"צה"ל עור ועצמות": נתניהו פותח את תקציב הביטחון, והממשלה הבאה תצטרך להעלות מסים

גלובס חשף בסוף השבוע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה לקדם בדחיפות פתיחת תקציב המדינה, במטרה להכניס בו התחייבות בסך 400 מיליארד שקל למערכת הביטחון על פני 13 שנה. הצעד, שאמור להיכנס לתוקף חודשיים בלבד לפני הבחירות, כלל ישיבה סוערת שהתקיימה בלשכת ראש הממשלה ביום חמישי האחרון.

● נגיד בנק ישראל על חשיפת גלובס: לא היינו שותפים לתהליך קבלת ההחלטה להקפיץ את תקציב הביטחון
● פרשנות | על קמפיין הבחירות הזה תתכוננו לשלם הרבה מסים

"במקרה הרע צה"ל אולי שמנמן, אבל באזורים מסוימים הוא עור ועצמות, זאת בשעה שהוא צריך להילחם מול מתאבקי הסומו", אמר נתניהו בישיבה שהתקיימה בנושא תקציב הרכש הצבאי, לאחר שתקציב הביטחון כמעט שולש ביחס לתקופה שלפני ה־7 באוקטובר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהשתתף בדיון ללא גורמי המקצוע של משרדו, התנגד, אך נתניהו הורה למזכיר הממשלה יוסי פוקס לקדם במהירות את פתיחת תקציב המדינה.

שבועיים קודם לכן, שר האוצר התגאה שהוא בלם את הסיכום התקציבי הזה עד כה: "היו ניסיונות לסכם תקציב עם משרד הביטחון של 'הניו־נורמל' של בסיס התקציב ועליו תוכנית התעצמות בסך 350 מיליארד שקל. אני בלמתי את זה, לא רציתי שזה יקרה לפני בחירות ולא במלחמה".

לעומתו, נתניהו התגאה בתקציב הזה ברשתות החברתיות כחלק מהישגי הקדנציה שלו. באחד הראיונות שקיים בשבועות האחרונים, הוא אף אמר כי בכוונתו להוביל פיתוח של מטוס חמקן ישראלי: "הקצאתי לזה 400 מיליארד שקל בעשור הקרוב, תוספת לתקציב הביטחון, כדי שנבנה פה תעשיות נשק שיבטלו או יצמצמו את התלות שלנו באספקה חיצונית".

כך, באבחה אחת 350 מיליארד השקלים נהפכו ל־400 מיליארד, והם צפויים להגיע עד כדי פתיחת תקציב המדינה חודשיים לפני הבחירות.

שאלת התזמון

אותו הסכום כולל 50 מיליארד שקל מהתייעלות הצבא, ו־50 מיליארד שקל נוספים ממקורות חיצוניים לתקציב, כמו הנפקת התעשיות הביטחוניות - אך עדיין לא הוצגה בממשלה תוכנית מסודרת בעניין. בנוסף, מתוך הסכום הכולל, 7 מיליארד שקל מוקצים למיגון הצפון, ו־12.5 מיליארד שקל למשרד החוץ. לפי גורמים הבקיאים בפרטים, כ־100 מיליארד שקל נוספים מתוך הסכום נועדו לשמש כ"ביטוח" להתחייבויות הרכש, למקרה שהסכם הסיוע האמריקאי החדש לא יכלול השתתפות כספית.

למרות שאיפתו של סמוטריץ' לגלגל את ההתחייבות הזו לממשלה הבאה, נתניהו כאמור הורה לקדם את הנושא כבר כעת. הסיבה הרשמית היא צורך לרכש דחוף בסך 2 מיליארד שקל, שבמהלך הדיונים התנפחו ל־20 מיליארד שקל.

 שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת

"הוא יכול להבטיח שבעוד ארבעה חודשים שתהיה ממשלה? אני לא ישן בלילה, כי אני חושב שאנחנו עלולים להיות שוב בסבבי בחירות, ושצה"ל בעלטה במלחמה", אומר גורם במערכת הביטחון לגלובס. "כל ארגון טרור נהפך לצבא בגלל דמוקרטיזציה של הטכנולוגיות, ולנו יש ארבעה קווי ייצור של חימושי יבשה שנגמרים בספטמבר-דצמבר".

הצורך ברכש דחוף כבר נענה בעבר, מבלי שנדרש לפתוח את התקציב באמצעות הסטות פנימיות בתוך תקציב המדינה. למשל, תקציב הביטחון גדל משמעותית עוד לפני אישורו הסופי: בנובמבר אישרה הממשלה תקציב ביטחון בסך 111 מיליארד שקל, אך עד שהגיע התקציב לאישור סופי בכנסת, במהלך מבצע "שאגת הארי", הסכום כבר עודכן ל־143 מיליארד שקל.

מאז, לדרישת הצבא, הופשרו 12 מיליארד שקל שנשמרו לרזרבה להוצאות ביטחוניות ועוד 3 מיליארד שקל שהאוצר "גירד" ממקורות אחרים. בנוסף, בשל הצורך הדחוף בתקציבים נוספים, הוסכם על 25 מיליארד שקל שיינתנו בהתאם לצורך, ואלה יתוקצבו ככל הנראה באמצעות דחיית תשלומים וגלגולם אל השנה הבאה.

בין לבין, תוקצבו 40 מיליארד שקל מתוך תוכנית ההתעצמות לרכש מטוסים, מתוך תקציב הביטחון עוד 2 מיליארד שקל לטיפול באיום הרחפנים בצפון, ורק ביום ראשון בבוקר אישרה הממשלה מיליארד שקל נוספים לצרכים מסווגים.

