ג'קי מצא שוקל אם להמשיך להיאבק; האם יש לו סיכוי בערעור?

מנהל רשות המסים לשעבר מנסה להתאושש מהמהלומה ומתלבט אם לערער על גזר הדין הקשה, שלא התחשב בשיתוף-הפעולה שלו עם הרשויות

רו"ח ג'קי מצא, לשעבר ראש רשות המסים, מסתגר בימים אלה בביתו, מוקף בבני משפחה, משתדל לא להתפרק ובעיקר מנסה לעכל את הבשורה המרה שנחתה עליו בראשית השבוע, עם הקראת גזר דינו על-ידי השופט זכריה כספי. הוא לא דמיין לרגע שאחרי 4 שנות ייסורים, הסתגרות, שיתוף-פעולה עם הרשויות והגעה להסדר טיעון, הוא יישלח לשנה שלמה מאחורי סורג ובריח.

פעם נוספת בתוך הפרשה הממושכת הזו - שזכתה לכינוי "פרשת השחיתות ברשות המסים" - הוא נתפס לא מוכן. בפעם הראשונה זה קרה כשנעצר לעיני המצלמות והובל לבית המשפט כאחרון העבריינים, בינואר 2007; בפעם השנייה כאשר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד; ופעם שלישית - כאשר נגזרה עליו שנת מאסר בפועל.

כשהתפוצצה הפרשה עבר מצא את התקופה הנוראית בחייו. כך לפחות הוא חשב. הוא איבד את התפקיד עליו חלם כל חייו, יו"ר רשות המסים, חש השפלה וביזוי בגלל הדרך שבה נעשו הדברים, איבד ממשקלו, ומבטו, שנשא עמו חיוך קבוע ואנרגיות של איש צעיר ונמרץ עד אז, נעצב והזדקן ב-20 שנה. עם הקראת גזר דינו, התברר לו שהוא עדיין לא הגיע לתחתית. יש לו עוד לאן להידרדר.

עכשיו הוא מבולבל, לא יודע באיזו דרך לבחור - מלחמה או השלמה. אם בעבר הודיעו באי-כוחו כי מצא מתכוון להילחם בכל הכוח - קודם בכוונה להגיש נגדו כתב אישום ומאוחר יותר באישום השוחד שהוכנס אליו - היום כבר לא ברור אם נותרו לו כוחות.

"גקי מצא עדיין לא החליט אם הוא מערער על גזר הדין. לא החלטנו לערער, ולא החלטנו שלא לערער", אומר בשמו ל"גלובס" בא-כוחו, עו"ד נבות תל-צור.

"עונש תקדימי"

זה ממש לא אומר שהם משלימים עם רוע הגזירה. "הופתענו מחומרת העונש", אומר תל-צור. "העונש הזה הוא תקדימי, במובן זה שיש בו העלאה משמעותית של רף הענישה בעבירות בהן הורשע מצא. העלאה של רף ענישה צריכה להיעשות בהדרגה, בזהירות ובלי לפגוע בעיקרון היסודי של דיני עונשין של 'אין עונשין אלא אם כן מזהירים תחילה'. לא מענישים באופן רטרואקטיבי. גזר הדין חורג מהעקרונות האלה".

- אז למה לא להגיש ערעור?

"כי זה עוד לא אומר שזו זכייה בטוחה בערעור, אבל אם יהיה ערעור זה יעלה שם, עם עוד כמה טענות".

שאלה נוספת שמטרידה את מצא ובאי-כוחו היום היא מה המסר שעולה מגזר הדין. "זה תיק שאין בו את היסוד הכספי המושחת, כיוון שמצא לא קיבל טובות הנאה, ויש בו נטילת אחריות אמיתית של האיש מהרגע הראשון. הוא לא משתלח בפרקליטות, לא שותק בחקירות למרות שהיה עצור על דבר שהיום ברור לגמרי שהוא היה עצור לחינם, והוא מתפטר ביוזמתו בשלב מאוד מוקדם של החקירה, ובסוף גם מודה ולוקח אחריות על מעשיו.

"מה המסר שיוצא, כשנאשם כזה מקבל עונש זהה כמעט לעונש שהיה מקבל בסוף משפט רגיל עבריין שממשיך לצעוק אני זכאי אני זכאי? איפה האבחנה, ולמה הוא לא מקבל 'שכר עידוד' או איזה שהיא הקלה שנרגיש אותה שמאבחנת אותו מעבריינים אחרים?"

- בכל זאת, הוא הורשע ב-5 עבירות של הפרת אמונים ועבירת סיוע לשוחד.

