השקעה של עשרות מיליונים כבר שווה מיליארד דולר: חברת התרופות הישראלית שפועלת מתחת לרדאר

היכרות באוניברסיטת הרווארד הובילה את משפחת אורן, הבעלים של קבוצת דקסון וחברת הפארמה דקסל, להשקיע במניות החברה שייסד ויווק רמסוואמי ב־2014 • היום ההחזקה שלה כבר שווה יותר ממיליארד דולר • כך נבנתה אימפריית תרופות הרחק מאור הזרקורים

ויווק רמסוואמי, מייסד רויוואנט, שהתמודד מול טראמפ על מועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית / צילום: ap, Alex Brandon
ויווק רמסוואמי, מייסד רויוואנט, שהתמודד מול טראמפ על מועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית / צילום: ap, Alex Brandon

התרופה דקסמול של קבוצת דקסון, החברה האם של דקסל, היא אחת התרופות המוכרות והנמכרות בארץ, אבל הפעילות הבינלאומית של חברת הפארמה נותרה במשך שנים מתחת לרדאר. תחת מעטה חשאיות והרחק מאור הזרקורים, הפכה בהדרגה הקבוצה הישראלית, שייסד דן אורן, לאימפריית תרופות שקטה. לא מעט בזכות הקשר המפתיע שלה ל־Roivant (רויוואנט), החברה האמריקאית שייסד משקיע הביומד ויווק רמסוואמי, מי שהתמודד מול דונלד טראמפ על מועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית.

השבוע בביומד | מניות ביטוחי הבריאות בארה"ב נופלות, וננוקס זינקה ב-30%
ראיון | הישראלי הבכיר בענקית התרופות מרק: "מעכשיו נשקיע בישראל עוד יותר"

ב־2014, הייתה דקסון המשקיעה הראשונה ברויוואנט ומאז השקיעה בה במצטבר עשרות מיליוני דולרים. נכון ל־2024 היא בעלת המניות הגדולה בה, עם החזקה של 12.8%. רויוואנט עצמה כבר נסחרת ב־9 מיליארד דולר, כלומר, ההחזקה של דקסון שווה יותר ממיליארד דולר.

שירי ראפ ליברטניים והערצת ישראל

אילן אורן, בנו של מייסד דקסון, הכיר את רמסוואמי כשלמד בהרווארד. היום הוא מכהן כיו"ר רויוואנט וכמנכ"ל משותף בדקסל, לצד אחיו אורי. האב דן מכהן כיום כיו"ר הקבוצה.

רמסוואמי, אמריקאי ממוצא הודי, הוא ליברטן ורפובליקן, מתנגד חריף לתרבות ה־Woke. הוא אף הקים קרן השקעות שהיא "אנטי אחריות תאגידית" וקרא לתנועה הלהט"בית "כת". במרוץ שלו לנשיאות, הוא ציין שארה"ב צריכה לחזור לשורשים המאחדים שלה: דת וכסף. בצעירותו, כשלמד בהרווארד, נהג לכתוב שירי ראפ ליברטניים תחת הכינוי Da Vek. בהמשך, כשכבר היה מיליונר, נרשם ללימודי משפטים בייל, לדבריו מתוך עניין בשאלות של צדק. שם הצטרף לקבוצת הדיבייט היהודית "שבתאי". הוא חובב ישראל מושבע, וטען בעבר שישראל היא "אומה אלוהית עם מטרה אלוהית" וכי על ארה"ב לספק לישראל "כיפת ברזל דיפלומטית" אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. 

רמסוואמי הקים את רויוואנט במחשבה שתהיה "ברקשייר האת'ווי של פיתוח התרופות". החברה רכשה נכסים שפותחו בחברות אחרות והקימה מספר רב של חברות בנות (שמות כולן מסתיימות ב־Vant). ההצלחות הגדולות של החברה הם שני מוצרים בתחום המחלות האוטו־אימוניות. אחד מהם, של החברה הבת Televant, מתחרה במוצר של טבע. החברה הזאת הוקמה על בסיס מוצר שפותח תחילה בפייזר, ולבסוף טלוונט נמכרה לרוש ב־7.1 מיליארד דולר. ההצלחה השנייה היא Immunovant, שהונפקה ב־2019 ונסחרת ב־4 מיליארד דולר.

הכישלון הגדול של רויוואנט הוא כנראה חברת אלצהיימר שהונפקה בבורסה, הגיעה לשווי של 2.7 מיליארד דולר (עם שמונה עובדים בלבד) ובסוף התרסקה כמו רבות אחרות בעקבות ניסוי קליני כושל.

