"קניבליזם מטורף": היא הייתה אחת הערים הגדולות בישראל והידרדרה

"שאלתי את ראשי הממשלה האחרונים - בנט, לפיד ונתניהו - איך אתם רואים את הנגב בשנת המאה להקמת המדינה, ואף אחד לא ענה לי. אני לא אומר שזה לא מעניין אותם, אבל אף אחד לא עוסק בזה", מספר ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ'.

● עסקה בשבוע | "מחיר שרוב הרוכשים לא יסכימו לשלם": בכמה נמכר בית באופקים?
● עקב מעורבות ארגוני פשיעה: הקבלן שלא ימשיך בפרויקטים עבור המדינה

נראה כי גם אם ראשי הממשלות האחרונים לא ענו לדנילוביץ', התשובה של המדינה ברורה: באר שבע, שבעשורים הראשונים למדינה כונתה "בירת הנגב", ממשיכה להיות העיר הגדולה בדרום, אך מעמדה במדרג הערים במדינה מצוי בירידה.

הנה כמה מהבעיות הסבוכות שהעיר מתמודדת עמן.

דמוגרפיה: הערים הקרובות למרכז עקפו את באר שבע

לפי הלמ"ס, נכון לסוף 2023, אוכלוסיית באר שבע מנתה כ־219 אלף תושבים - מקום תשיעי בישראל. על פי הלמ"ס אוכלוסייתה אף קטנה בשיעור זעיר של 0.1%.

לפני 30 שנה (1995), העיר הייתה במקום החמישי בגודלה, אחרי ירושלים, תל אביב, חיפה וראשון לציון. כיום עקפו אותה פתח תקווה, נתניה, אשדוד ובני ברק - כולן קרובות יותר למרכז ולתל אביב. למרות גידול של 43% באוכלוסייה בשלושת העשורים האחרונים ושב־20 השנים האחרונות הוחל בה בהקמת יותר מ־20 אלף יחידות דיור - מרכז הארץ עובה בכמות הרבה יותר גדולה של תושבים. זה ביטוי לכך, שפחות אנשים מבחוץ מוצאים עניין בעיר.

בעיר יודעים לספר כי מי שדווקא מהגרים אליה מבחוץ הם תושבים מהפזורה הבדואית.

"גם הבדואים רוצים להתקדם. יש בתוכם אוכלוסייה אמידה ומשכילה, המדינה לא פיתחה את יישובי הפזורה, ואנשים לא רוצים לחזור מהעבודה לכפר של פחונים", אומר יזם נדל"ן שפועל בנגב. "בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר בדואים רוכשים לעצמם נכסים במקומות שמזוהים כיהודים".

זה קורה בהרחבות של מיתר ולהבים, אך גם בדירות בבאר שבע. "להערכתי זה החל ב'מחיר למשתכן', שבדואים מימשו את זכותם להשתתף בתוכנית ולזכות בדירה בהנחה, לאחר מכן ניצלו מצב שמצד המגזר היהודי גילו עניין פחות בפרויקטים הרבים בבאר שבע, ורכשו בהם דירות. זה מזכיר לי מקומות בצפון כמו כרמיאל ונוף הגליל, שמשכו אליהם אוכלוסייה ערבית מהיישובים הסמוכים, בגלל שהבנייה בכפרים שלהם לא הספיקה".

על פי מפקד הלמ"ס האחרון מ־2022, רק 4% מתושבי העיר הם מוסלמים, כך שבראייה כוללת היקף התופעה מצומצם.

האוכלוסייה החרדית, שסובלת גם היא ממצוקת דיור חריפה, מצאה לעצמה פתרונות מגורים בדימונה, בערד ובנתיבות, מציין אותו יזם.

מהתוכנית האסטרטגית למגורים של המועצה הלאומית לכלכלה, שפורסמה לפני כחודשיים, נראה ששתי האוכלוסיות הללו, החרדים והערבים, יהוו את הרוב בנגב בעתיד. בחמש השנים שבין 2026 ל־2030 צפויות להיתוסף לנגב כ־9,600 יחידות דיור בשנה, מהן כ־48% ייועדו לאוכלוסייה יהודית לא חרדית, והיתרה לאוכלוסיות ערבית ויהודית חרדית. בעוד 20 שנה הנגב יזדקק לכ־15 אלף יחידות דיור בשנה, מהן רק 18% שייועדו לציבור היהודי הלא חרדי, בעוד ש־53% מהדירות ייועדו לציבור החרדי.

