כשפרצה הקורונה, עמותות הסיוע הישראליות מצאו עצמן על סף תהום. במשך שנתיים נגררת ישראל מבחירות לבחירות, והמשמעות עבורן היא צמצום פעילות וחיפוש מקורות מימון שיאפשרו להן להשאיר את הראש מעל המים, עד שהמדינה תחזור לבצע איתן פרויקטים ולהזרים כסף. הקורונה כבר הייתה מכה אחת יותר מדי עבור העמותות והארגונים האלה, שנדרשים לעמוד בקו החזית ולסייע לאוכלוסיות שזקוקות ליד תומכת.
כבר בתחילת המשבר, התברר שנדרשת רשת ביטחון רחבה למגזר הייחודי, כדי שיוכל להיות שם עבור האזרחים גם ביום שאחרי הקורונה. ליאור פינקל-פרל, מנכ"לית "מנהיגות אזרחית", ארגון הגג של העמותות, הבינה שהגיע הזמן לאחד את העמותות ולהדליק נורות מהבהבות מול הממשלה ומשרד האוצר, והקימה את החמ"ל של המגזר השלישי.
שתי משימות יצאו מיד לדרך: הראשונה, פעילות בהולה מול משרד הבריאות כדי לדאוג לכך שמתנדבי העמותות יוחרגו מהסגר ויוכלו להמשיך לפעול כעובדים חיוניים, והשנייה: הצלת העמותות מפני קריסה. פינקל־פרל הובילה את שתי המשימות הללו בהצלחה.
"בקורונה השתרשו ההבנה וההכרה שהמגזר השלישי בישראל, שאמור לסייע לאזרחים שקרסו, הוא חוליה שקופה לחלוטין", היא מספרת. "כשהיכתה הקורונה, ברירת המחדל של העמותות הייתה להתגייס לטובת הנזקקים, אבל לא הובא בחשבון שהעמותות עצמן - כמעסיקות - זקוקות לעזרה כדי שאכן יוכלו לסייע למי שזקוק להן".
פינקל-פרל והצוות שלה ניגשו לעבודת מטה יחד עם הארגונים כדי להבין מהם הצרכים של המגזר השלישי בתקופה זו. ביחד, הם בנו תוכנית ודרשו מהממשלה להקצות קרן של מיליארד שקלים. בסופו של דבר, קיבלו העמותות הקצאה של 200 מיליון שקלים, וביולי הקצאה של 100 מיליון שקלים נוספים, אבל עד כה לא כל הכספים הגיעו ליעדם - וכמו שאר המגזרים, גם העמותות ממשיכות להיגרר בין מחוזות הביורוקרטיה למחוזות תקנות הקרונה המגבילות את יכולתן להתפרנס.
עבור פינקל-פרל, עבודה של שנים רבות מאחורי הקלעים עברה בתקופת הקורונה לחזית. "הקלישאה של לילות כימים הפכה בקורונה לאמיתית", היא אומרת, "הקמת החמ"ל של המגזר השלישי היא עשייה צוותית. לא יכולתי לעשות את זה לבד. אומנם הייתי הנווטת הראשית, אבל לצידי היה צוות מחויב שהשקיע הרבה יותר ממה שמצופה ממנו בשגרה".
מה לדעתך השיעור שהמגזר השלישי והממשלה צריכים לקחת ליום שאחרי הקורונה?
"העמותות הן הדופק של הציבור בישראל, אבל אחד הדברים הכי משמעותיים שלא מספיק נותנים להם דגש בעשייה החברתית הוא הממשק בין האזרחי לציבורי. המגזר השלישי בישראל הוא הרביעי בגודלו בעולם. היקף העשייה החברתית, וגם ההשפעה הכלכלית שלו, הם עצומים. אבל החיבור בין העמותות למדינה לא הדוק דיו, ובכנות, למדינה היה נוח שהמגזר השלישי עושה את העבודה כמעט בלעדיה. משבר הקורונה הבהיר שהמודל הנכון הוא שילוב ופעילות משותפת של המדינה, המגזר השלישי והאזרחים. ברגע שהמדינה תשכיל לעבור לתפיסה של משילות משתפת, כך שתהליכי קבלת ההחלטות יתבצעו במשותף עם המגזר השלישי, יהיו מודעות והתכווננות מדויקות יותר לצרכים של האזרח".
את המסע המטורף בנבכי הביורוקרטיה, המאבקים העיקשים והקורונה, עברה פינקל-פרל רגע אחרי שגילתה שהיא בהיריון שני. "זאת הייתה התקופה האינטנסיבית והעמוסה ביותר בחיי", היא מספרת, "הייתי מתיישבת על המחשב ב-7 בבוקר וקמה ממנו אחרי רצף פגישות זום, מיילים ושיחות טלפון - רק כי גל, בן זוגי, הכריח אותי לאכול ארוחת ערב איתו ועם בתנו שירה".
איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"אני לא יודעת להפנות אצבע לתפקיד מסוים כרגע, אבל דבר אחד ברור לי: אני רוצה להמשיך להיות משרתת ציבור ולעסוק בטיוב הממשק האסטרטגי בין הציבורי לאזרחי, בשאיפה שבהספקים ובהיקפים גדולים עוד יותר. האם כפקידות מקצועית בתוך הממשלה או כמובילה ארגון חוץ ממשלתי? עדיין אין לי מושג. אני גם לא שוללת אפשרות של נבחרת ציבור. בסופו של דבר, בכל מסלול שיביא לשירות טוב יותר לאזרח ולחיזוק אמון הציבור במגזר הציבורי, שם ארצה להיות".
שני אשכנזי