10 המסעדות שלפניכם נפתחו בתשפ"ו, בין ספטמבר 2025 לספטמבר 2026. כל אחת מהן, בדרכה, מספרת משהו על השנה הקולינרית שהייתה כאן: על האופן שבו מסעדנים ושפים בחרו לפתוח מסעדות, לבשל ולארח דווקא בתקופה של מלחמה, אי-ודאות, מחסור בכוח אדם ויוקר מחיה גואה: הרבה חמארות, טברנות, שיפודיות, איזקאיות, שכונתיות, מעדניות מבשלות ופורמטים רזים (פחות מקומות, פחות ימי פעילות, פחות צוות, פחות שירות), מעט מסעדות שף מושקעות ושאפתניות. גם מפת המסעדות השתנתה קלות: כמה מהפתיחות המעניינות של השנה התרחשו דווקא מחוץ לתל אביב - מבת גלים בחיפה, דרך שפיים ופרדס חנה ועד הגולן.
● אחרי 14 שנה: המסעדה מהצפון שהפכה למפעל חיים נסגרת
● אח קטן וממזר: "מרטינט" מציע שילוב מושלם בין ביס לדרינק
אלה לא בהכרח המסעדות הגדולות, היקרות או המדוברות ביותר, אלא אלה שהיו בעיני הטובות, המעניינות והרלוונטיות ביותר לשנה החולפת. יחד הן משרטטות תמונה של מסעדנות ישראלית־עכשווית, שעדיין בודקת את גבולות הגזרה שלה - בין גבוה לנמוך, בין מסורת לחדשנות, בין מרכז לפריפריה, בין מסעדת שף גרנדיוזיות לקז'ואל, משוחרר וקל. המסעדות מובאות לפי סדר פתיחתן במהלך השנה, ולא לפי דירוג או סדר חשיבות.
יפנית | אסא
בתוך הגל היפני ששטף השנה את תל אביב, אסא של גיא גמזו, מוש בודניק ואיציק חנגל בלטה במיוחד. איזקאיה עכשווית ואנרגטית, שבלבה אירורי - גריל פחמים יפני מסורתי שסביבו בנוי הבר ומתפקד כמדורת השבט. התפריט מטייל בחופשיות במטבח היפני: טמפורה, גיוזה, ראמן, סשימי, אוניגירי, רובטה ומנות גריל, חלקן מסורתיות ואחרות מקבלות את הפרשנות של גמזו. לצד המנות, בודניק עושה כאן עבודת אלכוהול רצינית, עם תפריט סאקה וקוקטיילים מצוינים. ויש גם את הנקסט דור "הייבול", שמתפקד כבר תקליטים אינטימי עם קוקטיילי הייבול ומנות איזאקאיה.
אחד העם 54, תל אביב
ניאו ביסטרו | גסטרו מכניקו
"גסטרו מכניקו" היא קודם כל המסעדה של פיני מלוטניק. קטנה, אינטימית, מלאת אופי ולא דומה כמעט לשום דבר שנפתח כאן השנה. בדרום תל אביב, בגינת צ'לנוב, מלוטניק מבשל את מה שהוא אוהב: מטבח אירופי קלאסי בבסיסו, עם טכניקה טובה, רטבים וצירים, חלקי פנים, ברווזים והרבה חופש ותשוקה. הוא לא רודף אחרי טרנדים קולינריים ולא מתאים את עצמו למה ש"נכון", להפך. יש משהו מרענן במסעדה אישית כל כך, רומנטית (תרתי משמע: בת זוגו של מלוטניק, שמה סטארק, מארחת ומוזגת על הבר). בעולם של קבוצות מסעדנות גדולות, קונספטים ומיתוגים מהוקצעים, לא קל ללכת בדרך הזאת. למרבה הצער הביסטרו המקסים הזה לא שרד את השנה והשבוע הודיע על סגירה.
צ'לנוב 22, תל אביב
מסעדת השנה | Bo’u
אחרי שנים שבהן הוביל את "ג'ורג' וג'ון" וזכה איתה להכרה גם בעולם, השף תומר טל יצא לראשונה לדרך עצמאית ופתח עם יאיר בקייר וסטיבן לובל את "Bo’u" - מסעדה שמצליחה להחזיק ניגודים: גבוהה ומשוחררת, מדויקת ויצרית, מקומית וקוסמופוליטית - תכל'ס, אין עוד אחת כזאת בעיר. האש החיה היא כלי עבודה מרכזי של טל, ולצדה הוא עושה שימוש בטכניקות של כבישה, עישון, יישון ועוד. אבל יותר מהטכניקות והיד הטובה, Bo’u מסמנת את הכיוון שאליו הולכות מסעדות השף: פחות טקס וכללים, יותר חופש, גמישות ופאן, בלי לוותר לרגע על שאפתנות, מצוינות וטעם.
