האם שכנה שהחליפה דוד אחראית לנזילות מהגג בבניין?

עניינו של ההליך הוא התנהלותו של ד"ר יחיאל סופר, כשלוח של החברה היזמית שפיר. סופר מקבל ממנה תמורה עבור החתמת בעלי זכויות במאות דירות בפרויקט התחדשות עירונית רחב-ממדים בחולון, הכולל 17 בניינים. במקביל, נבחר ד"ר סופר כנציג הדיירים בפרויקט, חודשיים לאחר שנקשר בהסכם עם חברת שפיר.

סביב הפרויקט הוגשו שתי תביעות לשון הרע: האחת, תביעה על סך של 70 אלף שקל נגד ד"ר סופר, שהגיש אדם בשם ישראל כהנא, שאשתו בעלת דירה בפרויקט; והשנייה, על סך 300 אלף שקל, שהגיש ד"ר סופר - נגד כהנא. הגם שהתביעות הוגשו בטענה להוצאת לשון הרע, ההכרעה עסקה בעיקרה בסוגיות של ניגוד עניינים במסגרת פרויקט ההתחדשות העירונית.

השופט אביים ברקאי ציין, כי בניגוד לבעלי מקצוע בפרויקט התחדשות עירונית, כגון עורכי דין או אדריכלים, המקבלים את שכרם מהחברה היזמית כדי לקדם את הפרויקט, סופר מונה על ידי שפיר כדי להביא אליה את בעלי הזכויות בפרויקט ולוודא שהפרויקט יקודם אך ורק עבור שפיר. "ככל שכך לא ייעשה, וככל שאפילו ינהל מו"מ עם חברה שאינה שפיר, הוא ייאלץ להשיב לשפיר כל סכום שקיבל בתוספת הצמדה למדד וריבית שנתית של 7%; ובנוסף 'ייקנס' בסך של 150 אלף שקל ויהיה צפוי לתביעות נוספות", צוין בפס"ד.

השופט קבע, כי "מובן שלא תתעורר כל מחלוקת, ככל שהאינטרסים של שפיר יתאמו את אלה של בעלי הזכויות בפרויקט, אך מה כאשר האינטרסים של בעלי הזכויות יהיו שונים מהאינטרסים של חברת שפיר? במצב כזה, ניגוד העניינים שבו נמצא ד"ר סופר יחייב אותו לפעול אך ורק בהתאם לטובתה של חברת שפיר".

שתי תביעות לשון הרע נדחו, ואולם ביהמ"ש חייב את ד"ר סופר בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל לטובת כהנא.

משמעות הפסיקה: די בכך שאדם נמצא בניגוד עניינים פוטנציאלי, על מנת שייקרא כמי שפועל בניגוד עניינים

מספר תיק: ת"א 22191-01-21;
ת"א 62657-10-20

התובעת והנתבעת הן שכנות המתגוררות בבניין משותף המצוי ברחוב ביאליק 92, רמת גן. דירת התובעת ממוקמת מעל לדירת הנתבעת. הבניין נבנה בשנות ה-50 והוא קיים כבר למעלה מ-70 שנה. גג הבניין לא הוחלף מאז הקמתו, ותקרת דירת התובעת היא תקרת רביץ - שיטה ישנה שהייתה מקובלת בעבר בבתים בישראל ושרידים לה ניתן למצוא עד היום.

גג הבניין בנוי רעפים, שמתחתם מותקנים דודי המים של הדיירים, מעל לתקרת הרביץ בקומה העליונה של הבניין.

התביעה סבבה סביב אירוע ממרץ 2022, עת צד ג' עלה לגג כדי לתקן את דוד המים של הנתבעת, שהתפוצץ וגרם נזילה. לטענת התובעת, כתוצאה מהעבודות נוצרו סדקים בתקרת דירתה. התובעת בעדותה הודתה שלא ראתה בעיניים את שבירת הרעפים, וכן הודתה כי הגג לקוי, וכל שנה נגרמות בו נזילות ובעיות חוזרות, אך בכל זאת התעקשה לנהל את התביעה בסך של 22 אלף שקל נגד שכנתה - 20 אלף בגין הנזקים הנטענים ועוד 2,000 שקל בגין עוגמת נפש.

הנתבעת טענה מנגד לשיהוי בהגשת התביעה, שהוגשה כשנתיים לאחר החלפת הדוד, וכי יש קושי להתייחס לנזקים, שכן לא הוגשה כל חוות דעת שמאית לתביעה. צד ג', שביצע את העבודות בפועל, הכחיש כל קשר לשבירת רעפים.

