בין בנו של חמינאי לנכדו של ח'ומייני: איראן נערכת לבחירת מנהיג עליון חדש

הכותבת היא חוקרת איראן במרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב

שאלת יורשו של עלי חמינאי הפכה לקריטית יותר מאי פעם, לנוכח מצבו הבריאותי של המנהיג העליון ואירועי מלחמת 12 הימים. סוגיית הירושה ברפובליקה האסלאמית אינה רק דתית או פוליטית, אלא נוגעת בלב היציבות של השלטון שנבנה סביב דמותו הריכוזית של חמינאי במשך למעלה משלושה עשורים.

"מועצת המומחים" היא הגוף האמון על בחירת המנהיג העליון הבא, אלא שהבחירה מורכבת משילוב של שיקולים הלכתיים, פוליטיים וצבאיים, תוך השפעה ניכרת למוסדות כמו "מועצת שומרי החוקה" ומשמרות המהפכה בתהליך הבחירה.

מספר מועמדים פוטנציאליים הוזכרו בשנים האחרונות, אך רובם איבדו ממשקלם הפוליטי או הציבורי. כך למשל, סאדק אמלי לאריג'אני, שכיהן בעבר כראש הרשות השופטת ונחשב למועמד רציני בזכות ייחוסו ההלכתי, נדחק לשוליים בעקבות סכסוכים פנימיים עם תומכיו של חמינאי ולא נחשב עוד למועמד מוביל.

הנשיא לשעבר, אבראהים ראיסי, נהנה מתמיכה רחבה מצד משמרות המהפכה והממסד הביטחוני למרות שלא עמד בקריטריונים ההלכתיים הנדרשים, ונחשב למועמד הבולט ביותר עד למותו בתאונת מסוק במאי 2024.

הקרקע מוכשרת לקראת הכתרת בנו של חמינאי

על רקע זה, נותרו שני שמות בולטים על סדר היום. הראשון, מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג העליון. אף שמעולם לא נבחר לתפקיד ציבורי, הוא נתפס על ידי רבים כמי ששולט בפועל על חלק ממוקדי הכוח באיראן, במיוחד בתחום הביטחוני, בשל קשריו ההדוקים עם משמרות המהפכה. הוא שותף לתפיסות הרדיקליות של אביו ונחשב לבעל אוריינטציה שמרנית קנאית יותר.

פרסומן של שמועות על רשימה מצומצמת של מועמדים לרשת את עלי חמינאי, לכאורה מטעמו או באישורו, מצביע, כפי הנראה, על תמרון פוליטי מכוון, שנועד להכשיר את הקרקע להכתרת מוג'תבא כמנהיג העליון הבא. הרשימה שפורסמה כללה שמות שאין לגביהם קונצנזוס בחוגי שלטון או בקרב הציבור, בין אם בשל עמדותיהם, מעמדם ההלכתי או חוסר התמיכה מצד משמרות המהפכה.

 ''מועמד טבעי''. מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג העליון / צילום: Reuters, Office of the Iranian Supreme Le

הצגת מועמדים "בעייתיים" מראש עשויה ליצור מצב שבו מוג'תבא, למרות חוסר כשירותו ההלכתית, יוצג בדיעבד כאפשרות "הבטוחה", היציבה והמוסכמת ביותר מבין החלופות, כאילו מדובר בפתרון של פשרה ולא בקביעה מלמעלה.

באופן זה, ההדרה הזמנית של מוג'תבא מהרשימות הרשמיות או המודלפות משרתת את מטרות המשטר. היא מרגיעה את המתנגדים, מקהה את הביקורת הציבורית, ומאפשרת להכין את הקרקע למינויו בשלב מאוחר יותר - כאשר החלופות לא נמצאו מתאימות ומוסדות הכוח מגויסים לסמן אותו כ"מועמד הטבעי". מדובר באסטרטגיה מוכרת שבה המשטר הסמכותני יוצר מסך עמימות סביב אפשרויות אחרות, כדי להכשיר את דעת הקהל לקבל את המועמד שנבחר על ידו.

