אונס

מערכת משפט ששכחה שהיא אמורה לשרת את האזרחים היא מערכת שצריכה לעבור תיקון מהותי, השוטר שמתייחס בגסות לנפגעת שמגיעה להתלונן, השופט שדוחה את הדיונים שוב ושוב, לחודשים ארוכים, מערכת שלא מעדכנת את הנפגעת שהפוגע בה שוחרר ממעצר, או שהגיש ערעור, או שהגיש בקשה לשחרור מוקדם - כל אלה מועלים בחובתם כלפי הנפגעים

עבירת האינוס בחוק המנדטורי מוגדרת כבעילת אישה ואינה תקפה על תקיפות מיניות של גברים • החוק פוגע בגברים נפגעי עבירות מין

כפי שהפגיעה המינית לא מבחינה בין נשים עשירות לעניות, בין מבוגרות לצעירות, בין חילוניות לדתיות - כך אי-אפשר שהשיקום שלהן יובחן. כולן זכאיות, וכולן זקוקות לכך עכשיו • הגיע העת שהמדינה תתחיל לפעול

המלחמה באלימות המינית צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של משרד החינוך, ועליו לקחת אחריות על התלמידים והתלמידות, ולא לזנוח אותם • שרת החינוך מתעסקת בחיסונים בבתי הספר, בזמן שתלמידים ותלמידות מותקפים ונאנסים – איפה את?

המערכת והציבור מנרמלים אלימות מינית כלפי נשים וגברים שמעזים להפגין מיניות ומחנכים כל אישה מגיל צעיר שיש התנהגות שמצדיקה פגיעה מינית, ולכן המערכת לא תגן עליה, והציבור לא יתעניין

שנה לאחר המחאה הציבורית עולה השאלה האם משהו השתנה - האם הסטטיסטיקות הנוראיות, הטיפול הלקוי וגרירת הרגליים של הרשויות עדיין בתוקף, או שהכוס הריקה החלה להתמלא • למרבה הצער, הכוס עדיין ריקה ברובה

בין 100 ל-200 אלף נשים וגברים מותקפים מינית בכל שנה בישראל • הם נאלצים לשלם מחיר נפשי כבד, אבל גם מחיר כלכלי גבוה, שבארה"ב כבר העריכו במאות אלפי דולרים לפגיעה • "זה אולי ציני מאוד לחשב כמה עולה בכי, פחד, ניסיון התאבדות, אבל פעמים רבות מה שאי אפשר לכמת לא נספר"

פוסט ויראלי ברשתות החברתיות במצרים בחודש יוני שעבר הצית תנועה מקומית לזכויות נשים שממשיכה להשפיע עד היום והביאה להישגים משמעותיים

לו הקטין שצפה במעשה האינוס היה מגלה חמלה כלפי הנערה ועושה את המוטל עליו מבחינה מוסרית ומשפטית, יכול היה למנוע את האונס המזעזע • לפיכך, היה ראוי להעמידו לדין באשמת אי מניעת פשע, מתוך התעקשות ותקווה שבית המשפט היה ממצה עמו את הדין ומטיל עליו עונש מאסר בפועל

בשבועות האחרונים דובר לא מעט, ובצדק, על איך הופקרו הלומי קרב ע"י רשויות המדינה • נפגעות אלימות מינית שסובלות מפוסט-טראומה הסתכלו בעיניים כלות והרגישו ששכחו אותן. הן צודקות

ההחלטה של מ"מ פרקליט המדינה עמית איסמן לבחון בדחיפות את תיק ירין שרף, לא כל שכן ההחלטה המהירה להמיר את סעיף האישום, משדרת מסר בעייתי לנאשמים, לקורבנות ולאלפי הפרקליטים שמבצעים את עבודתם

לאחרונה אנו עדים לכך שפייסבוק מחליטה יותר ויותר להוריד פוסטים של נשים שמספרות על אלימות מינית, ואף לחסום את כותבות הפוסט • בעמדת פייסבוק אין סימטריה, רק המשך ניסיון האיזון למראית-עין שהוא תולדה של חברה מפלה

זאת מקום בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה • ההחלטה התקבלה בתום מספר דיונים בראשות מ"מ פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, בהם שבו ונבחנו חומרי החקירה, ואף בוצעו מספר השלמות

בעוד המערכת מחפשת ראיות חדות, הגדרות ברורות וסיפור אחד קוהרנטי עם התחלה, אמצע וסוף אשר יימסר מיד בסמוך לקרות האירוע - נפגעות רבות לא יכולות לספק זאת, ולא בגלל שהדברים לא התרחשו • מתבקש שיהיו גם בתי דין לעבירות מין לצד יחידות ייעודיות לנושא במשטרה ובפרקליטות

לפני פחות משנתיים חשף חן מענית כאן בגלובס כי פסק הדין הבעייתי של השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס בפרשת האונס בשמרת, שבו הוטלה האחריות דווקא על הקורבן, פשוט נעלם יום אחד מהארכיון - ויצא במסע בעקבות פסק הדין האבוד • לאור מקרה ירין שחף והדיון סביב ההסכמה ליחסי מין, אנחנו מפרסמים מחדש את הכתבה

מטבע הדברים, כשנחשפת פרשה שבמרכזה חשוד המוכר בקהילה, כמו במקרה של יהודה משי זהב, אור הזרקורים יופנה אל החשוד • הבעיה היא שזה אומר שאנו פחות רואים את קורבנותיו • תפקידנו כחברה הוא קודם כל להנכיח את סיפורם ולהבין את כאבם