"והוא לוקח אחריות מלאה על כך. לא ביקשנו לקבל צל"ש בתום ההליך הזה, אבל יש כאן עניין של מדיניות של בית משפט. אתה רוצה להזמין אנשים להתנהג כמו ג'קי מצא, אתה צריך לאותת להם - וזה אינטרס ציבורי חשוב וראוי - שיש הבדל בין נאשם שנוהג כראוי לנאשם אחר. וזה הוחמץ בגזר הדין הזה.

"זו גם שאלה שאנו תוהים לגביה היום האם צריך להביא אותה לבית המשפט העליון. השאלה איפה האיזון הראוי, כי זה לא עונש קל, והוא לא משקף לדעתנו את ההתנהלות של מצא במסגרת ההליך כולו".

היום, מצא רוצה לראות את הפרשה הזו מאחוריו. בימים האחרונים הוא מקבל שיחות עידוד מחבריו, מגורמים בתוך מערכת המס ומחוצה לה ומרואי חשבון וממשפטנים מופתעים-המומים שעבדו מולו ומנסים לחזק. על השאלה מה יהיה הלאה, הוא לא עונה עדיין. לא להם ולא לעצמו. גם שיחותיו עם באי-כוחו נשאו אופי אישי, שיחות חיזוק בעיקר, ולא עסקו בשאלת הערעור.

"הוא רוצה שקט ורוצה להתקדם הלאה. הוא גם לא רוצה להמשיך לגרור את המשפחה שלו בתוך הפרשה הזאת", אומר מקורב למצא. "הוא מתנהג בצורה מיוחדת, לוקח אחריות ורוצה לשמור על הקו הזה שלו. אם שנת מאסר זה מה שחושבים שהוא צריך לרצות, אז הוא יילך בראש מורם לבית סוהר. הוא לא מקבל את העונש באהבה, אבל זה חלק מהדרך שלו ליטול אחריות".

אך גם אם ג'קי מצא לא חושב עדיין על ערעור ואולי אף יחליט לוותר על התענוג המפוקפק, שיגרור אותו למסע ממושך נוסף בין כתלי בית המשפט, ולרצות את עונשו במלואו - קשה שלא לבחון את העונש שנגזר עליו בעין ביקורתית.

סנגורים רבים עברו על פרטי התיק בימים האחרונים ושאלו את עצמם "כיצד העונש הזה עשוי להשליך על לקוחותינו".

מסתפקים במאסר מותנה

במסגרת הטיעונים לעונש, הציג בא-כוחו של מצא עשרות גזרי דין בגין עבירות של הפרת אמונים, והראה כי לאורך שנים לא הוטלו עונשי מאסר בפועל בגינן, ולעיתים בתי המשפט מסתפקים במאסר מותנה ובקנס בלבד. כך גם במקרים העולים בחומרתם על המעשים שיוחסו למצא.

מהפסיקה שהוצגה אף עלה כי עבירת הסיוע למתן שוחד נמצאת בדרגת חומרה פחותה עוד יותר מהפרת האמונים, ועונשה המרבי נמוך ממנו ממשית.

את השופט כספי זה לא שכנע. "הגעתי למסקנה הברורה כי אי-אפשר לפטור את הנאשם בעונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות בלבד. לבי עם הנאשם, אך למרבית הצער, אינני יכול ללכת רק על-פי נטיית הלב".

"גם אם לוקח אני בחשבון את הפסיקה שהציג בא-כוח הנאשם, המציגה לא מעט מקרים שבהם נידונו עבריינים בעבר, במקרים שאינם חמורים פחות מענייננו, לעונש של עבודות שירות - לא מצאתי לשנות ממסקנה זו", ציין השופט והוסיף: "יש צורך לקבוע רף ענישה גבוה יותר בגין עבירות של שחיתות שלטונית למיניה וסטיות עובדי ציבור מן השורה".

מדובר בפעם הראשונה שבה מוטל בישראל עונש מאסר בפועל על איש ציבור שהורשע בעבירות של הפרת אמונים (וכן בעבירה אחת של סיוע לשוחד).

האמנם זהו המקום לקבוע רף ענישה חדש? האם נאשם שהודה בעבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון לא זכאי "ליהנות" מיחס מועדף, או לכל הפחות לכך שלא ייקבעו על גבו הלכות חדשות? הסנגורים והמשפטנים חלוקים בדעתם בעניין הזה.

ומה סיכויי הערעור של מצא, אם יוגש? לא גבוהים, לפי סנגורים מובילים, "אך מה יש לו להפסיד", הם תוהים.

