השכנים סירבו להשתתף בתיקון קיר תומך. מה קבע ביהמ"ש?

אב לשלושה נפטר וילדיו נחלקו למי שייכת דירת מגוריו. בצוואה שערך בשנת 2008 ציווה את כל רכושו לשלושתם. בשנת 2019 הלך לעולמו, אך לפני כן חתם המנוח על תצהיר מתנה לפיו הוא מעביר ללא תמורה את הדירה לבנו. הוא חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר, המייפה את כוחו של עו"ד שערך את הצוואה לבצע את הפעולות הדרושות להעברת הבעלות בדירה. הבעלות עברה על שם הבן לאחר פטירת האב.

אחיותיו הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה וטענו כי המתנה ניתנה תחת עושק וכפייה, ותוך שהבן מנצל את מצבו המוחלש של אביו טרם פטירתו. הן גם טענו כי הרישום על שם הבן היה לאחר פטירת המנוח, ולכן הדירה עדיין הייתה כלולה בעיזבון, ויש לחלקה בין שלושתם.

השופטת אפרת ונקרט מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבעה כי הדירה לא היתה חלק מהעיזבון, וכי הבן היה רשאי להעביר אותה על שמו. "ניתן להעביר בעלות בנכס מקרקעין לאחר פטירת המעביר בהתבסס על ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתם המעביר. ייפוי כוח בלתי חוזר נועד להבטיח את השלמת העסקה גם אם נותן הייפוי נפטר". נקבע כי אין הוראה בחוק המחייבת עו"ד המטפל בהעברת בעלות מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר להודיע ללשכת רישום המקרקעין על פטירת המעביר.

בנוסף נקבע כי המנוח חתם על העברת המתנה יום לאחר שפסיכוגריאטר אישר שהוא בהכרה מלאה וצלול בדעתו. נדחתה הטענה כי המנוח הושפע השפעה בלתי הוגנת. "אני קובעת שהמנוח היה כשיר מבחינה רפואית וקוגניטיבית לחתום על מסמכי המתנה". עוה"ד העיד כי המנוח אמר "אני רוצה לתת עכשיו במתנה לבן. לא כשאני אמות ויהיו ריבים". במשפט עלה כי הבנות מיעטו לבקר את אביהן בבית החולים והבן הגיע בקביעות. האחיות ישלמו לאח 60 אלף שקל הוצאות משפט.

משמעות הפסיקה: ניתן להעביר בעלות לפי יפוי כוח גם אם נותן הייפוי נפטר מבלי להודיע על הפטירה ללשכת הרישום.

מספר תיק: 68698-02-20

פרש פוד, חברה בת של רמי לוי, רכשה בשנת 2022 חלק מהפעילות של רשת פירות ירושלמית שנקלעה לקשיים תזרימיים, שבהסכם ביניהן צוין כי אינה חייבת בחובות עבר. חברת תנובת שדות החקלאים, המספקת פירות לרשת הירושלמית, הגישה תביעה נגד רמי לוי בדרישה לשאת בחובות רשת הפירות כלפיה בגובה 2.56 מיליון שקל. החברה טענה כי מדובר בעסקת מיזוג, וכי הוגשה בקשה לאישור המיזוג לרשות התחרות, ולכן היה צריך להודיע לה כנושה על הרכישה.

בשבוע שעבר, 4 שנים לאחר הגשתה, התביעה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. השופטת שירלי רנר קבעה כי רכישת הפעילות ונכסים מסוימים של הרשת אינה מיזוג כמשמעו בחוק החברות. השופטת הבהירה כי לא כל מיזוג לפי חוק התחרות הוא מיזוג לפי חוק החברות. נקבע כי לא הועברו כלל הנכסים והחיובים, לא התקיים מיזוג סטטוטורי, ולא חלה חובת הודעה לנושים מכוח חוק החברות.

"על אף השימוש במונח דומה בשני דברי החקיקה, 'מיזוג', ההגדרות שונות. בעוד ש'מיזוג' לפי חוק החברות משמעו 'בליעה' של חברת היעד על ידי החברה הקולטת וחיסול הראשונה, 'מיזוג' בהתאם לחוק התחרות הכלכלית רחב יותר, וכולל רכישת חלק מהותי מנכסי חברה אחרת או רכישת מניות המאפשרות שליטה מסוימת בה, תוך המשך קיומן של שתי החברות המתמזגות". לכן נקבע כי "התנאים למיזוג סטטוטורי בהתאם לחוק החברות, אינה מתקיימים לגבי ההסכם נשוא התביעה ולפיכך חובת ההודעה לנושים אינה חלה מכוח אותו חוק".