 רוביק דנילוביץ׳, ראש עיריית באר שבע / צילום: עידן גרוס

תחבורה: "צריך רכבת במהירות 250 קמ"ש"

"התחבורה המהירה זה אבסורד", אומר ראש העיר דנילוביץ'. "לפני שהשקיעו מיליארדים בתחבורה, הנסיעה בקו מבאר שבע לתל אביב הייתה מהירה יותר. היום, אחרי ההשקעה הרכבת עוצרת ועוצרת ועוצרת - שבע תחנות מבאר שבע לתל אביב וזה אבסורד. צריך לקדם כבר את תוכנית התת"ל החדשה וצריך שהרכבת תהיה במהירות של 250 קמ"ש ולא 160 קמ"ש. תתעדפו את הפרוייקט ל־2030, שזה מחר בבוקר. לי יש יתרון לדוגמה באיכות הדיור ביוקר מחיה, וזה טוב למדינה, כי זה פיזור אוכלוסייה יותר נכון".

תכנון ותעסוקה: "מעט מהעובדים מוכנים לגור בעיר"

עיר שמוגדרת בירת מחוז נמדדת לא על סמך התחלות הבנייה שבה, אלא על סמך עוצמתה הכלכלית, התעסוקה שבה, הרלוונטיות שלה לתושבי הערים בסביבתה. כל אלה באות לידי ביטוי ביוממות, כלומר בהגעה אליה מיישובי הסביבה, לצורכי עבודה ומעמדה של באר שבע מצוי בירידה. "היא אולי היא בירת הנגב עבור האוכלוסייה הבדואית מהכפרים הסובבים, שנזקקים לקניות ולשירותים ממשלתיים. עבור כל השאר - לא בירה ולא נעליים", אומרת פרופ' נורית אלפסי, שעומדת בראש המגמה לתכנון ערים במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

מה קרה? אלפסי אומרת, ש"פעם חשבו, שאם עיר מגיעה לכמות מסויימת של תושבים, לסף גדילה מסויים - המנוע העירוני יפעל מעצמו. זה כמובן לא קורה כי זו אינה שאלה של מספר תושבים. ב־30 השנים האחרונות מדברים על תכנון עירוני נכון. במגוון, בצפיפות, בנגישות ובקישוריות. זה לב העירוניות. אבל באר שבע מתפרסת על עוד ועוד שטחים ושכונות, ומאבדת עירוניות".

האם זה התכנון המקומי? נראה כי הבעיה היא דווקא ארצית.
"גם. המדינה מתוכננת מלמעלה, ללא פיתוח של זהות מקומית. אין שום סיבה שבאר שבע לא תהיה מוקד משני מוצלח במרחק של שעה ומשהו, 100 ק"מ ומשהו מתל אביב. זה קורה בכל מקום בעולם. אני מאמינה שהחווייה העירונית כאן היא נוראה, ומושכת את באר שבע כלפי מטה. מורחים כאן שכונות חדשות של צמודי קרקע, עשו כאן תוכנית מתאר בהשקעה של מיליונים, אבל לא עובדים לפיה".

מה לגבי תעסוקה?
אלפסי: "התעסוקה הרווחית בישראל היא הייטק וסייבר, והפיזור המרחבי שלה מובל ע"י העובדים. העובדים צורכים מרחב, והם רוצים קרבה מהמגורים לעבודה, לבילוי ומסעדות בהפסקות. בבאר שבע בנו פארק ליד תחנת הרכבת. אבל זה לא יעבוד. אנשים יגיעו ברכבת ולא יעברו לבאר שבע, כי הם לא יהיו מוכנים להתנתק מהשפע ומרחב האפשרויות האדיר שיש להם במרכז. מעט מאוד מהעובדים עברו לגור בבאר שבע, והמקום נשאר מחוץ להפנינג העירוני, במקום להפוך למקום כמו רמת החיל".

