ניכוי פחת בחישוב המס

סעיף 21 לפקודת מס הכנסה מאפשר לנישום לנכות פחת בגין נכסים שונים, לרבות מקרקעין, המשמשים לייצור הכנסתו. פחת שנוכה מהווה הוצאה מותרת בניכוי, המקטינה את הכנסתו החייבת במס של הנישום.

לפי חוק מיסוי מקרקעין, בחישוב ה"שבח" במכירת הנכס, יש להפחית מ"שווי הרכישה" את סכום ה"פחת". הפחתה זו מקטינה את שווי הרכישה של המקרקעין, ולפיכך מגדילה את מס השבח שהנישום נדרש לשלם. סכום ה"פחת" מוגדר בסעיף 47 לחוק, כסכום הפחת שנוכה בפועל בגין הנכס, וכן "סכומים הניתנים לניכוי" לפי סעיף 21 לפקודה. מלשון הסעיף עולה, וכך גם נפסק בעבר, כי גם אם נישום לא ניצל בפועל את זכותו לנכות פחת על פי הפקודה, יש להפחית משווי הרכישה את סכום הפחת שניתן היה לנכותו (ר' ו"ע 1026/00 שיינפוקס).

אולם, לאחרונה נקבעה הלכה הפוכה על ידי ועדת ערר (וע 1005/09 לילי שמשון). במקרה הנדון, ניהל בעלה המנוח של העוררת חנות מכולת. העוררת, שיוצגה ע"י עו"ד רמי שר-ישראל, ירשה את הנכס ומכרה אותו לחברה. העוררת טענה, כי לא היא ולא בעלה ביקשו מפקיד השומה לנכות פחת בגין הנכס לצורך חישוב ההכנסה החייבת ולפיכך אין להפחיתו לצורך קביעת "יתרת שווי הרכישה" לעניין מס שבח. המנהל סמך את טענתו על הוראת הסעיף המורה להפחית גם סכומי פחת שהיו "ניתנים לניכוי" על פי הפקודה.

ועדת הערר קיבלה את הערר. הוועדה קבעה, כי אין לפרש את החוק על פי לשונו, אלא בפרשנות תכליתית. זאת, בהתאם לפסה"ד בעניין מ.ל השקעות (ע"א 4271/00) בו נקבע כי החוק יפורש באופן תכליתי כך שיוטל מס על הרווח הכלכלי האמיתי של הנישום. כאשר לא העוררת ולא בעלה נהנו, במשך השנים, מניכוי הפחת לצורך חישוב הכנסתם על פי הפקודה, אין להפחית את הפחת מ"שווי הרכישה", ובכך להגדיל את חבותם במס שבח.

יצוין, כי לדעתנו, ספק אם ניתן להצדיק את פסק הדין. גם לפרשנות תכליתית ישנן גבולות, הנתחמים על ידי לשון החוק. בענייננו, בו קובעת לשון החוק כי יש לנכות משווי הרכישה גם סכומים "שניתן היה לנכותם" (כלומר - גם סכומים שלא נוכו בפועל) קשה "לפרש" את החוק באופן שייעקר קביעה זו מתוכן. בעניין מ.ל השקעות ניתן היה לפרש את לשון החוק בפירושים שונים, וביהמ"ש בחר בפרשנות שלגישתו מגשימה את תכלית החוק בצורה הטובה ביותר.

ספק אם מקרה זה דומה למקרה דנא (למקרה שבו תחושת הצדק מוליכה לכיוון אחד, אולם לשון החוק מוליכה לכיוון אחר וברור, ר' ע"א 8569/06 פוליטי). עוד יצוין, כי מבחינה תכליתית, ייתכן וניתן להצדיק הוראת סעיף 47 לחוק (ר' ו"ע 1026/00 שיינפוקס).