשהממוצע היומי לאורך השבוע עמד על קצת פחות מ־39. כך לפי נתוני חברת שירותי הספנות Inchcape. לצורך ההשוואה, לפי נתוני ועידת האו"ם לסחר ופיתוח, בתחילת ספטמבר חצו כ־123 אוניות מכולות ביממה. מנגד, נתון מעניין הגיע מלוידס, ולפיו בשבוע החולף חל זינוק יחסי מ־48 מכליות נפט שחצו את הים האדום לאורך השבוע ל־79.