תביעת ענק חושפת את השיטה בפרשת ההונאה בסלייס

חוסכים שפותו להעביר את כספי הפנסיה שלהם לקרנות מפוקפקות בחו"ל, יזמים שהפעילו מניפולציות כדי להשתלט על מאות מיליוני שקלים, ומנהלים שהתעלמו מנורות אזהרה בשביל רווח. זו התמונה המטלטלת העולה מכתב התביעה חסר התקדים שהגיש ביום רביעי המנהל המורשה של סלייס, רו"ח אפי סנדרוב, נגד בכירי החברה לשעבר.

התביעה, בסכום עתק של 950 מיליון שקל, הוגשה נגד בעל השליטה בסלייס, שמעון גולדברג, ובניו אסף, המנכ"ל לשעבר, ושי, שכיהן כדירקטור. השלושה מחזיקים במצטבר ב־51% מסלייס, וביחד איתם נתבעים מי שכיהנו כדירקטורים, כמנהל הכספים, כרואה החשבון המבקר וכיועץ המשפטי וקצין הציות בחברה.

● ביהמ"ש על פרשת סלייס: הליך פלילי יכול היה לסייע להשבת הכסף
● כתב אישום: הונאת נדל"ן בהיקף של עשרות מיליוני ש' ממאות משקיעים

לפי סנדרוב, "פרשת סלייס היא הפרשה הגדולה והחמורה של מעילה באמון החוסכים שידע ענף החיסכון הפנסיוני וההשקעות בישראל. אלפי חוסכים איבדו את כספם במסגרת מעשה הונאה פיננסי. חוסכים רבים - חלקם אנשים קשי יום וקשישים - מצויים בפני שוקת שבורה".

במרכז הפרשה, המכונה בתביעה "הונאה חסרת תקדים בשוק ההון הישראלי", מצויים 7,500 חוסכים אשר שוכנעו להשקיע את כספי הפנסיה שלהם בקופות גמל בניהול אישי (IRA), ואז לנייד את הכספים לקרנות שהשקיעו בנכסים אלטרנטיביים דוגמת נדל"ן ואשראי מעבר לים.

הקרנות הללו זכו לכינוי "קרנות אדומות", ולא פחות מ־850 מיליון שקל בכספי חוסכים שהועברו אליהן - נעלמו. סנדרוב איתר עד כה יותר מ־280 מיליון שקל, אך רובם מושקעים בנכסים בלתי סחירים ובסיכון גבוה, שניתן יהיה לממש רק בעוד מספר שנים.

איך פעלה השיטה?

בדומה לטיטניק ששטה לעבר הקרחון, כתב התביעה מתאר בפירוט מצמרר את השתלשלות האירועים שהובילו לקריסתה של חברת הגמל וכיצד הכתובת הייתה על הקיר. התביעה הוגשה באמצעות עורכי הדין ברק טל, ניר רוזנר ומעיין מלכה ממשרד ארנון, תדמור-לוי.

האירועים החלו ב־2020 ונמשכו עד ספטמבר 2023, אז מצאה רשות שוק ההון ליקויים חמורים בסלייס ואסרה על המשך העברת הכספים לקרנות האדומות.

כך עבדה השיטה, לפי התביעה: הקרנות האדומות התאגדו בארה"ב תחת ניהול של חברה זרה בבעלות שותף עלום, אשר הסתתר לעתים מאחורי אנשי קש. מארגני הקרנות פתחו חשבונות בבנקים זרים, ואחת לתקופה אף החליפו חשבונות בנק. במקביל, יזמי הקרנות פעלו לשווק את הקרנות בישראל דרך סלייס. חלקם פעלו בעצמם כסוכני ביטוח, וחלקם הפעילו סוכנים אחרים שקיבלו תגמול על חשבון העמיתים בשיעור גדול משמעותית משיווק של קופות גמל "רגילות".

הקשר בין יזמי הקרנות האדומות למנכ"ל סלייס דאז, אסף גולדברג, נוצר בתחילת שנת 2020. שישה שחקנים גייסו כספים לקרנות: סוכנות הביטוח פינברט, גיא שנצר, אנה חיימובה, ליעם ישראל ואודי אביטל ואמנון יעקובי. סנדרוב קובע, כי ישנן אינדיקציות לכך שלפחות חלק מהם פעלו בשיתוף פעולה, וככל הנראה שיתפו בכך לפחות את גולדברג.

יזמי הקרנות איתרו "לקוחות פוטנציאלים" הזקוקים להלוואה, חלקם מצויים בקושי כלכלי ודירוג אשראי נמוך, אשר שוכנעו להעביר את כספם לקרנות תמורת הלוואה בגובה של עד כ־30% מהחיסכון הפנסיוני. על מתן ההלוואות נגבו "דמי טיפול" בגובה 10% מההלוואה. היזמים אף איתרו לקוחות אמידים, חלקם קשישים המתגוררים בדיור מוגן, והבטיחו להם תשואות גבוהות. אחרי שהכספים הועברו מסלייס, וממנה לקרנות הזרות - נעלמו עקבותיהם.