"לטעמי, על אף שהוצגו ראיות והקלטות לא סימפטיות, בלשון המעטה, במסגרת ההוכחות, ברגע שאין בהן אלמנט של שחיתות אישית ולא אמור היה לצאת למצא משהו מזה - ניתן היה להקל עמו בעונש", אומרת עו"ד דבורה חן, לשעבר פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב וכיום סנגורית לאנשי צווארון לבן. "זה אמנם מצער שהוא לא אמר לעסקנים שפנו אליו 'עופו לי מהעיניים', כמו שכתב השופט כספי בגזר דינו, אבל כן היו צריכים לקחת בחשבון בגזירת דינו שבסופו של יום לא אמורה היתה לצאת לו שום טובת הנאה מזה, ובמיוחד לאור העובדה שהוא שילם מחיר אישי כל-כך יקר. אפשר היה להסתפק בעבודות שירות. סך-הכול חרב עליו עולמו. מבחינת מידת הרחמים ניתן היה להתחשב בו".

- אם יחליט לערער יש לו סיכוי לשנות משהו?

"אני בספק, מאחר שהשופט נימק את ההחלטה שלו היטב, וההנמקה אינה מופרכת מבחינה ציבורית. אבל אי-אפשר לדעת. השאלה מה יגבר - מידת הרחמים האישיים או הרצון להשריש נורמות חדשות. יכול להיות בהחלט שתגבר כף הרחמים, ואז זה יכול לרדת לעבודות שירות אפילו.

"יש פה תחרות די צמודה בין השיקולים האישיים, שמובילים למחשבה שניתן להסתפק בעבודות שירות, לבין מגמה של בית המשפט העליון, שיחליט להשריש נורמות ציבוריות על גבו. הדוגמה הטובה לכך היא המקרה של עמרי שרון. גם שם לא היה קודם מאסר בפועל בעבירות שהורשע בהן".

ובכל מקרה, אומרת חן, "אם הוא היה מתייעץ אתי הייתי מציעה לו לערער, כי בשלב הזה אין לו מה להפסיד".

גם אצל עו"ד יעל גרוסמן, מעורכי הדין המובילים בתחום עבירות צווארון לבן בארץ, מתעוררת תחושת אי-נוחות נוכח גזר הדין. "התחושה לנוכח גזר הדין היא שלא ניתן משקל ממשי להודאה שלו. אם במקרה של הודאה ניתן עונש שקובע רף גבוה מהמקובל לעבירות מהסוג הזה, איזה עונש היה ניתן לולא היתה כאן הודאה?"

לדבריה, יש חשיבות לעודד הודאות. "יש לזה חשיבות כפולה, גם כמובן מבחינת יעילות הדיון, אבל חשוב מזה: בתי המשפט צריכים לעודד נטילת אחריות, שההודאה תבוא מצדו של הנאשם. זה דבר שצריך לתת לו הרבה מאוד משקל.

"מעבר לכך, ענישה של מאסר בפועל מתאימה לחמורות שבעבירות הכלכליות. אני מכירה את בתי הכלא מבפנים ויודעת לאיזה תהום נכנס אדם שנשלח לכלא ואיזו פגיעה נוראה זו בכבודו ובכל אספקט אנושי שלו. אני חושבת שזה משהו שצריך לעשות בו שימוש רק במקרים חריגים ביותר, בעבירות של שחיתות אישית ועבירות כלכליות מאוד חמורות - וזה ממש לא המקרה".

- אז יש סיכוי לשנות את התוצאה משמעותית בערעור?

גרוסמן: "אני לא מאמינה שהעונש הזה יישאר על כנו ללא שינוי, אבל אי-אפשר לדעת. העליון יותר מכתיב מדיניות ופחות רואה את הנאשם, את הסביבה שלו ואת הצרכים האישיים שלו. הוא לפעמים קובע ענישה חמורה יותר כדי לקבוע רף חדש. מכיוון שהשופט כספי קבע החמרה לעומת הרגיל, יכול להיות שהעליון ימתן את זה".

שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב בדימוס, שלי טימן, מעלה תהיות נוספות. "בכלל לא ברור לי מדוע לא הגיעו לעונש מוסכם במסגרת הסדר הטיעון, ומדוע לא נתנו לו הנחה, ולו משום שהוא עומד להעיד נגד שולה זקן ואח שלה, יורם קארשי.

"לדעתי האישית - אבל זאת ספקולציה בלבד - יותר חשוב לפרקליטות ללחוץ על שולה זקן, שמאוד מאוד אוהבת את אחיה, מאשר להפיל את ג'קי מצא. אם שוברים את שולה זקן שנמצאת בין אחיה לבין אולמרט, משיגים הישגים יפים. אם אני הייתי בפרקליטות, הייתי רוצה להגיע לאולמרט בסופו של דבר או אפילו רק לשולה זקן בעצמה, ולכן היה שווה לי להקריב ולתת עונש קל למצא".

