אריאל פורר / צילום: איל יצהר
באוקטובר האחרון - שיאו של גל הקורונה השני בישראל - נפתחה בבית החולים רמב"ם בחיפה מחלקת קורונה חדשה, רביעית במספר, שטיפלה ב-60 חולים במשך חודש. הייחוד של המחלקה היה באנשי הצוות הרפואי שלה שהיו כולם אנשי צה"ל, כולל מנהל המחלקה, סא"ל ד"ר אריאל פורר.
פורר הוא אמנם רופא צבאי ומומחה ברפואה פנימית, אך בימים שבהם המדינה לא מתמודדת עם מגפה עולמית הוא פועל בעולמות אחרים - טכנולוגיה וחדשנות - כמייסד וראש אגף חדשנות רפואית בצה"ל בשנתיים וחצי האחרונות.
פורר גם למד במסגרת תוכנית MBA לחדשנות ויזמות רפואית במרכז הבינתחומי
והשנה הוא גם מלמד שם קורס.
אבל הימים כאמור אינם ימים רגילים, ולאחר שמשרד הבריאות, רמב"ם וצה"ל יצאו ביוזמה להקמת המחלקה, פורר קיבל פנייה מקצין רפואה ראשי, תא"ל פרופ' אלון גלזברג, ולא חשב פעמיים. "התנפלתי על זה בעשר ידיים", הוא מספר, "זו השליחות שלנו. איש רפואה אוהב להיות קרוב למיטת החולה".
כשמטפלים בחולי קורונה דווקא אי אפשר להיות קרובים כל־כך למיטת החולה.
"עשינו את המיטב להיות קרובים בתיווך הטכנולוגיה. לכל חולה היה טלפון־וידיאו שדרכו הוא תִקשר איתנו. היה לי חשוב שהחולים יראו פנים ולא רק חליפות חלל. חמלה והיכולת לתת הרגשה טובה הן דברים חשובים מאוד ברפואה".
המחלקה שעליה הופקד כללה 40 אנשי צוות צה"ליים שבתוכם רופאים, אנשי סיעוד, פיזיותרפיסטים ואחרים.
מה למדת על וירוס הקורונה לאורך החודש הזה?
"למדתי שזו מחלה מתעתעת ביותר. היה קשה מאוד לצפות מראש מי יידרדר ומי לא, והתמונה משתנה בתוך שעות בודדות. ציפינו לראות בעיקר מבוגרים חולים, וראינו גם אנשים צעירים, בני ארבעים עד שישים, במצבים קשים. החיסון הוא גיים צ'יינג'ר, אך במקביל צריך להמשיך להיות זהירים ולשמור על ריחוק חברתי".
פורר למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון כעתודאי ואז החל לשרת כרופא צבאי ביחידות שדה של צה"ל, בהן גם גולני ושייטת 13. את השנה הרביעית בהתמחות ברפואה פנימית העביר במכון מחקר בשם CRF המסונף לבית החולים האוניברסיטאי קולומביה בניו יורק. שם הוא עסק במחקר ופיתוח בתחום הקרדיולוגיה. בסיום ההתמחות, מונה לסגן ראש ענף רפואה מבצעית בצה"ל.
ב-2018 הוא התבקש על־ידי מפקדיו לעמוד בראש ענף חדש שיעסוק בחדשנות, וכך נולד ענף החדשנות הרפואית בצה"ל. "אני מנסה לברוח מחדשנות כמילת באזז ולהתמקד באיך הטכנולוגיה יכולה להועיל לפצוע בשדה הקרב", הוא אומר. כדוגמה הוא מספר על כלים של למידת מכונה, למשל, שאפשרו לו ולאנשיו - יחד עם אגף תקשוב - לפתח מודלים שמסוגלים לחזות אילו חיילים עלולים להיות חיוביים לקורונה בסבירות גבוהה יותר מאחרים. "בנינו אלגוריתם שיודע לתת קדימות בתור לבדיקות לחיילים בעלי הסבירות הגבוהה ביותר שיהיו בעשירון העליון של החיוביים לקורונה. בדרך הזו קיצרנו את שרשראות ההדבקה", הוא מספר. בכלל, לדבריו, "יש כיום רוח של חדשנות בחיל הרפואה", ויש עוד גורמים מלבדו שמקדמים זאת.
דוגמה נוספת היא שיתוף פעולה עם חברת הטכנולוגיה הישראלית סימביוניקס לצורך הדמיה של שדה קרב בעבור רופאים ופרמדיקים. "עד אז הם היו רגילים להתאמן רק במרכזי סימולציה", הוא אומר. "היום אפשר לקיים את האימונים בקלות ובכל מקום, באמצעות משקפיים של מציאות מדומה. אנחנו גם מפתחים, יחד עם אוניברסיטת בן גוריון, מערכת אוטונומית, או, למעשה, רובוט, שיימצא בכלים לא מאוישים ויוכל לתת טיפול ראשוני לפצועים. זה פיתוח שמיועד לעוד עשור".
עניין נוסף שבו הוא עוסק נוגע לחינוך הדור הבא של הרופאים ואנשי הטכנולוגיה, כך ששני העולמות האלה ישלבו ידיים בתדירות גדולה יותר. יחד עם האוניברסיטה העברית הוא פיתח קורס לחדשנות ויזמות ברפואה שמועבר לסטודנטים במקצועות הרפואה, כולל עתודאי צה"ל.
איפה אתה רואה את עצמך עוד עשר שנים מהיום?
"אני מקווה להיות בעמדת ניהול בכירה של מערכת הבריאות הציבורית בישראל, כזו שיש בה שיתופי פעולה עם גורמים חיצוניים כמו חברות טכנולוגיה, גופים פיננסים, קרנות הון סיכון והאקדמיה. המרכז הוא החולה והאקוסיסטם שתיארתי אמור לעבוד היטב כדי לשרת אותו".
הילה ויסברג