השופט אלישי בן יצחק דחה את התביעה על הסף, תוך שהוא קובע, כי התנהלות התובעת התגלתה ככזו "שיש בה כדי להדיף חוסר תום לב בעצם הגשת התביעה בשיהוי ניכר, אשר לא נתמכה בחוות דעת שמאי, תוך שהתובעת מסתירה פרטים מהותיים שיש בהם כדי להשפיע על ההכרעה בתיק", בהם העובדה ששנה וחצי קודם לאירוע שעליו נסוב כתב התביעה פנתה בדרישה דומה לוועד הבית לתשלום נזקיה, שנגרמו כתוצאה מנזילות, ודרישתה נדחתה.

עוד נקבע, כי "התובעת לא ידעה לעמוד ולהסביר כיצד היא מגיעה לסכום התביעה, שהוא כפול מכל אחת מהאסמכתאות שצירפה (להוכחת התיקון)", וכי ביהמ"ש התרשם, "כי לאחר סבב הליכים משפטיים נגד נציגות הבניין המשותף, בחרה לה את הנתבעת 'כטרף קל' שבאמצעותו תוכל להתעשר שלא כדין".

משמעות הפסיקה: ביהמ"ש לא ייתן יד להגשת תביעה קטנה נגד דיירת שנתפסת כחוליה החלשה להוצאת כספים

מספר תיק: ת"ק 58414-04-24

מ', אלמן ואב לחמישה ילדים (שני בנים ושלוש בנות), התחתן עם ח' בשנת 1959. ח' הגיעה לנישואין אלו עם שלוש בנות, ונולדו להם עוד שתי בנות משותפות, ובסך הכול הם עשרה אחים ואחיות. מ' נפטר זה כבר, והמנוחה ח' נפטרה במאי 2019. שניהם לא כתבו צוואות. המנוחה הותירה אחריה משק במושב הרשום על שמה, וכן כספים בחשבון הבנק שלה.

בתחילת 2020 הגישו הילדים הביולוגיים של מ' בקשה לצו ירושה לרשם לענייני ירושות, וניתן צו שקבע כי רכוש המנוחה יתחלק בין ילדיה הביולוגיים בלבד (חמישה ילדים). ואולם, כשלוש שנים מאוחר יותר, כל יורשי המנוחה ובעלה המנוח (עשרה ילדים) הגישו בקשה בהסכמה ל"ביטול צו הירושה" - והצו בוטל.

באפריל 2024, הגישו כלל היורשים (עשרה) לבית הדין הרבני בקשה בהסכמת כולם לקיום צוואת "שכיב מרע" (צוואה בעל פה הניתנת על ערש דווי), בטענה כי האם ציוותה בעל פה קודם פטירתה על חלוקת עזבונה באופן שווה בין כולם, פרט למשק שאותו יקבלו בעדיפות ראשונה ילדי בעלה המנוח. שתי הבנות הביולוגיות של המנוחה העידו בדיון, כי שמעו זאת במפורש מאימם בשעה שהייתה מאושפזת בביה"ח על ערש דווי.

על פי חוק, צוואה שניתנת בעל פה על ערש דווי בעלת תוקף משפטי בתנאי שעדי הצוואה ששמעו את הוראות המנוח רשמו מייד זיכרון דברים שהוגש לרשם לענייני ירושה. ואולם, הבנות רשמו זיכרון דברים בפני עו"ד על הצוואה רק במאי 2024, חמש שנים לאחר פטירת האם.

אב בית הדין הרב ציון אשכנזי ציין שהבנות אכן לא העלו על הכתב את הצוואה ששמעו מהאם, אולם הוא מקבל את הסברן כי כלל לא הכירו את המונח "צוואת שכיב מרע" ו"לא הבינו שעליהם למהר להעלות את הצוואה על הכתב".

עוד ציין הרב אשכנזי, כי עדות הבנות הביולוגיות "ניתנה בניגוד לאינטרס האישי שלהן, וכי הן סברו שרצון המנוחה שרכושה יתחלק בין כל עשרת הילדים שווה בשווה היה שוויוני וצודק, ולכן לא ראו סיבה לכתוב זאת.

עו"ד אוהד הופמן, שותף במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני ירושה ומשפחה: "פסק הדין מחדד את החשיבות של הכרת הוראות חוק הירושה, ועמידה בדרישות הייחודיות לצוואה שבעל פה. הסכמת היורשים במקרה הזה אפשרה לערכאה השיפוטית לבצע שימוש בסמכות המוקנית לה על פני חוק ולהכשיר פגמים בצוואה, וזאת על אף שהיה מדובר בפגמים משמעותיים ובראשם שיהוי משמעותי בהפקדת זיכרון דברים אשר נדרש במקרה שכזה".

משמעות הפסיקה: במקרים חריגים ביה"ד רשאי לגלות גמישות באישור צוואה על ערש דווי שלא עומדת בתנאי החוק

מספר תיק: 1472051/2