כל אלה עדות, לפי גורמים הבקיאים בפרטים, לכך שניתן למצוא פתרונות דחופים, ושהיו הזדמנויות אינספור להכניס תקציבי רכש נוספים, ומתעוררת שאלה לגבי מידת הדחיפות שמערכת הביטחון מציגה כעת.

על כן, ההערכה במסדרונות הממשלה היא שנתניהו מעדיף לשמור את התקציב הזה על שמו, והוא ישמש אותו בקמפיין הבחירות. גם אילו תכהן ממשלת מעבר בסבבי בחירות, תקופת הקורונה לימדה שבממשלה מסוגלים להעביר תקציבי ענק ב"קופסאות" וללא תקציב מדינה בתוקף.

בכל אופן, אם התקציב באמת ייפתח, הדבר יחייב צעדי מיסוי אגרסיביים וקיצוצים. מאחר שמדובר בתקופת בחירות ובסוף השנה - הקיצוצים יחולו על השנים הבאות. בהיעדר אפשרות לחקיקה, גם צעדי מיסוי ייגררו לשנים הבאות. כך, כשאזרח ייגש לקלפי ביום הבוחר, הוא לא ירגיש את הקיצוצים או את הטלת המסים על בשרו - אלה יחכו לו בשנים הקרובות.

הגירעון צפוי לגדול

הנורמרטור (תוכנית התקציב התלת־שנתית) שפורסמה ביוני חזתה גירעון בשנה הבאה של 3.4% תוצר. אך זהו גירעון התחלתי בלבד המתבסס על תוכניות שאושרו עד כה. בפועל, כבר עתה תקציב ההתקשרויות של משרד הביטחון גבוה במיליארדים מתרחיש הבסיס שהוצג בו. על כן, תוספת תקציבית בסך עשרות מיליארדים מדי שנה תחייב בהגדלת הגירעון, שעשוי, על־פי אזהרות סוכנויות דירוג וקרן המטבע הבינלאומית, להעמיד באור שלילי את תמונת המצב הכלכלית של ישראל בפני השווקים.

לצעד כזה יש כאמור משמעויות כלכלית נרחבות, אבל מתלווה אליו גם סוגיה משפטית לנוכח התקדימיות בפתיחת התקציב ערב הבחירות כדי להכניס בו התחייבויות בסך מאות מיליארדים לשנים הקרובות (ראו הרחבה בתיבה).

ערב המלחמה תקציב הביטחון עמד על כ־60 מיליארד שקל. גם באוצר מבינים שדרושה תוספת תקציבית משמעותית לנוכח קריסת הקונספציה של "צבא קטן וחכם". עם זאת, בחודשים האחרונים משא־ומתן על בסיס תקציב הביטחון נדחה ולא הוסכם. ועדה ציבורית שהוקמה לשם כך בשנת 2024 בראשות יעקב נגל קבעה כי תקציב הביטחון צריך לעמוד על מעט יותר מ־100 מיליארד שקל בשנה.

על תקציב הבסיס הזה אמור להתווסף תקציב תוכנית התעצמות שהאמירה כאמור ל־400 מיליארד שקל ובפריסה ל־13 שנה. ההחלטה של ראש הממשלה כעת מגיעה לאחר שבחודש שעבר סיכמה המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) עם משרדי האוצר והביטחון כי הפריסה תתחיל רק מ־2027, אז ההוצאה תעמוד על 3 מיליארד שקל ותגדל בהדרגה, כך שבתחילת העשור הבא תעמוד על כ־25 מיליארד מדי שנה. למרות הסיכום הזה, כאמור כעת ניתנה הנחיה חדשה של הדרג המדיני.

בנק ישראל מתנער

בבנק ישראל הגיבו לדרישת ראש הממשלה וציינו כי לא היו מעורבים בהליך. הנגיד, פרופ' אמיר ירון, התייחס לא פעם להצעה להגדיל את תקציב הרכש הביטחוני ב־350 מיליארד שקל. בינואר הוא הציג בוועדת הכספים של הכנסת כי יחס חוב־תוצר יקפוץ מ־69% כיום ל־76% בתוך עשור אם התוספת תתממש יחד עם הסכם סיוע אמריקאי (MOU) ול־80% ללא ההסכם הזה כפי שאכן נראה שיקרה בפועל.

בתחזית חטיבת המחקר של הבנק שפורסמה ביולי נכתב כי "חוסר הוודאות באשר לתקציב הביטחון ב־2027 גדול אף יותר, בהיעדר סיכומים על התקציב הרב־שנתי של מערכת הביטחון ובהינתן לוח הזמנים המאוחר של תקציב 2027 לאור הבחירות לכנסת. מדיניות מרחיבה שתביא לתוואי עולה של יחס חוב־תוצר עלולה להשפיע לרעה על פרמיית הסיכון ולהעלות את הריבית".

בדוח של קרן המטבע הבינלאומית שפורסם ביולי הומלץ להפחית את גירעון הממשלה לכ־2.5% במהלך שלוש השנים הבאות (לפני אימוץ התוכנית להתעצמות צבאית, הגירעון המתוכנן יהיה גבוה יותר) כדי להביא את יחס חוב־תוצר לירידה שתגיע לכ־60% עד ל־2040, בדומה לתקופה שלפני ה־7 באוקטובר. בארגון המליצו להגדיל את צד ההכנסה בתקציב המדינה בהינתן העובדה שההוצאות האזרחיות והוצאות התשתית בישראל נמוכות ביחס ל־OECD.

בארגון הסבירו כי הוצאות ביטחון מוגברות, חוב ציבורי גבוה יותר והיצע עבודה מופחת מעיבים על סיכויי הצמיחה לטווח הבינוני. אלה מצטרפים לחולשות מבניות - בעיקר השתתפות בשוק העבודה ופערי המיומנויות של האוכלוסיות החרדית והערבית.