טל ישראל 5, מלון דה ג'ורג', תל אביב
רפי כהן חזר לבשל והמסעדניות כיכבו: עוד דברים שקרו בתשפ"ו
● טרנד המסעדניות (מעדנייה + מסעדה):
"לופה" לא לבד. "פרנזו" של עינב אזגורי, "עילא" של אפרת אנזל, "המטבח של טלו" של האחיות טלי ורוני אברהמי ו"טנא" של עמית קאופמן סימנו את התחזקות הפורמט ההיברידי, שהתחיל עם ה"דליקטסן" של רותי ברודו: מקום שאפשר לשבת ולאכול בו, אבל גם לקנות אוכל מוכן, מעשה ידיו של שף, בצד חומרי גלם, יין ומוצרים הביתה. מסעדה, מעדנייה ולפעמים גם בית קפה ובר יין תחת קורת גג אחת.
● סגירות ופרידות:
"מאנטה ריי" של עופרה ואבי גנור נסגרה אחרי 27 שנה (בראבו ותודה על הכל); "אואזיס" של רימה אולברה נפרדה אחרי 14 שנה; "אריא" נסגרה אחרי 13; "קפה שפירא" אחרי 11; "גיטה" של קבוצת "פרא" שרדה קצת יותר משנה; "אסיף - המרכז לתרבות האוכל בישראל" צמצם משמעותית את הפעילות ובקרוב תיפתח שם מסעדה של אייל שני; אביבית פריאל נפרדה מאוזריה ועברה לעשות את זה ביוון (את מקומה במטבח תפס הסו שף שלה, ארז אומיד); רן שמואלי נפרד מ"קלארו" אחרי 12 שנה (עם אקזיט של כמה מיליונים); גל בן משה עזב את "פאסטל" והעביר את השרביט לשף טדי קגן.
● פתיחות מעניינות:
חיים כהן פתח מתחם מסעדות במלון הבוטיק האורבני דיזנגוף 99. הוא מגיש בהן בראנצ'ים ואוכל אסיאתי (ובהמשך גם איטלקי). אלו מצטרפות לחצר היין שהוא פתח במרפסת של יפו תל אביב. עוד נפתחו ושמחו: "בנדיט" המשוחררת של יוסי שטרית; Nai, הנקסט דור האינטימי של "קאב קם"; Suf, החיבור הבלקני בין אנשי "הבסטה" והתדר בחלל של סנטה קתרינה; צ'וטה של אילן גרוסי בירושלים; BOTZ של טל אשכנזי ועומר סלצר במצפה רמון; "סיח", השיפודייה העדכנית של קבוצת "ברולה" בפלורנטין.
● ירושלים:
עיר הבירה נפרדה השנה משני מוסדות: "המוציא" של אבי לוי אחרי 14 שנה ו"סאטיה" אחרי 12 שנה. במקביל, קבוצת מחניודה כבשה מחדש את העיר. אחרי שנים של התרחבות בינלאומית וכוכבי מישלן, הקבוצה הפנתה השנה הרבה מאמצים לבית, עם סטקייה, פודטראק כשר (השפן), שווארמה (דה פיתה) ואדמונד (מסעדה כשרה בקמפוס אדמונד י. ספרא בגבעת רם), שהצטרפו לז'נז'ריה ולקפה רמב"ן שנפתחו מעט קודם וסימנו כיוון ברור: כשר יותר, עממי וירושלמי מאוד.
● שינו כיוון:
נואמה קיבלה זהות קולינרית חדשה עם כניסתו של מושיקו אברהם למטבח והפניית הזרקור למטבח האוזבקי - זה עשה לה טוב; פרונטו חזרה לפעילות בגלגול צעיר ועדכני, עם מושיקו גמליאלי במטבח וקבוצת מונא.
