לידיעת איילת שקד: כך מסתיימות בדרך כלל הרפתקאות פוליטיקאים במגזר העסקי

בשעות הערב של יום חמישי שעבר, לאחר ששוק ההון המקומי סגר את שבוע המסחר, שיגרה חברת קרדן נדל"ן זימון לאסיפה כללית של בעלי המניות לתחילת חודש מרץ. על הפרק: תנאי העסקתה של יו"רית החברה הנכנסת, איילת שקד - תגמול בהיקף שנתי של כ-1.7 מיליון שקל, הכולל שכר של 70 אלף שקל בחודש, מענק שנתי ותגמול הוני.

● הפוליטיקה הגיעה לכלכלה: ארבעה מדדים שמעידים על חששות המשקיעים 
● המנכ"ל שכבש את פסגת טבלת השכר ב-2021, וכמה להרוויח כדי להיכנס לרשימה?
● לא רק כחלון: הפוליטיקאים שעברו לעולם העסקי רק כדי לספוג מהלומה 

קרדן נדל"ן , הנסחרת בשווי של כ-620 מיליון שקל, פועלת בתחום הנדל"ן היזמי למגורים וכן בתחום הנכסים המניבים ועבודות בנייה. החברה נשלטת בידי גיל דויטש ורוני בירם (לשעבר מייסדי בית ההשקעות אקסלנס, וכיום בעלי שליטה בשורה ארוכה של עסקים בתחומי הפיננסים, הנדל"ן והתשתיות).

בזימון לאסיפה ציינה החברה כי שקד, שתועסק ב-60% משרה בהסכם לחמש שנים, היא בעלת תואר BSc בהנדסת חשמל ובמדעי המחשב מאוניברסיטת ת"א, וכי במהלך 10 השנים האחרונות כיהנה כשרת פנים, שרת המשפטים, חברת כנסת וחברה בקבינט המדיני־בטחוני.

"שקד הינה בעלת ידע וניסיון בתחומי פעילות החברה, ועסקה בין היתר בקידום תוכניות להקמת מאות אלפי יחידות דיור, בתכנון, טיפול והשבחת קרקעות, בממשקים עם רשות מקרקעי ישראל, רשויות מקומיות וועדות תכנון. במסגרת תפקידיה ניהלה שקד תקציבים עצומים ואלפי עובדים", נכתב בדיווח של קרדן.

נפגעים מהמהלך: בעלי המניות

איילת שקד אינה הדמות הראשונה שבתום קדנציה פוליטית מוצאת בית במגזר העסקי. לא מעט חברי כנסת, שרים לשעבר ואף ראשי ממשלה ונשיאים בדימוס, נענו בשנים קודמות לחיזוריהם של אנשי עסקים ומונו לתפקידי ניהול בחברות ציבוריות.

המשוואה ברורה: הפוליטיקאי לשעבר מקבל סידור עבודה נוח, שלו נלווה בדרך כלל תגמול מפנק, הגבוה בהרבה מזה לו הורגלו בחיים הציבוריים, והחברות מצידן יכולות להתהדר בשמות של מי שכיהנו במשרות רמות, ולהסתייע בהשפעה ובקשרים שהללו צברו במהלך שנותיהם בפוליטיקה כדי "לפתוח דלתות".

ויש צד שלישי למשוואה הזו, שיוצא פחות נשכר מהאירוע בדרך כלל - ציבור בעלי המניות. נסיון העבר מלבד שאותם פוליטיקאים חסרי ניסיון בניהול עסקים מתקשים "לספק את הסחורה" באופן שיצדיק את תנאי השכר הנדיבים, ותקופת הכהונה שלהם מסתיימת על פי רוב בביצועים מאכזבים של המניה.

דוגמה טרייה וכואבת במיוחד היא זו של שר האוצר לשעבר משה כחלון, שהתפטר ביוני אשתקד מתפקידו כיו"ר חברת האשראי החוץ בנקאי יונט קרדיט , לאחר שכיהן כשנה בלבד בתפקיד. את הבחירה המפתיעה של מי שעמד בראש המערכת הכלכלית של ישראל בחברה קטנה ולא מוכרת, ניתן היה להסביר בתגמולי העתק שביקשה יונט לאשר לכחלון - בהיקף של יותר מ־8 מיליון שקל בשנה. אלא שהביקרות החריפה בתקשורת ובקרב בעלי המניות של יונט אילצו את בעלי החברה ואת כחלון לסגת מכוונתם זו.

