סערה מושלמת בבית הלבן, פוטין חוגג. מה יעשו מנהיגי אירופה?

בזה אחר זה, הביעו אתמול (ו') מנהיגי אירופה תמיכה בוולודימיר זלנסקי, שהתעמת בסצינות חסרות-תקדים בבית הלבן עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על עתיד אוקראינה. האירופאים חוששים כי משמעות הסילוק של זלנסקי מהבית הלבן, וההודעה של טראמפ שמרמזת על הפסקת תמיכה באוקראינה, היא נטישה מסיבית של אירופה בפני האגרסיביות הרוסית, צידוד בנשיא רוסיה פוטין וזניחה של מטריית הביטחון שהיתה פרושה על היבשת מאז תום מלחמת העולם השנייה. 

● פרשנות | תמורת סיוע צבאי: טראמפ רוצה "טריליון דולר" של מינרלים מאדמת אוקראינה 
● WSJ | בדרך להפוך למדינה ה־51? אחרי שנים של ידידות ארוכה, ארה"ב וקנדה מתקוטטות 

"אוקראינה, ספרד עומדת לצדכם", כתב ראש הממשלה הספרדי פדרו סנצ'ז בהודעה שפירסם אחרי העימות. נשיא צרפת עמנואל מקרון צידד בזלנסקי ובאוקראינה ואמר לרויטרס כי "עלינו לכבד את מי שנלחמו מהיום הראשון". ראש ממשלת פולין, בעלת ברית של ארה"ב באירופה, כתב "זלנסקי היקר, חברינו האוקראינים, אתם לא לבד".

למרות ההצהרות הרמות, לאירופה אין הרבה מה לעשות. השבוע האחרון הוכיח זאת. זה היה שבוע בו אירופה ניסתה להתנער מהחודשים שבהם היתה שק חבטות גלובלי, שבהם נשיא ארה"ב טראמפ הנחית עליה מהלומה אחרי מהלומה ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב חגג את "חוסר הרלוונטיות" שלה. היא ניסתה להילחם על מקומה בזירה הבינלאומית, אבל אחרי ה"עלייה לרגל" של מנהיגי האיחוד לבית הלבן התמונה התבררה - אין להם הרבה מה לעשות חוץ מלהתחנן לטראמם.

מי שהוביל את המאמצים ופתח את השבוע היה נשיא צרפת עמנואל מקרון, שפילס את דרכו להיות המנהיג האירופי הראשון שמתקבל בבית הלבן של טראמפ. הוא עשה זאת חשבון ראש הממשלה הבריטי קיר סטארמר שהגיע לוואשינגטון רק בחמישי לפגישה עם הנשיא האמריקאי, ובשם האירועים הדחופים שקורים בחזית האוקראינית-רוסית.

כשהוא שואב ביטחון מפסגת החירום שכינס בשבוע שעבר בפריז, של מועדון המדינות החשובות באיחוד, היה מקרון באופן מלא בסביבתו הטבעית. הוא הגיע לחדר הסגלגל והתנהג בו כמו בעל הבית. הוא תיקן את טראמפ לגבי אחריותה של רוסיה למלחמה, שם עליו יד בהחלטיות, והבהיר כי האיחוד האירופי תמך כספית באוקראינה יותר מארה"ב. זו היתה הופעה מוצלחת מצד הנשיא הצרפתי, למרות שהוא וטראמפ עדיין לא הצליחו לפצח כיצד ללחוץ ידיים כמו שני פוליטיקאים נורמלים.

שתי המטרות של מקרון

מקרון הגיע לוושינגטון לשתי מטרות עיקריות, הראשונה היתה להבטיח מעורבות אירופית במשא ומתן על הסכם שלום או הפסקת אש בין רוסיה לאוקראינה - לדאוג למקום סביב שולחן הדיונים לאיחוד האירופי - והשני היה להבטיח ערבויות ביטחוניות אמריקאיות לכל הסכם שיכונן. למקרון יש שעות פוטין רבות. סרט דוקומנטרי שצולם מאחורי הקלעים ב-2022 הראה כמה הכנות ביצע לפני שיחות עם המנהיג הרוסי. הוא ניסה לקחת על עצמו את התפקיד של אנגלה מרקל אחרי הפלישה הרוסית לקרים ב-2014, ונכשל. "ראינו שבעבר, ללא ערבויות ביטחוניות אמריקאיות, רוסיה פשוט אינה מורתעת", אמר הנשיא הצרפתי בבית הלבן.

מקרון נהנה לשחק את תפקיד המגן החדש של אירופה, ומי שאמור לייצג אותה על הבמה הבינלאומית. ככזה, הוא הבטיח לשלוח כוחות אירופיים לאוקראינה לניטור הפסקת האש (אך לא לחזית) וכן להמשיך ולתמוך במדינה מבחינה צבאית וכלכלית. בעידן הנוכחי שבו הכוח הצבאי הוא חזות הכל, ובתור המעצמה הגרעינית היחידה באיחוד האירופי, זהו אולי התפקיד הטבעי של נשיא צרפת.

 טראמפ עם נשיא צרפת עמנואל מקרון / צילום: ap, Ludovic Marin

ההתאוששות האירופית נמשכה השבוע כאשר שקע אבק המדגמים בגרמניה, והתברר כי פרידריך מרץ הוא זה שיקים את הקואליציה הבאה בגרמניה. בניגוד למצב בצרפת או בהולנד או לאוסטריה, המערכת הפוליטית בגרמניה לא רוסקה לחלוטין על ידי נושאים כמו הגירה וכלכלה. נותר מרכז, קואליציה אפשרית, שמרץ יכול להקים. היציבות האפשרית של גרמניה, התיאום המחודש עם פאריס אחרי שנות ההזנחה של הקנצלר היוצא אולף שולץ, הם בבחינת הצלחה לאיחוד האירופי. ללא גרמניה חזקה, הוא הלך ונחלש.