● חזרו:
השף רפי כהן חזר לבשל - אולי הבשורה המשמחת של השנה. את האוכל המופלא שלו אפשר לטעום בין השאר במסעדות של קבוצת הרים בקרית ענבים, שלה הוא מייעץ; עדי פרץ פתח את "מטרלו" שלו מחדש בבנימינה, אחרי הרפתקה קצרה וכואבת בבודפשט; השף דיוויד פרנקל חזר לישראל אחרי תקופה באיביזה והחל לעבוד על הפרויקט הבא שלו בתל אביב.
● מצפים:
ליוונית החדשה של קבוצת המסעדנים גיא גמזו, איציק חנגל ומוש בודניק, שתיפתח במקום מאנטה ריי; לחדשה של בית תאילנדי בהרצליה; לאחות של האחים דוקטור במתחם התחנה; לחדשה של אייל שני ולזאת של השפים גדי בור ויונתן דנון (לשעבר "נומי") בלילינבלום.
להבות ופחמים | גריל 65
אחרי שנים של מסעדנות פיין-קז'ואל ומטבחי שף, פלוס סיבוב במיאמי, השף המוכשר חמודי עוקלה חזר לפעילות מלאה בישראל ולאחד הפורמטים האהובים של המטבח הערבי המקומי: הגריל. ב"גריל 65" הוא מעלה על האש שיפודים, צלעות טלה וקבבים משובחים ולצדם, על שולחן ססגוני ונדיב, כמו שרק הוא יודע לייצר, סלטים, פיתות טאבון לוהטות, מנות עונתיות-מסורתיות וקינוחי על - כל מה שצריך כדי להפוך ארוחה לחגיגה. את חוויית הפחמים והלהבות העתיק עוקלה גם לעיר התחתית בחיפה, שבה הוא פתח השנה את "לולוליש" - מזללת אוכל רחוב שמחה שמכניסה הכול לפיתה.
כביש 65 לכיוון ואדי ערה (תחנת דלק סונול עירון, מול מחנה 80); הנמל 41, חיפה
שכונתית | מפגש בת גלים
"מפגש בת גלים" של השף אורי צור היא המסעדה שהייתם רוצים מתחת לבית. טברנה קטנה, שפויה, נעימה ולא מתאמצת, שמחוברת לשכונה (באמת, לא כמיתוג) ומהווה מקום מפגש מרכזי בה. התפריט שלה נע בחופשיות בין יוון, הים התיכון והלבנט - ובין ההר לים - עם דגים ופירות ים, ירקות, מאזטים ואוכל שנועד לפתוח שולחן ולאכול יחד. רק למלא את הכוס ברצינה וליהנות מהבריזה שבאה מהמערב. המפגש היא עוד סיבה מצוינת לעלות על הרכבת לחיפה.
שד' בת גלים 11, חיפה
פיצה | קוטה
השפית נרקיס אלפי והמסעדנית שלי גרבלר ("ביינה") עשו השנה צעד שכמעט לא רואים במסעדנות המקומית הנשית: פתחו מסעדה שנייה. בין שני סבבים של מלחמות וטילים, המסעדניות הצעירות והשאפתניות שעטו קדימה עם "קוטה", בר/מסעדת פיצה. מהטאבון יוצאות פיצות מצוינות בסגנון ניו יורקי ולצדן מוגשות מנות ירקות משגעות, בהן רטטוי ומלנזנה. בואו לבד, בואו לדייט, בואו עם הילדים. כיף וטעים כאן.
גאולה 44, תל אביב
מעדנייה מבשלת | לופה
"לופה" של השף איתן ונונו ("החלוצים 3") והמסעדנית דיה רז ("האנוי") היא התרגום של השניים ל"טבולה קלדה" ("שולחן חם" באיטלקית): בית אוכל קטן ואינטימי שמחבר בין מעדנייה, מזנון וטרטוריה איטלקית - וברוח הטרנד: מסעדנייה (מסעדה ומעדנייה). בבוקר יש קפה וכריכים מצוינים שמורכבים ברגע ההזמנה מהפרודוקטים בוויטרינה (אין על המורטדלה-סטרצ'טלה שלהם), ובצהריים יש מבחר מצומצם של מנות חמות ומזינות - לזניה חלום, פסטות מדויקות, מלנזנה צמחונית וסלטים מעולים - שמוגשים לא פעם על ידי בעלי הבית עצמם. לאכול במקום או לקנות הביתה.