בהמשך העניינים רק הלכו והסתבכו. ערב פרסום הדוחות הכספיים לרבעון הראשון אשתקד, התגלו אי סדרים חמורים בפעילות נכיון הצ'קים של יונט בעיר נצרת, שכתוצאה מהם "נעלמו" כ־50 מיליון שקל מכספי החברה, ובכיריה נחקרו בחשדות חמורים לגניבה. זמן קצר לאחר מכן הופסק המסחר במניות החברה שלמעשה קרסה והפסיקה את פעילותה.

 משה כחלון, לשעבר יו''ר יונט קרדיט / צילום: יוסי כהן, רפי קוץ

כחלון, שהתפטר מתפקיד היו"ר של יונט עם גילוי אי הסדרים הכספיים, נחקר בהמשך אף הוא ברשות ני"ע, ואינו חשוד במעורבות במעשי הגניבה אלא בעבירות של אי־דיווח והסתרה. בחקירתו, כפי נחשף בגלובס, הכחיש כחלון מכל וכל את הטענה כי ידע על אי־סדרים בחברה ונמנע מלדווח על כך לרשות ניירות ערך כדין. כך או כך, מי שהשקיע במניות יונט בתקופה שבה עמד כחלון בראשות הדירקטוריון, איבד כמעט את כל כספו.

פעילות האשראי החוץ בנקאי של יונט קרדיט הוכנסה בעבר לשלד בורסאי שבגלגול קודם אכלס חברה אחרת שקרסה ברעש גדול, ושגם בניהולה היה מעורב פוליטיקאי בדימוס, ח"כ מפלגת העבודה לשעבר ויצמן שירי, שאף כיהן לתקופה קצרה כסגן שר הביטחון.

בתחילת 2007 רכשו שירי ובן דודו יונה שמש את השליטה בחברה, ששמה הפך ל"תשואה 10", ושהצטרפה לאופנה ששלטה באותם ימים טרם המשבר הגלובלי - השקעות נדל"ן במזרח אירופה, בייחוד ברומניה. במהלך 2011 הגיעה ההרפתקה הבורסאית של השניים לסיומה העגום, כשביהמ"ש מינה מפרק לחברה, שהותירה אחריה חובות של יותר מ־100 מיליון שקל, כמחציתם למחזיקי האג"ח.

העולם העסקי מתגלה כאכזרי מהמצופה

מתברר כי תנאי השכר הנדיבים, האופציות וחשבון ההוצאות הפתוח שקורצים לפוליטיקאים לשעבר, מתגלים לא אחת כמלכודת דבש, העשויה להזיק למוניטין שצברו. וכך המחשבה שעמידה בראשות דירקטוריון של חברה ציבורית משמעותה תענוגות וכיבודים בלבד, מתפוגגת כעבור זמן קצר.

בסופו של יום מגלים הצדדים לרוב כי הפוליטיקאים מתקשים לספק את הסחורה של הובלת הדירקטוריון, והפער משתקף לא אחת במחירי המניות הצונחים. זאת שכן המשקיעים אינם נותנים הנחות, והעולם העסקי הוא דינמי, מורכב ואכזרי הרבה יותר מכפי שמשערים אותם פוליטיקאים - המגיעים ממערכות ציבוריות עתירות תקציבים, המנוהלות לא אחת בצורה בזבזנית ולא יעילה.

אז מה מוצאים הפוליטיקאים בחדרי הדירקטוריון, בניגוד לישיבות במשרדי הממשלה או ועדות הכנסת? "הדירקטוריונים הרבה יותר מצומצמים והם יותר יעילים וממוקדי מטרה", מספר יזם ההייטק ומשקיע ההון סיכון, יזהר שי, שחצה את הקווים למערכת הפוליטית, ואף כיהן לתקופה של פחות משנה כשר המדע והטכנולוגיה מטעם סיעת כחול לבן.

