בכיכר שממנה מתפצלות הדרכים ליישובי משגב, שבגליל התחתון, קורטוב שלווה עוטף אותי. בפתחי הבתים ביישוב יודפת כבר נערמים בולי עץ לאח ובאוויר מתעופפים נחילים של נמלים מכונפות בעיצומו של "מעוף הכלולות": טקס הזיווג הסתווי של מלכת הנמלים.
● ביישוב הזה האמנות צומחת בחצרות, במטבחים - ואפילו מתוך מהדורת החדשות
● נסענו בכביש יפהפה בגליל וגילינו מאפים, יין ותרבות שלא הכרנו
10:00 | משהו לעשות: יצירה שבה הטעויות הן סוד ההצלחה
בסטודיו מואר ויפה ביודפת אנחנו פוגשות את האמנית הרב-תחומית חביבה סליגסון. "רק מורות לאמנות אהבו אותי", צוחקת סליגסון ואנחנו מתמסרות לסיפורה. סליגסון למדה איור ואנימציה, אבל הפרפקציוניזם שלה השאיר הרבה עבודות במגירה. מפסלת ישנה לגילוף לינוליאום, שקיבלה מאמה, הובילה אותה לגילוי שבהדפסים דווקא הסימנים שחשבה לטעויות הם אלה שעושים את העבודה למוצלחת - וכך גילתה את החופש לאלתר.

סטודיו חביבה סליגסון / צילום: ג'וליה ברזינה
ברוח אותה תפיסה, בסדנת ההדפס שלה מתחילים בציור אינטואיטיבי על פיסת לינוליאום ועוברים לגילוף, השלב המדיטטיבי. לאחר מכן מגיע שלב הסיפוק: רולרים נשלפים, צבעים נמרחים על הגלופה והקסם מתחולל. כשמרימים את ההדפס רואים לראשונה מה עשו כל החיתוכים הקטנים, ואילו מהם שינו את הדימוי שתכננו. הביתה חוזרים עם הגלופה ועם ההדפסים, ואפשר להמשיך להדפיס ממנה גם אחר כך.
סטודיו חביבה סליגסון, סדנאות הדפס. בתיאום מראש.
12:00 | עוד משהו לעשות: להתמסר לגילוף בעצי ברוש ותות
"תכירו את הנתחים שלכם להיום", אומר לנו עמוס אדר ומציג לראווה גזרי עץ מבוקעים של זית, ברוש, אשחר ותות. בפרגולה הצמודה לביתו, אנחנו מתפרקדות על הספות וסופגות עוד קורטוב של אווירה יודפתית לפני שניגש למלאכה הבאה. הפעם, באנו לעבוד! אדר, שהגיע לגילוף מתוך עבודה עם בני נוער, מראה לנו את הפסים הצהובים המשתרגים בליבו של גזע התות ואת הסגול של הברוש האריזוני הטרי - כל עץ והבוטניקה הייחודית לו.

חוגילוף / צילום: עמוס אדר
בסדנה, שאורכת כשלוש שעות, בוחרים נתח עץ טרי ועסיסי ומתיישבים על סוס גילוף, מתקן עץ שמחזיק אותו ביציבות, בזמן עבודת גילוף של כף. לאחר מכן מעגלים את הפינות בסכין ידנית. "It’s not about the spoon", אומר אדר, "הכף היא תירוץ טוב לגלות מה העץ מאפשר, ומה אפשר לעשות בעצמנו - התהליך כאן הוא המהות". משך הסדנה בין שעתיים לשלוש.
חוגילוף, סדנאות גילוף. בתיאום מראש.
15:00 | משהו לנשמה: טיול סתווי בין כרמי זיתים ומערות מסתור
הגענו לתל יודפת בין שתי עונות פריחה. לכאורה, פספסנו - החצבים כבר יבשו ופריחת החורף עדיין בתרדמתה. ובכל זאת יש משהו יפה במעבר בין קמילה ללבלוב. התל עדיין קירח, וצינה קלה מנשבת.
המסלול המעגלי הקצר מתחיל ונגמר בחניה שלמרגלות התל ואורך כשעה. העלייה הראשונה תלולה וקצרה, וכבר במהלכה פוגשים דמויות של חיילים רומאים ואת שרידי החומה הצפונית. בהמשך, עוברים ליד מערות מסתור ובורות חצובים שאצרו מי גשם. במעלה התל נפרש נוף של כרמי זיתים, עדרי כבשים שרעו בנחת ובתי אבן משובצים ביניהם. תענוג לעיניים.
תל יודפת
16:00 | משהו לאכול: פיצה זוקיני לימונה מבצק משובח
פיצה מרגריטה היא המבחן האמיתי של כל פיציולו גאה, ממש כמו מבחן החביתה המושלמת בקרב שפיות ושפים. קל להגיד את זה ולהחליט שנלך על המרגריטה - עד שקוראים את המבחר שכתב בכתב ידו עילי, הבעלים של מרווה פיצריה מקומית.

פודטראק מרווה פיצריה מקומית / צילום: שקד קורן
אנחנו מתלבטות בין פיצה זוקיני לימונה, אחת עם פטריות פורטובלו ופיצה עם גבינות משובחות. לבסוף, כמו פו הדוב, הזמנו גם וגם וגם. ראשונה הגיעה המלכה מרגריטה. נגיסה אחת הספיקה כדי להחליט שגם בנאפולי היו גאים בה - עם בצק משובח, שוליים שתפחו יפה ויחס מדויק בין רוטב עגבניות למוצרלה.
המשכנו באותו קו עם מנה תמימה בשמה - "מגש עלים טובים". מה שהגיע לשולחן היה הר של ירוקים, עם פסגה צחורה של גבינות משובחות וכמובן אותה זוקיני לימונה שהייתה נפלאה ועדינה בטעמיה. בעודנו לועסות, ירדו אט־אט היודפתים לפת הערב שלהם בעגלת הפודטראק, על טפם וכלביהם. כולם נראו מרוצים ושלווים ואז כבר התחלנו קצת לקנא.
פודטראק מרווה פיצריה מקומית. סופי שבוע בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.