החדר במלון נראה אחרת מהתמונות - מה פסק בית המשפט

התובע הזמין חופשה לאוגוסט 2025 בעלות 5,000 שקל במלון המצוי בבעלות הנתבעת באילת. כשהגיע למקום התברר לו, לטענתו, כי התמונות והתיאורים של החדרים שהוצגו באתר האינטרנט, אינם תואמים את המציאות באופן מהותי: רמת התחזוקה והניקיון היו מתחת לכל ביקורת, הסדינים היו מלוכלכים, החדרים עם עובש, המזגן מלוכלך ומרעיש, הספות קרועות והריח לא נעים. לטענת התובע, הוא פנה לשירות הלקוחות, והוצעו לו 3 חדרים אחרים אלא שרמת התחזוקה שלהם לא הייתה שונה, ולכן הוא ומשפחתו עזבו את המלון ונאלצו לחפש חלופה ביום חמישי בחודש אוגוסט, שבו תפוסת המלונות בעיר גבוהה. הוא אף נאלץ לשלם סכום נוסף.

מטעם המלון הוצע לתובע החזר כספי חלקי בסך 3,000 שקל. התובע עתר לפיצוי בסך 10,000 שקל הכולל החזר מלא על התשלום, החזר על המלון החלופי ופיצויי עוגמת הנפש.

הנתבעת טענה מנגד כי הוצעו לתובע שלושה חדרים חלופיים, אך אשתו סירבה לשהות בהם, ולא הייתה עילה לביטול שכן לא הייתה הטעיה בפרסום והתמונות "משקפות נאמנה את המתחם".

הנשיא עמית יריב קיבל את התביעה בחלקה וציין כי "מעיון בתמונות שצורפו על ידי התובע עולה פער משמעותי בין תמונות החדרים באתר האינטרנט של המלון לבין החדר שקיבל התובע בפועל וצולם על ידו. בעוד שהחדרים באתר מרווחים, משופצים ומעוצבים, רמת התחזוקה של החדר שסופק לתובע והאבזור שבו היו נמוכים באופן ניכר מהתמונות באתר... מדובר בהטעיה לפי ס' 4(4)(1) לחוק הגנת הצרכן".

עוד צוין, כי "לא מדובר בזווית צילום שונה או בצילום מחמיא, אלא בפער מהותי הנוגע למאפיינים של החדר". השופט דחה הטענה כי התמונות באתר "משקפות נאמנה את המתחם", וקבע כי צרכן סביר רוכש לינה בחדר מסוג מסוים, שלגביו הוצג מצג מטעה.

השופט התכוון לחייב את הנתבעת במציאת ועלות האירוח החלופי בשיא עונת התיירות, אך כיוון שהתובע לא צירף קבלה על עלות המלון החלופי, חויבה הנתבעת רק בהחזר הסכום ששולם לה, וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,000 שקל.

משמעות הפסיקה: פער משמעותי בין תמונות החדרים באתר אינטרנט של מלון לבין החדר שהתקבל בפועל מהווה הטעיה המזכה בביטול העסקה וקבל החזר כספי.

מספר תיק: תק (אי') 43275-10-25

בשנת 2008 הכירו התובע, שהיה גרוש ואב לבת, והנתבעת, שהייתה בעיצומו של הליך הגירושין מבן זוגה הקודם ואם לבן. בראשית הקשר העביר התובע לאישה 275 אלף שקל לצורך רכישת מחצית הדירה שהייתה משותפת לה ולבן זוגה לשעבר. בשנת 2009 עברו הצדדים להתגורר יחד בדירה, עם בנה של האישה, וכשנתיים מאוחר יותר נולדה להם בת משותפת.

באוקטובר 23' עזב התובע את הדירה והתעוררו מחלוקות בנוגע לרכוש שנצבר, ובעיקר האם מחצית הדירה הרשומה על שם האישה שייכת לו. לטענתו, בעת גירושיה הציעה האישה כי זכויותיו של בן הזוג לשעבר יועברו אליו בתמורה ל-275 אלף שקל ששילם (וסכומים נוספים ששילם לטענתו), אך לבסוף נרשמו הזכויות בדירה על שמה בלבד, וכל בקשותיו להעברת הזכויות על שמו כמובטח נדחו על ידה. עוד טען, כי שילם את המשכנתא ותשלומי אחזקת הדירה. לטענתו, במרץ 23' הודיעה לו האישה שיש לה זוגיות חדשה ודרשה שיעזוב את הדירה.