לדבריו, "סביב שולחן הממשלה או ועדות בכנסת יש אמנם נושא לדיון, אבל לפי התקנון הפוליטיקאי יכול לדבר על מה 'שבראש שלו'. וכך באמצע דיון כלכלי, פוליטיקאים נותנים את דעתם על מה שקרה אתמול ברצועת עזה, משהו שחלוטין לא קשור בנושא הדיון. בעסקים, יש הרבה פחות רעשים ובזבוז של זמן יקר, ואתה יכול להתמקד במטרה ולהשיג אותה", אומר שי שחזר לאחרונה לעולמות הטכנולוגיה.

 יזהר שי / צילום: אלעד מלכה

"מה שלמדתי בתור שר ופוליטיקאי, הוא שאין דבר כזה 'דלתיים סגורות'. זאת בניגוד לדירקטוריון בחברה הציבוריות, שם כשאתה בדיון אתה מצפה שהדברים יישארו בתוך החדר. בפוליטיקה דברים שאמרתי צוטטו בתקשורת עוד לפני שסיימתי להגיד אותם, וגרוע מכך - לפעמים הם גם מצוטטים לא נכון".

לדבריו החוויה הפוליטית לימדה אותו להתנהל מתוך הבנה שמדובר "במרחב שבו הכל פתוח וציבורי. אנשים מדברים בישיבות והם מאוד פוליטיים בהתנסחות שלהם. הם חושבים על מה שיגידו בציבור על מה שהם אמרו בתוך הדיון. לעיתים נראה שהם חושבים על זה יותר מאשר לגבי המהות של הדברים שנאמרים".

יפעת קריב, בעבר ח"כית יש עתיד וכיום מנכ"לית חברת הקנאביס תיקון עולם קנביט , תומכת בדבריו של שי. לטענתה העולם הפוליטי מסורבל יותר, מתקשה לנהל, ויש לו הרבה מה ללמוד העולם העסקי, הביצועיסטי במהותו. "גם המדינה היא עסק שצריך לנהל אותו, שצריך יציבות, משילות ומצריך השקעות" היא אומרת.

לתפיסתה, פוליטיקאי שרוצה לצאת ולהצליח במגזר העסקי, כדאי שיהיה מצוייד ברקורד ביצועי: "עוד לפני שהגעתי לכנסת, הקמתי מיזמים, פרויקטים שונים ברחבי המדינה וניהלתי תקציבים וכוח אדם. כשאתה מגיע לפוליטיקה כביצועיסט, אתה גם מקדם את המדינה", אומרת קריב. "אני באתי לעבוד, ולכן מבחינתי לעבוד בכנסת, בשירות המדינה או בעולם העסקי זה דומה".

"יש להעריך את מי שלא מחכה לג'וב מהמפלגה"

"כשסיימתי את התפקיד האחרון שלי במערכת הפוליטית", אומר גורם שעזב בעבר את המערכת הפוליטית, "החלטתי לצאת לעולם העסקי מתוך ראייה שזה השלב הבא המתבקש. אני חושב שצריך גם להעריך את זה שיש פוליטיקאים שלא מחכים לג'וב מהמפלגה. יש לא מעט כאלה שמתקשים להתנתק מהעטינים של המשרות הציבוריות בכל מיני גופים חצי ציבוריים, ויש כאלה שמאמינים שיש להם ערך מוסף בעולם העסקי".

כאמור את הערך המוסף הזה מתקשים המשקיעים לראות בדרך כלל. כך למשל שר הבריאות לשעבר דני נוה, כיהן במשך כשבע שנים בתפקיד יו"ר חברת כלל ביטוח  - מינוי שהוא חב למקורבו נוחי דנקנר, מי ששלט בעבר בקבוצת אי.די.בי שהחזיקה בכלל ביטוח.

 דני נוה - יו''ר כלל ביטוח לשעבר / צילום: שלומי יוסף

הקדנציה של נוה בענקית הביטוח הסתיימה בטונים צורמים ובהתפטרות, לאחר שנכשל במאבק שניהל להדחת מנכ"ל החברה יורם נוה, כאשר דוח של בודק חיצוני מצא פגמים בהתנהלותו סביב אותו אירוע. במהלך שבע שנותיו בחברה צבר נוה תגמולים נאים של יותר מ־20 מיליון שקל, אך המשקיעים בחברה לא רוו נחת וראו כיצד המניה נחתכת בתקופת כהונתו במחצית מערכה.