הכסף זרם, ללא כתובת

בדיקה שערך סנדרוב מצאה כי יותר מ־190 מיליון שקל הועברו לקרנות ללא הנחיה כתובה של העמית, אלא לפי הוראה של יזם הקרנות. כ־130 מיליון שקל הועברו לקרן שונה מזו אליה ביקש עמית להעביר ואלפי עמיתים ניידו כספים לקרנות האדומות באמצעות טפסים בלתי תקינים. התגלו גם מקרים של טפסי ניוד החשודים כמזויפים.

חלק מיזמי הקרנות העבירו לאסף גולדברג חוות דעת משפטיות, שנועדו לאשר כי הקרנות הזרות עומדות בדרישות החוק. אלא, שבמקרה הטוב, הנתונים שבחוות הדעת התייחסו למועד הקמת הקרן. מאותו רגע הכספים המשיכו לזרום לאותה קרן זרה במשך שנים - מבלי שבוצעה בדיקה כי הן עדיין עומדות בתנאים. במקרים הפחות טובים, לא הועברו חוות דעת או אלה שהועברו היו לא תקינות - אך הכסף המשיך לזרום. מנהלי סלייס ידעו כי רק אסף גולדברג בדק את חוות הדעת, וזאת למרות שלא הייתה לו כל מומחיות בנושא - ולא עשו דבר.

הקרנות לא נבדקו ולא נמצא כי היה להן נסיון או track record. לא היה ברור מי עומד מאחוריהן וכיצד ניתן לתקשר איתן, אם בכלל. לרבים מהעמיתים לא נפתחו חשבונות אישיים במתוכנת קסטודיאן - מה שמנע הפרדה מסודרת בין העמיתים. במערכות המידע של סלייס שרר "תוהו ובוהו", והעברות הכספים נרשמו בטבלת אקסל שאסף גולדברג תיפעל ידנית, במחשבו האישי.

"קרנות זרות עלומות"

סלייס נוהלה בשיטה המזכירה פירמידה. כך, כשחוסכים ביקשו לפדות או להעביר כספים מהקרנות האדומות, הם היו מקבלים כספים שנלקחו מחוסכים אחרים. זאת, למרות שכספים אלה לא חזרו מהקרנות שבהן הושקעו. הדבר הוביל לבור של כ־70 מיליון שקל בחשבונות המעבר של החברה.

לדברי סנדרוב, יזמי הקרנות זיהו את סלייס "כגוף בעל תהליכים פרוצים ונטול בקרות אפקטיביות, אשר הלכה למעשה נעדר ממשל תאגידי. כך התאפשר ליזמים "לעשות שימוש מניפולטיבי בסלייס - תוך שיתוף פעולה עם המנכ"ל הכל־יכול של סלייס, אסף גולדברג - ולהשתלט על כספי עמיתים באמצעות ניוד כספים".

עוד טוען המנהל המורשה כי "הועברו סכומי עתק לקרנות זרות עלומות וחשודות, חלקן פיקטיביות שהוקמו אד־הוק לעמיתי סלייס בלבד, תוך שהם מנצלים את הרישיון שניתן לתובעת (סלייס, ע"ג) ואת התעלמות הנתבעים מהמשמעות החריפה של פעילות כזו, אותה ראו כ'צמיחה עסקית' וכמנגנון להשאת רווחים לבעלי המניות של החברה".

סנדרוב מתמקד אפוא במנכ"ל לשעבר, אסף גולדברג, ש"נהג בכספי עמיתים ככל העולה על רוחו". לפי התביעה, "מעשיו ומחדליו עוברים כחוט השני כמעט בכל כשל וכשל שהתגלה בסלייס" והוא זה "שהכניס את מחוללי הנזק בדלתה הראשית של סלייס, תוך שיתוף פעולה עמם"... הדירקטוריון "כשל בכל פרמטר אפשרי בביצוע תפקידיו".

תגובות

אסף גולדברג מסר: "נגיב על התביעה במסגרת ההליכים המשפטיים ונציג את מלוא העובדות כפי שהתרחשו בפועל, ובראשן - חברת סלייס פעלה בהתאם לכל הוראות הדין והרגולציה החלות על ניהול קופות גמל בניהול אישי (IRA), וכל פעולה בוצעה על פי הנחיות רשות שוק ההון ובהתאם להוראות סוכני הביטוח המורשים של העמיתים".

עורכי הדין הלה פלג וגיא אזולאי, המייצגים את שמעון ושי גולדברג, מסרו כי כתב התביעה טרם הומצא לידיהם. לדבריהם, "מהתביעה שמטרתה לברר את האחראים לאירוע, נעדרת באופן לא מפתיע רשות שוק ההון - שחקנית מפתח באירוע, וזאת בשל מניעותו של המנהל המורשה הכפוף לה, לפעול נגדה. שמעון ושי גולדברג ישטחו את טענותיהם במסגרת ההליך המשפטי, והם מאמינים שהטענות כנגדם יתבררו כלא נכונות".