אחרי מתווה החוב: זאת תגובת בעל השליטה בסלייס

כחודש לאחר פרסום המתווה שגובש להסדר חוב בסלייס, חברת הגמל שקרסה תוך שכ-850 מיליון שקל מכספי עמיתיה נוידו לקרנות השקעה "אדומות" בחו"ל ונעלמו, בעל השליטה בסלייס, שמעון גולדברג, מגיב לראשונה על המתווה - ומותח עליו ביקורת חריפה. 

● סלייס: המנהל המורשה דורש מפינברט להשיב עשרות מיליוני דולרים מהקרנות בחו"ל
● רשות שוק ההון: על בעלי סלייס להזרים עשרות מיליונים לחברה
● בעקבות סלייס: יוגבר הפיקוח על ניגודי עניינים של סוכנויות ביטוח
● מתווה ההסדר של סלייס: המיליונים שנעלמו ואיך יחולק הכסף שאותר

גולדברג פנה לבית המשפט המחוזי היום (ג') ויצא נגד הכוונה להטיל על סלייס אחריות לכספי העמיתים, ככל שאלה לא יאותרו ולא יושבו כחלק מהמאמצים שמוביל רו"ח אפי סנדרוב, המנהל המורשה של סלייס. סנדרוב מונה לתפקידו בדצמבר 2023 על-ידי רשות שוק ההון, ומאז הוא פועל תוך פיקוח של השופטת סיגל יעקבי מבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לדברי גולדברג, סלייס לא האחראית הבלעדית על כיסוי החובות 

גולדברג טוען כי סלייס הייתה רק פלטפורמה דרכה השקיעו העמיתים את כספם בעצמם, בהתאם למודל קופת הגמל בניהול אישי (IRA). כספי העמיתים גויסו ל"קרנות האדומות", מזכיר גולדברג, באמצעות סוכני ביטוח, אשר לדבריו "שידלו" את החוסכים להשקיע באותן קרנות תמורת עמלות שקיבלו הסוכנים מיזמי הקרנות - ובמקרים רבים תמורת הלוואות.

לדברי גולדברג, בכך מנסה הסדר החוב "לגלגל את כל הנזק לפתחה של סלייס" ומתעלם מאחריותם של יתר השחקנים למשבר, ובהם הקרנות והיזמים שלהן, סוכני הביטוח ורשות שוק ההון עצמה.

לטענתו, "הפסדי כספים שאירעו בקרנות ההשקעה נוכח התנהלות בלתי חוקית של מארגני הקרנות בכספי העמיתים, גם הם יגולגלו לקופת סלייס. מדובר בחובות נטענים בהיקף של מאות מיליוני שקלים (!), כל זאת כאשר טרם התברר האם כספי ההשקעה ירדו לטמיון".

גולדברג ממחיש את טענתו באמצעות אחד הממצאים שעליהם הצביע סנדרוב במתווה להסדר, ולפיהם בקרנות שבניהולו של גיא שנצר הושקעו כ-100 מיליון דולר, ומתוכם טרם אותרו 25 מיליון דולר. "היעלה על הדעת", שואל גולדברג, "שככל שמקורם של כספים אלה לא יאותר, נזק בשיעור של 25% מסכום ההשקעה שהשקיע כל עמית בקרנות אלה יושת על קופת החברה? הייתכן שעוולה שביצעה הקרן ו/או מי מטעמה תהפוך אוטומטית וללא כל בירור לאחריות החברה?"

שמעון גולדברג מחזיק ב-25% מסלייס, לצד בנו שי, המחזיק ב-13% נוספים, ובנו אסף, ששימש כמנכ"ל החברה עד לקריסתה, ואשר מחזיק אף הוא ב-13%. משפחת טוקטלי מחזיקה ב-49% הנותרים. גולדברג וטוקטלי שותפים אף בחברת FMR, המספקת מערכות מסחר בשוק ההון.

באחרונה דחתה רשות שוק ההון טענות שהעלה גולדברג נגד דרישתה כי יזרים עשרות מיליוני שקלים לקופת סלייס לצורך כיסוי גירעון בהון העצמי של החברה, והרשות דורשת כי יעביר לקופה 71 מיליון שקל.

בתגובתו לבית המשפט חולק גולדברג על הטענה שהשמיעה בעבר רשות שוק ההון, ולפיה "הקרנות האדומות" לא עמדו בדרישות החוק לגבי השקעה ב"קרן חוץ", כלומר כזו הפועלת בחו"ל. למעשה, טוען גולדברג, גם אם לא היה מדובר בקרנות חוץ כהגדרתן בחוק, המשמעות היא שאותן קרנות הונו את סלייס והציגו לה מצגי שווא על כך שהן עומדות בדרישות החוקיות - ועל כן סלייס אינה נושאת באחריות לנזק שגרמו.

גולדברג מבהיר כי אינו חולק על כך שסנדרוב נדרש לפעול מול יזמי הקרנות להשבת כספי העמיתים, אך הדבר צריך, לטענתו, להיעשות מבלי להטיל אחריות על סלייס.

פער של עשרות מיליונים

טענה נוספת העולה מהמסמך היא שלפי מתווה ההסדר נדרשת סלייס להשיב את הכספים שנעלמו בדולרים, בעוד שבמקור הם הושקעו בשקלים. פער זה עשוי להגיע, לדבריו, לעשרות מיליוני שקלים, ובכך עלול ההסדר להעמיק את החובות של סלייס במקום להקטין אותם.

גולדברג אף רומז להיעדר עצמאותו של סנדרוב מול רשות שוק ההון שמינתה אותו. לדבריו, חשוב כי בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון יוכל "לתבוע את רשות שוק ההון על חלקה הנטען בפרשה ועל אחריותה לנזקי העמיתים", אך במקרה זה מדגיש גולדברג כי סנדרוב מקבל את הוראותיו מהרשות.