מינוי נוסף של פוליטיקאי לשעבר על ידי נוחי דנקנר היה זה של רוני מילוא, מי שבתפקידו האחרון במערכת הפוליטית כיהן כשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלתו של אריאל שרון. מילוא שימש בשנים 2003-2006 כיו"ר חברת הנדל"ן אזורים בעת שנשלטה על ידי אי.די.בי.

עלות העסקתו בשנה האחרונה שבה הועסק במלואה הסתכמה בכ־1.6 מיליון שקל, אך בניגוד למקרה נוה, במקרה שלו ביצועי המניה בסיכום הקדנציה היו חיוביים עם תשואה של 132%.

הצלחה יחסית מבחינת המשקיעים רשומה גם על שמו של הפוליטיקאי הבכיר ביותר שחצה את הקווים למגזר העסקי - ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שבתפקידו האחרון שימש כשר הביטחון. ברק מונה בספטמבר 2018 לתפקיד יו"ר חברת הקנאביס הרפואי אינטרקיור , הנסחרת כיום בשווי של יותר מחצי מיליארד שקל ונחשבת לאחת ממובילות הענף בישראל. למרות הירידות חדות במניה בשנה האחרונה, בדומה לסקטור כולו, עדיין מספקת אינטרקיור בתקופתו של ברק תשואה חיובית של 42%.

מאידך, צירוף שם מוכר מהפוליטיקה לא סייע עד היום לחברת הטכנולוגיה אלקטריאון ווירלס  הנסחרת בבורסת ת"א. באוגוסט 2021 הודיעה החברה, המפתחת טכנולוגיית "כביש חכם" להטענת רכבים ואוטובוסים חשמליים, כי נשיא המדינה לשעבר, ראובן (רובי) ריבלין, ימונה לתפקיד נשיא החברה. באותה עת ציינה אלקטריאון כי תפקידו יהיה, בין היתר, "לקדם שיתופי פעולה של החברה עם ממשלות וחברות גלובליות וכן לחשוף את פעילותה למקבלי ההחלטות ברחבי העולם". מאז מינויו של ריבלין - בתנאים שלא פורסמו לציבור - צנחה מניית החברה בכ־80% על רקע הסנטימנט השלילי כלפי מניות של חברות חלום בעלות פעילות בוסרית.

מהעסקים לפוליטיקה ובחזרה

מעברים התרחשו בעבר גם בכיוון הפוך - מהעסקים לפוליטיקה. עם אלה נמנה גם ראש הממשלה הקודם נפתלי בנט, שהגיע לעולם הפוליטי לאחר אקזיט בהייטק, וכמוהו עשו גם ניר ברקת, שר הכלכלה והתעשייה הנוכחי, ואראל מרגלית, שכיהן כח"כ מטעם מפלגת העבודה ואף התמודד על ראשות המפלגה מול אבי גבאי, שנבחר לתפקיד לאחר ששימש קודם לכן כמנכ"ל בזק.

בסוף שנות ה־70 של המאה הקודמת עשו את המסלול לפוליטיקה שתיים מהדמויות המוכרות בעולם העסקי, התעשיין סטף ורטהיימר (ישקר) ואיש הביטוח שלמה אליהו (מגדל), שכיהנו כחברי כנסת מטעם מפלגת ד"ש תחת ממשלת בגין הראשונה. אלא שהם מיהרו לחזור לעסקיהם לאחר קדנציה אחת, בה לא הותירו חותמם בניגוד לדומיננטיות שלהם בעולם העסקי.

סיבה אפשרית לכך ניתן למצוא בדבריו של יזהר שי אודות התסכול שחווה בכנסת: "במרחב הפוליטי הרבה פעמים עובדים 'פול גז בניוטרל'. הדברים מתנהלים יותר לאט, יותר לרוחב ופחות באופן מדיד, בעוד בעולם העסקי יש הרבה יותר קשר בין מעשה לתוצאה. מקובל לתדרך שר שנכנס לתפקיד ב'אל תתכנן לטווח ארוך', וזה משהו שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם".