כלכלה מעגלית: ממציאות של פסולת לעתיד של הזדמנויות

הכותב הוא מנכ"ל קבוצת חיפה

בעולם שבו המשאבים מוגבלים והצרכים הולכים וגדלים, הכלכלה המעגלית אינה רק פתרון אפשרי - היא הכרח. מדובר במודל שמבוסס על שימוש חוזר, מיחזור והתחדשות של משאבים, במקום להשליך אותם. זהו מעבר מתפיסה לינארית, שבה משאבים נלקחים, מנוצלים ונזרקים, לעולם שבו הפסולת עצמה הופכת לנכס.

כלכלה מעגלית היא מערכת כלכלית שנועדה לשמר משאבים במעגל סגור. המשמעות היא שאנו שואפים למנוע ייצור של פסולת על-ידי תכנון מוצרים שניתן למחזר, לשקם או לשדרג. מטרתה להפחית את התלות במשאבים מתכלים וליצור ערך כלכלי מתוך פסולת וחומרי גלם משומשים.

למה זה חשוב? בעידן שבו אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול בקצב מהיר, והלחץ על משאבי הטבע גובר, כלכלה לינארית שבה משאבים נלקחים ונזרקים פשוט אינה בת-קיימא. מודל כלכלה מעגלית מספק פתרון כולל - הוא מטפל במקביל במשבר האקלים, מצמצם זיהום, משפר את יעילות השימוש במשאבים ותורם לצמיחה כלכלית.

בישראל, היתרון של כלכלה מעגלית הוא כפול. מצד אחד, המדינה סובלת ממחסור במשאבים טבעיים כמו מים וקרקע חקלאית. מצד שני, החדשנות הישראלית, בפרט בתחומים כמו חקלאות מדייקת ואנרגיה מתחדשת, הופכת את ישראל למקום אידאלי ליישום ולפיתוח המודל. כלכלה מעגלית יכולה לשפר את הביטחון התזונתי של ישראל, להפחית את התלות ביבוא ולהוביל את המדינה לעמדה של מנהיגות עולמית בתחום.

לא רק טכנולוגיה

אחת הדוגמאות הבולטות ליישום כלכלה מעגלית היא היוזמה של העיר אמסטרדם ליצירת מערכת עירונית סגורה, הכוללת מיחזור פסולת אורגנית, שימוש חוזר בחומרי בנייה והפקת אנרגיה מפסולת. מודלים אלה, המשלבים חדשנות עם פתרונות סביבתיים, מציבים סטנדרט חדש לניהול משאבים בקנה-מידה עירוני.

לשמחתי, אני יכול לתת דוגמה גם מבית, כאשר גם אצלנו בקבוצת חיפה אנו מובילים יישומים מעשיים לכלכלה מעגלית. מפעל האמוניה הכחולה ("בלומוניה") שאנו מקימים בנגב בימים אלה מהווה דוגמה חיה למודל. המפעל, שיוזן באנרגיה סולארית, יפיק אמוניה כחולה למגוון רב של תעשיות, ישלב תפיסת פחמן דו-חמצני הנפלט בתהליך הייצור ויהפוך אותו למוצרים חדשים. הפחמן הדו-חמצני ישמש, בין היתר, להעשרת חממות, מה שיוביל לעלייה משמעותית ביבולים - והכול תוך צמצום ההשפעה הסביבתית.

דוגמה נוספת היא מעולמות התפלת מי ים. מתקני ההתפלה, שמשקלם במשק המים בישראל משמעותי ביותר, עושים שימוש רב בפחמן דו-חמצני ונדרשים למקור יציב ואמין של גז זה.

חקלאות מדייקת היא לא רק טכנולוגיה; היא דרך לחשוב מחדש על הדרך שבה אנו מגדלים מזון. בהמשך לדוגמה של מתקן הבלומוניה, אנו בוחנים שיתוף-פעולה עם תעשיית גידול הספירולינה, אצה עשירה בחלבון, תוך שימוש בפחמן דו-חמצני שמופק כתוצר לוואי של תהליך הייצור של האמוניה הכחולה. המודל הסגור הזה מדגים כיצד ניתן לשלב משאבים מעודפים בתהליכי ייצור מזון בצורה יעילה ומתקדמת.

צמצום טביעת הרגל הפחמנית

חשוב להבין שחקלאות מדייקת וכלכלה מעגלית הם רק חלק מהמאמץ הרחב יותר לצמצום טביעת הרגל הפחמנית. במסגרת זו אנו שואפים לא רק לנצל בצורה יעילה את הפחמן הדו-חמצני הנוצר בתהליכי הייצור, אלא גם להפחית את הפליטות עצמן באמצעות פתרונות חדשניים. אחת הדוגמאות לכך היא הקמת שלוחת רכבת ייעודית במפעל שלנו.

למרות שזהו צעד שנראה במבט ראשון עסקי-תעשייתי בלבד, יש לו משמעות סביבתית אדירה. במקום להסתמך על אוניות מסע מזהמות שמגיעות לנמלי ישראל, ולאחריהן שיירות של אלפי משאיות שבמשך עשרות שנים מובילות חומרי גלם ומוצרים סופיים, אנו מפחיתים את התלות ביבוא ושומרים על עצמאות אנרגטית דרך ייצור של אמוניה כחולה כאן בישראל ומשלחים את מוצרי המפעל בהתבסס על שלוחה חדשה של הרכבת, שמגיעה ישירות למפעל. ההישענות על הובלה רכבתית מפחיתה מיליוני קילומטרים של נסיעה מזהמת ומסייעת באופן משמעותי בצמצום זיהום האוויר והים.

לסיכום, המעבר לכלכלה מעגלית אינו רק צורך תעשייתי, אלא אחריות משותפת לכולנו. כמי שעומדים בחזית התעשייה, עלינו להוביל את השינוי הזה, מתוך הבנה שמדובר בעתיד הדורות הבאים.

אני קורא לעמיתיי בתעשייה, למקבלי החלטות ולציבור הרחב: זה הזמן לאמץ מודלים חדשים, לשלב ידיים וליצור עולם שבו צמיחה כלכלית וקיימות סביבתית פועלות בהרמוניה. הכלכלה המעגלית היא לא רק חזון - היא המציאות שאנחנו יכולים לבנות יחד.