חודש תשרי לא תמיד סימן את ראש השנה

איחולי "שנה טובה" נישאים באוויר ומוספי העיתונות עוסקים בסיכומים והתחלות חדשות. אבל האם באמת השנה היהודית החדשה תמיד התחילה בא' תשרי? האמת ההיסטורית מורכבת מעט יותר וחושפת לא מעט מיתוסים, ואולי גם כמה מנהגים ושמות שהשאלנו משכנינו וכבר אין למי להחזיר.

● 8 גרפים שמגלים מה קרה לכלכלה השנה, ויש לנו בעיקר בשורות טובות

לפי המקרא, בימי קדם השנה התחילה באביב. בספר שמות י"ב, ב' נכתב בפירוש: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". החודש הנ"ל כונה לימים ניסן, בו חל חג הפסח. אז, החג סימן את תחילת השנה גם במשמעות הסמלית של העם שנולד מחדש ויצא ממצרים, וגם במשמעות החקלאית, שכן זו עונת הזריעה והתחדשות עבודת השדה בתום החורף. תשרי, שבו נחגג כיום ראש השנה, היה החודש השביעי, וכך גם כונה. אומנם ראש חודש תשרי מצוין בתנ"ך כיום מיוחד, אך כ"יום תרועה", בלי מימד של תחילת שנה חדשה.

השינוי החל עם גלות בבל במאה ה־6 לפנה"ס, עת הועתקו היהודים מאות קילומטרים מזרחה. שם, הם נחשפו ללוח השנה הבבלי, מהמתקדמים והמדויקים בעולם דאז, והתבסס על מחזור חקלאי מעט שונה. הבבלים, כשאר עמי האזור, פתחו את השנה בניסן, וחגגו בסתיו גם את תחילת החצי השני של השנה, אחרי סיום הקציר. החודש הסתווי קיבל בבבל את שמו מהמילה האכדית ל"התחלה" - תשריתו. כשהיהודים שבו לארץ ישראל תחת שלטון פרס, הם הביאו עמם מנהגים חדשים, ולוח שנה ובו שמות חודשים בבליים דוגמת תשרי, ניסן ותמוז (שהתגלגלו גם לחלק משמות החודשים בערבית ובטורקית). אומנם ניסן נותר "ראש חודשים" בהקשר המקראי־דתי, אך לאורך השנים, ובמיוחד לאחר כיבוש הארץ על ידי היוונים והרומאים, החג המקראי של א' תשרי הפך בהדרגה לראש השנה בפועל.

וכמו במסורות רבות נוספות, גם כאן נראה שקודם התחיל המנהג ורק בדיעבד התקבעו ההסברים אליו. במאה ה־2 לספירה, בתקופת המשנה, כמה מאות שנים לאחר גלות בבל, במסכת הנושאת את שם החג נקבע: "באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות". כלומר, ממנו סופרים שנות שמיטה, יובלות ומניינים אזרחיים אחרים. ובהדרגה תפס תשרי מעמד רשמי כפתיחת השנה הכללית, מאז ועד היום. עם השנים, חז"ל גם קישרו בדרשותיהם את המועד עם תאריכים חשובים אחרים דוגמת יום בריאת העולם, ועם מנהגים ופרשנויות נוספות בעלות משמעות רוחנית עמוקה, דוגמת טקס ה"תשליך".

ומה לגבי השנה שבפתח, תשפ"ו? גם הספירה המסורתית המוכרת לנו מאז בריאת העולם, ה'תשפ"ו (5,876) שנים, היא מאוחרת יחסית. עד ימי הביניים המוקדמים השתמשו היהודים במניינים מקומיים, לפי שלטון מלכים, "מניין שטרות" (שהתחיל בכיבוש היווני במאה ה־3 לפנה"ס), או לפי אירועים דרמטיים. רק מסוף האלף הראשון לספירה התפשט החישוב מבריאת העולם על בסיס כרונולוגיה של דמויות מקראיות. גם כאן המנהג החל ביהודי בבל בתקופת הגאונים, הפעם תחת שלטון מוסלמי, ומהם התפשט לשאר העולם היהודי.