בנוסף נקבע כי רמי לוי לא התחייב בשום שלב לשלם חובות עבר של רשת הפירות אלא לכל היותר ניסה לסייע, לפנים משורת הדין, לבעליה מול ספקיה. הנושה התובעת הוסיפה לאחר הגשת התביעה טענות חדשות בהן העדפת נושים, שימוש בסחורה שמכרה ועוד. בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. החברה חויבה ב-20 אלף שקל הוצאות. את פרש פוד ייצגו עוה"ד גולן קנטי, אלעד לוי, יוליה אפשטיין וליעד להנר ממשרד נשיץ ברנדס אמיר.

משמעות הפסיקה: העובדה שיש צורך באישור מיזוג לפי דיני התחרות, אין משמעו בהכרח כי מדובר במיזוג לפי חוק החברות, ובהתאם החובות לפי החוק לא חלות.

מספר תיק: 24238-07-22

בעלי דירות בבניין משותף ביוקנעם, שהחצר שלהם גובלת, היו חלוקים בשאלה: מי ישלם על תיקון הקיר התומך, ועד הבית או מי מבעלי הדירות? הקיר שקע כך שנוצר מרווח ברוחב בינו לבין המבנה, והוא עלול היה להתמוטט. מהנדס קבע כי יש לבנות קיר חדש באופן תקני.

התובעים הם בעלי אחת הדירות, שרכשו אותה ב-2023. במהלך עבודות גננות התגלתה הבעיה בקיר והם קיבלו חוות דעת מהנדס. הם פנו לבעלי הדירה השנייה לבצע תיקון משותף אך לא נענו ולכן הגישו תביעה נגדם. בעלי הדירה השנייה טענו מצידם כי רק 7 מטרים מתוך 40 גובלים בחצר שלהם, וכי ועדת הבית צריך לשלם. לכן הגישו הודעת צד ג' נגד הוועד. חוות דעת מהנדס של הנתבעים קבעה כי האחריות לתקן היא על התובעים בלבד, כי הם לא דאגו לתקינות הקיר שהביא להתרחקות הקיר ולנזק.

המפקחת יעל ליבוביץ קבעה לאחרונה כי הקיר אינו רכוש משותף אלא בבעלות שתי הדירות. לכן ועד הבית לא אחראי לתיקון. המפקחת חייבה את בעלי הדירות לחלוק בתיקון. נקבע כי הליקויים בקיר התומך הם פועל יוצא של בנייתו על מילוי באופן לא תקין שהביאה עם השנים לשקיעת המילוי ולהיפרדות הקיר מהמבנה.

נקבע כי הקרקע בחצרות שני הבתים הוצאה מהבעלות המשותפת והוצמדה לדירות. "פרשנות אחרת לא תאפשר לבעלי דירות להם הוצמדה חצר לשתול צמחים, לעבד את האדמה, לשקע בה בריכה או לבצע בה כל שינוי שהוא פועל יוצא מהשימוש בחצר". והוסיפה כי הבעלות בחצר ..."אינה משתרעת לגובה עד אין קץ, ומקובל לראות את הבעלות כמוגבלת בגובה ובעומק, באופן שהבעלות בדירה אינו משתרע גם על קומת המסד או לחלל הרום המצוי לצד דירות גבוהות יותר. ואולם, בנתוני תיק זה עסקינן במילוי מתחת לקיר תומך, שנמצא במפלס דומה למפלס האדמה בחצר התובעים והנתבעים, ומצוי מעל פני הקרקע הטבעית".

האחריות הוטלה על בעלי הדירות שלהם שייך הקיר התומך, והם חויבו לבצע פירוק והקמה. הם, שסירבו לקחת אחרית, חויבו לשלם קרוב ל-24 אלף שקל הוצאות משפט לבעלי הדירה השנייה ו-23 אלף שקל לוועד הבית.

משמעות הפסיקה: קיר תומך אינו חלק מהרכוש המשותף של הבניין, והקרקע מוצמדת לדירות בעלות חצר. בעלי הדירות הם האחראים לתיקון.

מספר תיק: 8/650/2025 ,8/557/2024