 פרופ' נורית אלפסי, אוניברסיטת בן גוריון / צילום: איל יצהר

נניח שלתכנון המקומי יש חלק בזה. האם למדינה אין שום תרומה למצב?
"זה גם רכיב מאוד משמעותי, כי המדינה היום גורמת לעיר להתחרות עם הפרברים שלה. הצמיחה של דימונה ושל אופקים ושל ירוחם והיישובים החדשים שמוקמים, כל אלה מונעים ממניעים כלכליים של שיווקי קרקעות וגם מערכים לאומיים ויישוב הנגב וכד'. וזה משאיר את באר שבע כמקום שמתחרה עם הפרברים שלה והיא נכשלת, כי היא הופכת את עצמה לעוד פרבר.

"המדינה מפקירה אותה ומשאירה את היישובים להתחרות האחד בשני. יש שם קניבליזם מטורף. אין כמעט יכולת לשתף פעולה, כי כולם מתחרים האחד בשני. העברת צה"ל לדרום הוצגה כחיזוק הנגב וזה קשקוש. המדינה הייתה צריכה לפנות שטחים במרכז הארץ ומכרה את זה כ'פיתוח הנגב'. בתכלס זה מפתח את מרכז הארץ".

דנילוביץ’ מדגיש את מאמצי העיר למשוך תעסוקה איכותית: הרחבת מתחם ההייטק, מפעל רובוטיקה חדש של אלתא, העברת מערך התקשוב, הסייבר והמודיעין. "צריך לתכלל - מגורים, תעסוקה לבני ובנות זוג, תרבות פנאי - ולתת חזון לאנשים להשתקע אחרי השירות הצבאי", הוא אומר.

דנילוביץ' מפרט פרויקטים כגון קריית ביוטק חדשה, תכנון רכבת קלה שתגיע עד ערד ודרום הר חברון, מפעלים תרבותיים שונים וחוגים לילדים, שלהערכתו יחזקו מאוד את האטרקטיביות של העיר בעיני תושבים מבחוץ, והמטרה שלו היא, שבניגוד למציאות שמתארת אלפסי, שהעובדים במקום גם יהיו תושביו.

"לשם כך צריך אטרקטיביות. תעסוקה, מערכת בריאות. למה נלחמתי ששיבא יהיה בית החולים השני בבאר שבע? כי הבנתי שבלי מערכת בריאות טובה וללא תחרות בין סורוקה לעוד בית חולים טוב, לא נוכל להשאיר כאן רופאות ורופאים וטכנאיות וטכנאים ואחיות ואחים בני המקום".

הטבות מס: בערים הסמוכות יש הטבה של 18%

לטענת דנילוביץ’, אחת הבעיות המרכזיות של באר שבע היא שהיישובים סביבה - אופקים, ירוחם ועוד - מקבלים הטבות מס של עד 18%, שמשמען עשויה להגיע לחיסכון של אלפי שקלים בשנה למשק בית, בעוד באר שבע אינה נהנית מהטבה זו.

"אתה יכול לראות היום משפחות צעירות עוברות לאופקים, מרחק של עשר דקות מבאר שבע, קונות דירות זולות יותר, וחוסכות לעצמן הרבה כסף בגלל הטבות המס, שמסייעות להן מאוד בהחזרי המשכנתה", אומר יזם שפועל באזור. ואמנם, לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2022, בעוד ש-206 תושבים עברו מאופקים לבאר שבע, 735 עשו את הכיוון ההפוך. מנתיבות באו 125 ואילו עזבו 430. מתל אביב הגיעו 239 איש, ועזבו אליה 445.

דנילוביץ': "נתנו לכל היישובים מסביב הטבות מס וכולם הפכו להיות שכונה מחוץ לבאר שבע. אופקים עם הכבישים החדשים עשר דקות מבאר שבע; ירוחם - 11 דקות; אז למה שיגורו בבאר שבע? צריך להחזיר לבאר שבע את הטבות המס, גם אם ברמה מופחתת. כל הדברים שאני אומר אותם מצריכים חשיבה ותכנון מתכללים, אבל מה שאתה רואה זה רק שיווק קרקעות".

התפקיד האזורי בנגב: תכנון אחד לכל המטרופולין

למעלה מ־25 אלף התחלות בנייה נרשמו בשבע הערים המובילות את הנגב - קריית גת, קריית מלאכי, שדרות, נתיבות, אופקים, דימונה ובאר שבע, כך לפי נתוני הלמ"ס לשנים 2020־2024.

באר שבע מובילה עם כ־6,400 התחלות בנייה, אולם ערים קטנות ממנה בהרבה מזנבות בה, ובהן נתיבות עם כ־5,400, ואופקים עם 4,480.