גם מרץ לא היסס להביע עמדות תקיפות בנוגע לצורך של אירופה לדאוג לעצמה. "אני לא מאמין שאני אומר את זה כאן בטלוויזיה", אמר אחרי ההכרזה על הניצחון, "אבל לא ניתן יותר לסמוך על ארה"ב שתיחלץ לעזרתנו במקרה של מלחמה". כדי להראות את הנחישות הגרמנית המחודשת "לקחת את עצמה בידיים", הוא אפילו בודק אפשרות ליצור קרן צבאית חוץ-תקציבית של 200 מיליארד אירו בעזרת הפרלמנט היוצא. זה יעלה את ההוצאה הגרמנית על ביטחון הרבה מעבר ל-2% הנדרשים כעת על ידי נאט"ו. על הדרך, רמז מרץ כי גרמניה עשויה לוותר על המטריה הגרעינית של ארה"ב, שמציבה כמה עשרות פצצות אטום וטילים בבסיסי במערב המדינה, ולעבור לסמוך על צרפת. עד כדי כך השתנו הזמנים.

ההוצאות הצבאיות עולות

הודעות בנוגע להתחמשות מחודשת זרמו גם ממקומות אחרים. דנמרק הודיעה כי היא תקפיץ את ההוצאה הצבאית שלה בשבעה מיליארד אירו בשנתיים הקרובות. היא גם הודיעה על שיתוף פעולה חדש עם נורבגיה בתחום הביטחון באזור הארקטי. גם במקרה הזה הקטליזטור היה טראמפ והאיומים שלו להשתלט על גרינלנד בשם השמירה על שלום עולמי.

בבריטניה, ראש הממשלה הודיע ערב נסיעתו לוושינגטון כי הממלכה המאוחדת תגדיל מיידית את תקציב הביטחון שלה ל-2.5%, והיא שואפת להגיע בשנים הקרובות ל-3%. בריטניה מקיימת דיאלוג מתקדם עם אירופה על ברית הגנה משותפת, ועל הצטרפות לתוכנית של אירופה להקים קרן התחמשות בשווי מאות מיליארדי אירו. "כוח צבאי הוא הדבר החשוב ביותר כעת", אמר סטארמר ערב פגישתו עם טראמפ, וקיצץ בתקציב הסיוע ההומניטרי הגלובלי של בריטניה כדי לממן את ההתחמשות של המדינה. גם סטארמר הבהיר כי ידרוש מארה"ב מעורבות בהסכם שלום באוקראינה.

האם המאמץ האירופי הצליח? הסימנים הראשונים מראים שלא. אחרי הפגישה של מקרון בבית הלבן כלי התקשורת ביבשת הרבו בשבחים לנשיא הצרפתי. "מקרון העניק קול לאירופה בבית הלבן", הכריז ה-FAZ הגרמני. "הלוחש לטראמפ", הכתיר אותו ה"גרדיאן". הוא עצמו אמר כי "אני חושב שהביקור היה נקודת מפנה". הוא אפילו ניסה למנוע מטראמפ להסלים את מלחמת הסחר מול האיחוד האירופי. "איך רוצים שנוציא יותר על ביטחון בעיצומה של מלחמת סחר?", תהה בקול רם בוואשינגטון בפני הנשיא.

האסימון האירופי נפל

כבר ביום חמישי, התברר כי טראמפ לא שינה את עמדתו, מבחינה פומבית לפחות. הוא התפאר בהסכם לניצול המינרלים והנפט האוקראיני בעתיד ואמר כי ארה"ב לא תציע ערבויות ביטחוניות משמעותיות לקייב בתמורה לכך. "זה התפקיד של אירופה, משום שהם השכנים שלהם", אמר. הוא גם פסל קטגורית את ההצטרפות העתידית של אוקראינה לנאט"ו. בנוסף, הוא חזר והשתלח באיחוד האירופי. "למעשה הוא נוסד כדי לדפוק אותנו", אמר טראמפ בהערות לעיתונאים ערב ישיבת הקבינט הראשונה של ממשלו, "אבל עכשיו אני הנשיא". הוא הודיע על מכסי מגן של 25% ש"יוכרזו בקרוב מאוד" על היבוא מאירופה. פגישה מתוכננת של נציגת האיחוד לענייני חוץ, קאיה קאלאס, עם שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו בוטלה על ידי הצד האמריקאי במפתיע.

ואז הגיעו התמונות של הסכסוך בשידור חי, של הצעקות של טראמפ, הגערות של ג'יי די ואנס, הלעומתיות של זלנסקי וההתפוצצות של כל זה בשידור חי. אלה אינם סימנים טובים בנוגע למעמדה של אירופה. האסימון האירופי אולי נפל, אבל ייקח הרבה זמן להפוך הצהרות למציאות. בזמן הזה, התיאבון הרוסי יכול להתגבר. גם אם ההוצאה הביטחונית שלה תגדל, אירופה צריכה מהפכת ערכים של ממש כדי לגבש צבאות לוחמים. מכון מחקר כלכלי גרמני העריך כי דרושים עוד 300 אלף חיילים אירופים ממדינות שונות כדי לגבש כוח צבאי שיוכל להתמודד עם רוסיה, אם ארה"ב תנטוש אותה כפי שהיא מאיימת.