לבונטין 13, תל אביב
תגלית השנה | יוסי הייב
"רוז'" במלון פרא ברמת הגולן נפתחה מחדש במאי, אחרי חודשים ארוכים שבהם הייתה סגורה לסירוגין בשל המצב הביטחוני. עם הפתיחה המשמחת, גם השף שלה יוסי הייב יוצא סוף סוף לאור. תחת ידיו הפכה רוז' למסעדה מרגשת וחשובה בנוף הגלילי-גולני, בעיקר משום שהיא מספרת את המקום שבו היא נמצאת. הייב - חצי בדואי, חצי אנגלי, יליד האזור ובן טיפוחיו של ארז קומרובסקי - מבשל את הביוגרפיה שלו ואת הטרואר המקומי. הוא מציע מטבח גלילי־שאמי עכשווי, שנשען על תוצרת עונתית, עשבי בר ומסורות מקומיות. עקבו אחריו וסעו לצפון. הוא זקוק לכם.
בית המכס, מלון פרא, רמת הגולן
עדתית וכשרה | דיוואן
בחמארה התימנית "דיוואן" רועי דורי לוקח את המטבח התימני־עדני שעליו גדל ומוציא אותו מהמשבצת המצומצמת שאליה הורגלנו. יש כאן אומנם קובנה, ג'חנון, זלביה, לחוח וסחוג, שעוברים דרך יד טובה ויצירתית של שף, אבל גם מנות וטעמים פחות מוכרים כמו מוקאסקאס (כריות בצק מטוגנת וממולאות) וריזוטו זורביאן. דורי מתייחס אל המסורת כאל נקודת מוצא. בזכותו, המטבח העדני מרגיש חי, עשיר ורלוונטי מתמיד. במובן הזה, דיוואן מזכירה כמה עוד יש לגלות על מטבחי קיבוץ הגלויות היהודיים שכבר נמצאים כאן. ובונוס למקפידים: היא כשרה.
האורנים 12 פרדס חנה-כרכור
תימני בדיוואן / צילום: יעל יצחקי
איטלקית | לנטו
שנתיים אחרי שסגר את "לה רפובליקה" הנהדרת שלו בעקבות 7 באוקטובר, השף מוטי סופר חזר לבשל איטלקי ב"לנטו" בשפיים. הוא לא ממציא בה את הגלגל, אלא מבשל אוכל טעים ומדויק שמבוסס על היכרות עמוקה עם הקלאסיקות של ארץ המגף: פסטות בעבודת יד, ניוקי, ריזוטו, בשרים ודגים כבושים, מאפים ותבשילים שנשענים על חומרי גלם טובים, דיוק וידע. לנטו ("להאט" באיטלקית) היא מסעדה נדיבה, נעימה ונטולת פוזה, ובעיני גם האיטלקית הטובה ביותר הפועלת היום בישראל.
מתחם חוצות שפיים
לנטו / צילום: גליה אבירם
ליגה משלה | &MOSHIK
היא נפתחה ביולי 2025, לפני שתשפ"ו נכנסה לחיינו, ולכן לא נכללת ברשימת המסעדות שנפתחו השנה, אבל אי אפשר לסכם את השנה הקולינרית בלי &MOSHIK המצוינת של מושיק רוט. בעידן שבו כל מסעדה שנייה מבקשת להיות קז'ואל, משוחררת ונגישה, רוט הלך בכיוון ההפוך - גרנד קוויזין במלוא מובן המילה. &MOSHIK היא מסעדה טוטאלית, מדויקת ושאפתנית, שמאמינה עדיין בטקס, בשירות, בכלים, בפרטים הקטנים שמרכיבים ארוחה גדולה ובמטבח עילי שלא מתנצל על היותו כזה.
מושיק רוט. גרנד קוויזין / צילום: אסף קרלה
רוט אומנם מביא לכאן את כל הידע שצבר בעשרות שנות עבודה באירופה, אבל &MOSHIK היא ממש לא קופי פייסט של מסעדת שני כוכבי המישלן האירופית שלו. בתוך הווירטואוזיות, הלוק והפיל הבינלאומיים, נמצאים גם חומרי הגלם, הטעמים, האנשים, הזיכרונות והסיפורים של המקום הזה. &MOSHIK היא מסעדה מרגשת. בליגה משל עצמה.
צבי סטרכילביץ' 4, שרונה, תל אביב
כתבות
ני"ע