תלוי ברצונה של המדינה

עם זאת, טימן לא סבור כי העונש אינו מידתי, או כזה שישתנה במידה משמעותית בערעור. "נוכח מה שקורה בארץ והשחיתות הגואה, צריך להיות איזשהו קורבן, נושא דגל. השופט אדמונד לוי קבע לגבי השר שלמה בניזרי כי יש תג מחיר לשחיתות שלטונית ,והגיע הזמן להעלות אותו. גם במחוזי מפנימים את המסר הזה. גם הירשזון לא תיאר לעצמו שיקבל 4 שנים בכלא".

ובכלל, מוסיף טימן, שוכחים מה תג המחיר של העבירות שמצא הורשע בהן על-פי חוק. "מדובר בעבירות של 3 שנות מאסר, והוא הורשע ב-6 כאלה (חמש עבירות הפרת אמונים ועבירת סיוע לשוחד), אז ברור שלא חרגו פה מעונש מידתי".

ועדיין, טימן לא היה פוסל על הסף ערעור על גזר הדין. "תמיד יש סיכוי שבית המשפט העליון יחליט שעלו ברף הענישה יותר מדי גבוה בבת-אחת, אבל הסיכויים לשנות את העונש משמעותית אינם גבוהים. גם אין עם מה לשחק, אין מרחב תמרון. גם אם יורידו ל-9 חודשי מאסר, זה עדיין לא עבודות שירות".

הסיכוי הכי טוב של מצא לשינוי גזר הדין, אומר טימן, הוא באמצעות המדינה. "אם המדינה תתעשת ותגיד 'חשוב לנו שהוא יהיה במצב-רוח טוב, ויגיד את כל מה שהוא אמור להגיד בעדות'. העונש הזה הוא טעות טקטית של התובעת וגם חוסר הגינות מסוים, אבל לא בגלל האישיות וההתנהלות שלה במשפט, אלא בגלל שהוא אמור להעיד בהמשך".

איך נקלעתי למצב הזה? האם כדאי לערער? האם הפחתה אפשרית בת חודש-חודשיים מגזר הדין היא סיבה מספיקה לערעור? האם יש סיכוי לשינוי משמעותי בבית המשפט העליון? - כל סימני השאלה האלה בוודאי מתרוצצים בראשו של מצא בימים האחרונים.

ובינתיים, נעתר השופט כספי לבקשת בא-כוחו של מצא ונתן עיכוב ביצוע של גזר הדין למשך 45 ימים, שבהם הוא יוכל לענות לשאלות הללו מחוץ לכותלי בית האסורים.

ולאן נעלם הקלון?

בימים האחרונים נסבו מרבית הדיונים על גזר הדין סביב המשמעויות הקשות של 12 חודשי מאסר בפועל שהוטלו על ג'קי מצא. הרבה מדי; פחות מדי; מרתיע; מפתיע - זה מה שהעסיק את כולם.

בתוך כל ההמולה הזו, נדמה כי נשכח דבר חשוב נוסף שהיה אמור לעלות בגזר הדין ולהשפיע משמעותית על עתידו המקצועי של מצא - שאלת הקלון.

הפרקליטות ביקשה שיוטל על מצא קלון. מצא ביקש שלא. השופט כספי היה אמור להכריע. אילו היה נקבע כי יש קלון במעשיו, מצא עלול היה לאבד את רישיון ראיית החשבון שלו ולנפנף לשלום למקצוע היחיד שהכיר. אז לאן ההכרעה הזו נעלמה?

"המשקל המצטבר של משמעויות אלה (הקביעות הקשות כנגד מצא בגזר הדין, א' ל"ו) יוצר חריפות ממשית של דרך פעולה קלוקלת ומגונה, עד כדי הכתמת קלון, על-ידי עובד ציבור, מן הבכירים שבהם, מופקד על רשות אכיפה חשובה, המונה אלפי עובדים" - זו ההתייחסות היחידה של כספי לשאלת הקלון בגזר הדין.

האם יש בכך משום קביעה פוזיטיבית כי יש קלון משפטי - או שמדובר בתיאור ציורי של העובדות? בשלב זה, התשובה לכך לא ברורה.

בדרך-כלל כוללים גזרי הדין מסוג זה פסקה מיוחדת לשאלת הקלון, וקביעה ברורה - כזו שאינה משתמעת לשתי פנים - האם יש או אין קלון. במקרה של מצא אין קביעה כזו, ונותר לנו רק לנחש למה התכוון המשורר-השופט.

ג'קי
 ג'קי