מנות ענקיות ותור בצהריים: חזרנו לדיינר של העוטף כדי לגלות שהוא לא איבד מקסמו

אנחנו נוסעים על כביש 232 שבעוטף. יותר משנתיים אחרי ה-7 באוקטובר והנסיעה הזאת רצופה זיכרונות מרים. לצדם כלניות משובצות בתוככי שדות של פרחי חרדל וגם הרבה עגלות קפה. למעשה, כמעט נדמה שיש עגלת קפה על כל כלנית, ובאמת אפשר לעצור בצידי הדרך, ללגום מהמשקה החם בתוך היופי ואולי להתחיל לנשום.

● בתחנת דלק מצאנו מסעדה אגדית שהתור אליה ממלא את החניון
● עם פסקול נוסטלגי: הבר הקטן בקיבוץ שמגיש המבורגר מבשר מקומי
● המבורגר מהמשובחים שבאו אל פינו: המסעדה הוותיקה חוזרת בגרסת דיינר

 כלניות על כביש הדמים / צילום: אורנה בן חיים

פנינו למושב החקלאי יתד, המונה 170 משפחות. המושב ניצל במתקפת חמאס בזכות תושייה, גבורה והרבה ניסים. את סיפורו סיפרה לנו תושבת המקום ענבר מנור פיטוסי במסגרת סיור "מצמיחי תקווה" שנערכים במהלך חודש פברואר.

11:00 | משהו לראות: החנוכייה שהדליקו טראמפ ואובמה

התחלנו בביקור בסדנה של ירון בוב, אמן נפחות מקומי, שפרץ לתודעה הבינלאומית בזכות חנוכייה שיצר משברי רקטות, שלימים הדליקו אובמה וטראמפ, כל אחד בתורו. טיל גדול מתוצרת איראן מקבל את פנינו בחצר הסדנה. לפני 18 שנה רקטה נפלה ליד בוב ומאז הוא יוצר אמנות משרידי רקטות וקסאמים, אותם הוא הופך למקל מרשמלו, לוורד ממתכת, לחנוכייה וגם לכלי מוזיקה.
Rockets into Roses

12:00 | משהו לנשמה: זנים רבים של בונסאי

לכאורה עוד משתלה יפהפייה, יצרנית של צמחי בונסאי מעוצבים בשיטות מסורתיות. אך ביתד, כמו בשאר יישובי העוטף, אין שום עסק רגיל.

 צמחמד / צילום: אורנה בן חיים

רונית הייתה עד ה-7 באוקטובר בעלת עסק משגשג במושב לגידול כלבי צ'ארלס קאבלייר גזעיים ויפהפיים, אותם טיפחה באהבה כמו היו ילדיה. ואז הגיע אותו יום ארור, הכלבים סבלו מטראומה ונמסרו לבתים אוהבים מחוץ לעוטף. את בית הגידול שבו שהו הפכו לאחר מכן רונית וענת אחותה למשתלה גדולה ויפה, שמתמחה בטיפוח זנים רבים של העצים היפהפיים שגודלו על ברכי האמנות היפנית.
משתלת צמחמד

13:00 | משהו לטעום: קולרבי סגול ועגבנייה מתוקה

בקצה המושב שדות חקלאיים המשתרעים עד לעבר המקום שבו העין מסרבת להישיר מבט. קשה להאמין כמה קרוב היה אבק השריפה ולהאמין שאנשים בנו ועוד יבנו כאן חיים.

במשק אנחנו פוגשים את אבי וספיר חביביאן. הוא בן למשפחת חקלאים ויחד הם הצמיחו משפחה לתפארת של שבעה ילדים ושדות ללא ריסוס, בהם הם מגדלים שפע של ירקות עסיסיים, מהטעימים שבאו אל פינו. הם התעקשו לשמור על השדות גם בזמן המלחמה, ומלאי הודיה על השיבה והצמיחה.

 ספיר חביביאן, משק אורגניקא / צילום: אורנה בן חיים

משתתפי הסיור מקבלים צלחת מכוסה וספיר פוקדת על כולם לעטות מסכת עיניים. טקס הטעימות העיוורות מתחיל והוא אינו קל בכלל. אנחנו מתקשים לזהות את טעמו של כרוב סיני פריך, קולרבי סגול שמתפצח בפה, אפונת שלג ענוגה ואפילו עגבנייה מתוקה.

את התוצרת אפשר לרכוש כאן בימי רביעי בשוק, מלווה בסיורים מאורגנים בשדה.
אורגניקא - גן ירק אורגני

14:00 | משהו לקנות: פרחים שטיפחה כיתת הכוננות

משק פרחוני הוא עוד נקודה במושב שהנרטיב שלו הוא התחלה מחדש. גם לשלומי, בעליו של המקום, יש את סיפור ה-7 באוקטובר שלו. הוא הוקפץ למילואים עם פרוץ המלחמה ומאז שירת יותר מ-300 יום. את המשתלה הפורחת שלו השקתה באותו הזמן כיתת הכוננות ששהתה במושב. "כשחזרנו למושב, חמותי ניקתה וניכשה את השטח בידיים חשופות, התחלנו מהתחלה", הוא מספר לנו.

היום משתרעת המשתלה על פני דונמים רבים ובהם צמחים פורחים וזרים צבעוניים, בעיקר של חרציות שמגדלים במושב. יופי שאין לו סוף.
פרחוני - משק פרחים אמסילי

15:00 | משהו לאכול: כנפיים דביקות ועראייס לוהט

לחזור לעוטף אחרי ה-7 באוקטובר מגלם בחובו הרבה מעבר לחוסן, אבל להפוך סיטואציה משברית לחוזקה - זה כבר כישרון. בחודשי המלחמה הראשונים MID BAR, הדיינר של העוטף, היה סגור. אך בעקבות בקשות של כוחות הביטחון, שנלחמו באזור, שב טלאור לוי להפעיל את המקום. "עוד לפני המלחמה היה קושי להשיג חומרי גלם איכותיים בסביבה, שום משאית לא הגיעה לאזור וגם ספקים לא תמיד", הוא מספר.

מעז יצא מתוק. טלאור וג'ניה החלו להכין את הכול בעצמם: את התערובת הסודית של ההמבורגר המצוין, את הרוטב שהופך את הכנפיים לדביקות וחרפרפות ואת החומוס המעולה שבו טבלנו עראייס לוהט.

המנות ענקיות, כשרות ובשעת צהריים המקום היה גדוש מפה לפה בחיילים, במקומיים ואפילו בתיירים. הלב התרחב.
MID BAR, כשר