האישה הודתה שהתובע העביר לה 275 אלף שקל לצורך רכישת חלקו של בן הזוג לשעבר, אך לטענתה כספים אלו ניתנו לה במתנה לפני שנים רבות. עוד טענה, כי התובע שילם את המשכנתא תמורת מגוריו בדירה, ואת תשלומי אחזקת הדירה בשל פערי המשכורות ביניהם. האישה הודתה כי במרץ 23' סיפרה לתובע כי פגשה בגבר אחר וביקשה שיעזוב את הדירה, ודרשה לאזן את כל הזכויות שנצברו בתקופת הקשר עד מועד זה, למעט הדירה.

השופט דניאל שרז דחה את טענת האישה שמדובר במתנה. "מדובר היה בתחילת הקשר, בשלב החיזורים כפי שהאישה מציינת, ולכן אין זה סביר שמדובר במתנה", ציין. עוד נקבע, כי נסיבות הזוגיות מוכיחות כוונת "שיתוף ספציפי" בדירה, ובהם העובדה שהתובע שילם סכום נכבד לצורך רכישת הזכויות של בן הזוג לשעבר, נשא לבדו בתשלומי המשכנתא ובהוצאת החזקת הבית והצדדים חיו בזוגיות טובה בדירה 14 שנים, נולדה להם בת משותפת והתובע אף ראה בבנה של האישה כבנו. מנגד, קיבל השופט את טענת האישה כי שהיא זכאית למחצית הזכויות הכספיות שנצברו בתקופת החיים המשותפת.

משמעות הפסיקה: בדירה הרשומה על שם אדם, ובן הזוג מבקש להכיר בזכויותיו בה, יש לתת משקל לאופי המשפחה.

מספר תיק: תלה"מ 21953-04-24

בשלהי 2019-ראשית 2020 חתמו התובעים - מעל 50 רוכשי דירות - על הסכמי מכר דירה במחיר למשתכן, מול הנתבעת, שזכתה במכרז לבניית 3 בנייני מגורים בשכונת עיר ימים באשקלון. הנתבעת, חברת יואב את רמי בניה, ניהול ופיקוח, התחייבה למסור לרוכשים את הדירה עד 31.12.21, אך מרביתו נמסרו מאפריל 2022 ואילך. בתביעה לפיצוי בגין האיחור במסירה טענו הדיירים כי האיחור, שנע בין 3 ל-4.5 חודשים, נבע מכך שרוב הבניינים לא חוברו לחשמל בזמן. הנתבעת הציעה לחבר את הבניינים לגנרטור באופן לא חוקי, והם סירבו.

הנתבעת טענה כי הדיירים רכשו דירה בזול וקיבלו אותה סמוך למועד החוזי בתקופה מאתגרת, וכעת מבקשים להתעשר על חשבונה. נטען כי היא הציעה לדיירים חיבור לחשמל זמני, והם סירבו כדי לקבל פיצוי כספי. לטענתה, המסירה נדחתה מנסיבות שאינן בשליטתה, בהן הקורונה, "שומר חומות" ועיכוב מצד חברת החשמל.

השופט עידו כפכפי דחה את טענות הנתבעת, וקבע כי הצעתה לחיבור זמני לחשמל אינה מהווה השלמת דירה הראויה למסירה. עוד נקבע, כי למרות קשיים בתקופת הבנייה, לא הוכיחה כי גורמים שלא בשליטתה מנעו את המסירה במועד. ככלל, ציין, מלחמה אינה אוטומטית גורם מסכל, קל וחומר מבצע בעזה. ביחס לשומר חומות נקבע כי לא הוכח כי אתר הבנייה הושבת כליל, וגם אם כן, מדובר בעיכוב שיש לצפות ולהתגבר עליו.

עוד צוין, כי בין גורמי העיכוב בקרונה עד למועד המסירה, הייתה לנתבעת כשנה וחצי להתגבר על העיכוב, והיא לא הוכיחה כי דווקא העיכוב בגין הקורונה הוא שגרם לאיחור; גם בעניין חברת החשמל, לא הציגה תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק כי העיכוב לא היה בשליטתה. לטובת התובעים נפסקו סכומי פיצוי משתנים בהתאם לנסיבות של כל דירה, בטווח של עשרות אלפי שקלים עד קצת מעל למיליון.

משמעות הפסיקה: אין לראות במלחמה אוטומטית "גורם מסכל" המצדיק איחור במסירת דירה מקבלן לרוכשים.

 מספר תיק: ת"א 15850-02-23