אבל ריבוי התחלות הבנייה אינו מעיד על איכות השכונות החדשות בכל הערים הללו. "מכלאות", מכנה אותן אלפסי.

בתשובה לשאלה, האם אין מדובר בפריחה של המקומות הללו, היא עונה: "לא לטעות. קריית גת אינה פורחת ואופקים אינה פורחת. זה שבונים בקריית גת המון, זה לא פריחה. להיפך. זה משאיר בתוך הערים חללים ריקים, נוראים, עלובים.

"אותו הדבר באופקים. בונים שם מגדלים גבוהים בצפיפות נמוכה בקרקע שהייתה חקלאית, ועכשיו הופכת לשכונות מגדלים חסרות זהות, שאתה לא יודע היכן אתה נמצא: בכרמיאל, בקריית גת או בפתח תקווה.

"הכניסה לעיר עוברת בין מגרשי חניה ואזורי תעשיה נטושים למחצה. לב העיר שם כולל מגרשים ריקים שלא בנו עליהם, חללים ריקים, בתים צמודי קרקע ישנים ומתפוררים. אין שם רחוב מסחרי ואין כלום. אבל על הנייר - הכל פורח". דנילוביץ' סבור שלטוב ת כל הערים צריך להסתכל על תכנון הנגב במבט כולל.

"אני שמח מאוד־מאוד שדימונה ואופקים מתפתחות. אני רוצה שכל יישובי הנגב ישגשגו. זה מהותו של המטרופולין", אומר דנילוביץ'. אבל הסיפור כאן אינו באר שבע, אלא הנגב. כיצד ייראה השטח שמהווה 60% ומעלה משטח מדינת ישראל. זו החמצת ההזדמנות הגדולה ביותר של מדינת ישראל. המדינה מסתכלת רק על משבר הדיור. 'בואו נשווק ונשווק ונשווק'. אבל בלי תחבורה מהירה וזמינה, ותעסוקה איכותית בשכר גבוה ומערכת החינוך הטובה ביותר בארץ, בלי תרבות פנאי עשירה ובלא הטבות מס לכל היישובים באופן מדורג. אף אחד לא מסתכל על תכלול של הנגב להפוך אותו לאזור הביקוש החדש של המדינה.

"אני מאמין שזה אפשרי. אבל אני רואה שאני עושה צעד אחד קדימה, והמדינה במקום להשתתף איתי בכל הכוח - עושה שני צעדים אחורה".

באיזו צורה?
"כי היא לא עושה תכנון אחד לכל המטרופולין. בסופו של דבר צריך לשאול - מה המטרות שלנו בנגב? כמה תושבים אנחנו רוצים שם? אבל המדינה מפזרת את הכל, ועושים תוכנית נפרדת לנגב המזרחי ותוכנית נפרדת לנגב המערבי. כל המדינה הזו היא כמו פריפריה של לונדון או ניו יורק. אז גם את הנגב אתם מחלקים לשלושה חלקים?"

אז היכן הבעיה?
"המדינה הפסיקה לתכנן לטווח הארוך. ראה את סיפור שדה התעופה בנבטים. אמרו לפני 20 שנים שתהיה קטסטרופה אם לא יהיה שדה תעופה משני. כמה ועדות הם הקימו, ולא מצליחים לקבל החלטה. והם לא מבינים שהזמן קריטי.

"זה מצעד האיוולת. המדינה היא זו שצריכה לעשות את זה, אבל אני מרגיש שכל דבר צריך לבוא מיוזמה שלנו. וזאת למרות שהמדינה מאוד ריכוזית - החינוך אצלה, הביטחון האישי אצלה, הבריאות אצלה, הביטחון האישי אצלה".

"תשווקו כמה שאתם רוצים, השאלה איך הופכים את האזור לאטרקטיבי בפני תושבים מבחוץ, כי אחרת אנחנו רק מייצרים קניבליזציה בתוכנו. אם המדינה לא תבין שהדבר הזה דורש סדרי עדיפויות שונים והשקעה של עשרות מיליארדי שקלים בפרויקט ארוך טווח, וקבלת החלטות על פי יעדים בדוקים ומדידים. אם המדינה רק משווקת ומשווקת לאוכלוסיות סקטוריאליות - היא מפספסת את המטרה".