ביקורת נוספת שמעלה גולדברג גורסת כי הסדר החוב מתעלם מכך שהעמיתים נדרשו לשלם דמי ניהול, ועל כן אין לכלול, לשיטתו, את הסכומים הללו במסגרת החובות שיש להשיב לעמיתים.

לפי מתווה ההסדר, נכון להיום מצויים בחשבונות סלייס, המכונים "חשבונות מעבר", כ-134 מיליון שקל. חלוקת הסכומים בין העמיתים אמורה להתבצע באופן יחסי, בהתאם לסכום ההשקעה הנומינאלי שהשקיע כל עמית, ובניכוי הלוואות (אם קיבל). החישוב יתבצע מתוך סך הכספים שהושקעו ב"אשכול מארגן הקרנות" - כלומר, הקבוצה הספציפית של קרנות ההשקעה שאליהן נותבו הכספים של אותו עמית, בהתאם לזהות היזם המארגן שלהן. ראשונים לקבל את הכספים יהיו עמיתים שלא קיבלו הלוואות בתמורה לכספים שהשקיעו.

בביקורת שהוא מותח על מבנה זה טוען גולדברג כי לפי ההסדר, "תחילה 'יועמסו' כל הכספים החסרים שהושקעו על-ידי העמיתים בקרנות האדומות על חשבון המעבר, ולאחר מכן יבוצעו כל ההפחתות של הכספים שהתקבלו בידי העמית בגין בקשות משיכה שהגיש; סכומים שיקבל עמית בקרן אדומה במסגרת חלוקת כספי אשכול הקרנות האדומות אליו משויך העמית; סכומי הלוואה שקיבל העמית על חשבון השקעתו בקרן; דמי ניהול והוצאות שונות כפי שסוכם בהסכם ההשקעה".

לדבריו, "ערבוביה זו תגדיל את הסכומים שיושתו על קופתה של סלייס, וזאת בניגוד לחובה הבסיסית של עורך תוכנית ההסדר לצמצום התחייבויות החברה". משכך, גולדברג מבקש מבית המשפט לקבוע כי גם אם יאושר מתווה ההסדר, הדבר לא ישליך על אחריותה של סלייס, וכי זו תתברר במסגרת הליך משפטי מסודר.

בהקשר זה אף חולק גולדברג על הקביעה בהסדר, ולפיה העמיתים יהיו זכאים לפיצויים על-פי חוק או לפיצויים נזיקיים מסלייס, וזאת מבלי שבית המשפט קבע כי החברה אומנם נושאת באחריות.

ויתור על עשרות מיליוני שקלים

לצד הטענות בדבר העמסת חובות על סלייס, גולדברג אף מבקר את סנדרוב על כך שאינו פועל למצות את הזכויות המגיעות לה. כך, לדבריו, ההסדר מוותר מראש על זכותה של סלייס לתבוע החזר של כספים מעמיתים שקיבלו סכומים ביתר מחשבון המעבר. זאת, עקב בקשות ניוד או פירעון שהגישו עמיתים בתום-לב, אך מבלי שהקרן שבה השקיעו העבירה בפועל את הכספים הללו לקופת סלייס.

גולדברג טוען כי בדיקה שערכה סלייס עוד לפני שמונה המנהל המורשה העלתה כי החזרים כאלה עשויים להזרים לקופתה עשרות מיליוני שקלים. בנוסף לנזק לסלייס כתוצאה מאי-קבלת ההחזרים הללו, סעיף זה בהסדר החוב יוצר, לדבריו, אי-שוויון בין עמיתים שהשקיעו באופן זהה - אך חלקם ייהנו מהחזר גבוה משמעותית, במיוחד אם לא נדרשו להשיב את כספי ההלוואות שקיבלו.

גם כאן, גולדברג מבקר את רשות שוק ההון על ההוראה שנתנה בעבר לסלייס להימנע מלתבוע עמיתים במקרים כאלה, ותוהה האם עיקרון זה מופיע בהסדר החוב כדי לתמוך בדיעבד באותה הוראה מהעבר.

ויתור נוסף על זכויות סלייס שעליו מצביע גולדברג קשור ל"קרנות הלבנות". מדובר בקופות IRA, אשר בהן לא אותרו כשלים משמעותיים, ואשר הושקעו בהן כ-2.4 מיליארד שקל על-ידי כ-1,500 עמיתים. בעל השליטה יוצא נגד הכוונה הגלומה בהסדר החוב להעביר את הקרנות הללו לגוף אחר בעל רישיון או לאפשר לעמיתים לפדות מהן את כספם, ותוהה: "מדוע? אין זה מאינטרס ההסדר למקסם תמורת מכירת נכסי החברה? לבטח בשעה שמדובר בנכסי שמניב דמי ניהול שנתיים בהיקף של כ-7 מיליון שקל (!)".

גולדברג יוצא אף נגד הכוונה בהסדר לדחות לתחתית סדר הנשייה את בעלי העניין בסלייס, ובהם בעלי מניות, ולהשתמש בכספים שבחשבון המעבר של החברה לצורך ניהולה: "מדוע אין די בנכסיה הקיימים והמניבים של סלייס, וביניהם דמי הניהול שהם בשיעור של כ-17 מיליון שקל לשנה, כדי לכסות הוצאות אלה (כאשר עם מכירת הקופות המסלוליות יפחת ל-7 מיליון שקל)?", מסכם בעל השליטה בשאלה.

הסדר החוב בסלייס יידרש לקבל את אישורו של בית המשפט, וזאת בזמן שהמנהל המורשה ממשיך לקיים חקירות לאיתור הכספים שנעלמו.