נכס נוסף של החברה הוא קניין רוחני בתחום הולכת תרופות RNA, שעל בסיסו היא תובעת את פייזר ומודרנה. לטענת החברה יש לה זכויות בשיטת ההולכה לחיסוני הקורונה. אם התביעות הללו יצליחו, החברה עשויה לקבל נתח לא רק מהכנסות עתידיות מחיסוני קורונה, אלא גם רטרואקטיבית מהחיסונים ששווקו במיליארדי דולרים רבים בתקופת שיא המגפה.

רמסוואמי עזב את רויוואנט עוד לפני שמוזגה ל־SPAC ב־2021. בשנה האחרונה, בהובלת אילן אורן כיו"ר ומט גלין כמנכ"ל, עלתה מנייתה ב־25%.

אחיו של רמסוואמי, שנקר רמסוואמי, היה שותפו בחלק מהפעילות של רויוואנט והקים ב־2019 את Kriya Therapeutics בתחום התרפיה הגנטית. קבוצת דקסון השקיעה גם בחברה זו, ואילן אורן משמש בה כדירקטור.

ויתרה על ההנפקה בנאסד"ק

בשוק הישראלי כמעט לא מכירים את הפן הזה של פעילות דקסל ואת השקעותיה בחברות חדשניות בחו"ל. דקסל הוקמה ב־1968 על ידי דן אורן, ותחילה שיווקה רק תרופות גנריות בישראל. ב־1980 היא ביצעה את עסקת היצוא הראשונה שלה, וב־1996 החלה להקים סניפים באירופה, ואחר כך נכנסה לשוק האמריקאי עם מוצר נגד צרבת, שהפך לשני בגודלו בשוק. היום השווקים העיקריים הם בחו"ל, אם כי רוב 1,200 עובדיה מועסקים בארץ, בשלושה אתרי ייצור ומו"פ.

חלק ממוצרי החברה גנריים, וחלקם נחשבים "ספשיאלטי", כלומר מוצרים המבוססים על מולקולה מוכרת אך מציעים צורת מתן אחרת, כמו מנגנון הולכה חדש, שחרור מושהה, או שילוב מיוחד בין תרופות. לעתים, החברה רוכשת מותג ותיק שכבר אינו מוגן פטנט, אך הוא עדיין נכס מותגי. כך, לדוגמה, דקסל היא הבעלים בישראל של מוצרים כמו ויאגרה של פייזר ואפיפן של מיילן.

ב־2004 נחשפה דקסל מעט כשביקשה להנפיק בנאסד"ק ולגייס 80־100 מיליון דולר לפי שווי של 600 מיליון דולר. החברה ויתרה על תוכנית ההנפקה מאז, ולא נראה שהיא מצטערת על כך. מאז צמחה החברה באופן משמעותי, אם כי היקף הפעילות המדויק שלה לא נחשף. לפי אתר החברה, היא משווקת 150 מיליון חפיסות תרופות בכל שנה, מעסיקה 1,200 עובדים ברחבי העולם והשקיעה כ־500 מיליון דולר במו"פ ובחדשנות בעשור האחרון.

ניסויים בדיכאון וסכיזופרניה

ב־2010 החלה דקסל להשקיע בחברות צעירות. בבעלותה המלאה שתי חברות עם מוצרים חדשניים: חברת דקסוליגו, שמפתחת תרופות חדשניות מבוססות RNA ושיטות מתן חדשות של מוצרי RNA; וחברת Celexio שהוקמה על ידי דקסל יחד עם יוצאי טבע (המנכ"לית אליזבת' קוגן וסמכ"ל הטכנולוגיה מנשה לוי שימשו בתפקידים בכירים בזרוע האינובטיבית של טבע), והיא נמצאת בניסויים קליניים מתקדמים בתרופה לדיכאון ובתרופה לסכיזופרניה, במנגנון דומה לתרופה של חברת קהונה, שנמכרה ל־BMS ב־14 מיליארד דולר והמוצר שלה אושר לשיווק לאחרונה.

יש לדקסל השקעות מיעוט בכמה סטארט־אפים ישראליים נוספים. בעבר דיווחנו על השקעותיה בחברת BrainQ ובאתר Life Sciences Europe דווח על השקעתה בחברת ImmunAI בתחום הבינה המלאכותית לשיפור תהליכי פיתוח של תרופות.