רפורמיסטים וליברלים: המועמדים שישדרו שינוי

המועמד הנוסף הוא חסן ח'ומייני, נכדו של מייסד הרפובליקה האסלאמית, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. מעמדו הציבורי נובע בעיקר מייחוסו המשפחתי לסבא המיתולוגי, אך עמדותיו הרפורמיסטיות מציבות אותו מחוץ לקונצנזוס של השלטון הנוכחי. בקרב המחנה הרפורמיסטי והאינטלקטואלי האיראני, ח'ומיני נתפס כגשר אפשרי בין ערכי המהפכה לבין סדר היום שאליו חותרים המוני צעירים באיראן.

אף שנדחק לשוליים בשנים האחרונות, תרחיש מינויו למנהיג העליון אינו בלתי אפשרי. היה והמשטר ימצא עצמו בעיצומו של משבר לגיטימציה עמוק, לא מן הנמנע שהאליטה תעדיף לבחור בח'ומייני כדי לשדר שינוי, להרגיע את הציבור ולשמר את היציבות. מינויו, במקרה זה, ישלב מסר מתון כלפי חוץ עם סמליות מהפכנית פנימה. הסיכויים לכך עדיין נמוכים, מאחר שמוקדי הכוח באיראן נוטים להתייחס לרפורמיזם כאיום על המשטר, אך אם יאמינו שזו הדרך היחידה להישרדות, דווקא דמותו של חסן ח'ומייני עשויה להפוך לאופציה מתאימה.

 סומן בגלל הסבא המיתולוגי. חסן ח'ומייני לצד חמינאי / צילום: Reuters, Office of the Iranian Supreme Le

שאלת זהותו של המנהיג העליון הבא, לא מסירה את ענן חוסר הוודאות סביב המשך שלטון האייתוללות באיראן. מי, אפוא, עשוי להנהיג את איראן במקרה של קריסת המשטר הנוכחי? אחת הדמויות הבולטות בהקשר זה היא רזא פהלווי, בנו של השאה המודח. הלה נתפס כליברל, תומך בזכויות אדם, מתנגד לדיכוי ומקדם רעיון של משאל עם על אופי השלטון העתידי באיראן - בין אם תהיה זו רפובליקה חילונית ובין אם מונרכיה חוקתית. הוא לא תובע את החזרת המלוכה, אלא מדגיש את חשיבות הכרעת העם.

למרות האהדה כלפיו בקרב רבים מבני הגולה האיראנית, הרי שרבים באיראן לא רואים בו מועמד טבעי לשלטון, וזאת בשל זהותו כבן השושלת הפהלווית השנויה במחלוקת ומזוהה בקרב רבים עם דיכוי ואי־שוויון.

סוגיית ירושת השלטון אינה רק שאלה של זהות המנהיג הבא, אלא מבחן יסוד לשרידותו ולעתידו של המשטר באיראן. מעבר לבעיות המוכרות - קריסה כלכלית, עוני, דיכוי פנימי ואובדן אמון ציבורי - ייאלץ המנהיג הבא להתמודד מול אתגרים חסרי תקדים, שלא עמדו לפתחו של המשטר האיראני מאז ימי המהפכה ב־1979.

אפקט המלחמה עם ישראל משנה את כללי המשחק, מעצים את הלחץ החיצוני על איראן, מחליש את מעמדו של המשטר בזירה הבינלאומית ומערער עוד יותר את תחושת היציבות הפנימית. נוסף על כך, עומדות בעינן שאלות על איך ומתי יצמחו בתוך החברה האיראנית כוחות חדשים, עממיים או רעיוניים, שיאתגרו את מבנה המשטר מבית. מדובר בתהליך איטי, אך כזה שיכול להתפרץ בעיתוי בלתי צפוי, גם לאחר בחירתו של מנהיג עליון חדש.

במצב זה, כל מנהיג - כריזמטי או מוסדי, דתי או פרגמטי - יעמוד בפני אתגר של ממש בניסיון לייצב מערכת רעועה, להתמודד עם עוינות חיצונית מוגברת, ולשמר לגיטימציה ציבורית במציאות של ניכור עמוק. במובן מסוים, על המשטר "להמציא עצמו מחדש" ולנווט את ספינת הרפובליקה האסלאמית בים סוער. לשם כך צריך לא רק יורש, אלא מהלך הישרדותי כולל, הנדרש ביעילות לטיפול באתגריה של הרפובליקה האסלאמית.