הנקראות ביותר

היועצים הכלכליים שלוחשים על אוזנו של משה כחלון

מה עומד מאחורי הסיסמאות האחרונות של משה כחלון ■ למה הוא המיר את השיח על העוני למסרים קליטים על קרטלים ■ מיהם יועציו הכלכליים, ומה בכל זאת מבדיל בין מפלגת "כולנו" ל"יש עתיד"

משה כחלון / צילום: יחצ
משה כחלון / צילום: יחצ

"על מנת להביא להורדת מחירי הדיור ויוקר המחיה באופן שיאפשר חיים בכבוד יש להיאבק במונופולים, בקרטלים ובקבוצות הריכוז" - כך נמסר אתמול (ד') ממטה המפלגה החדשה "כולנו" בראשות משה כחלון, בתגובה לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולפיהם 37% מהעובדים במשק מתקשים לגמור את החודש ואחד מכל שמונה עובדים הוא עני. "מפלגת כולנו חרטה על דגלה את המאבק בקבוצות כוח אלו ותפעל ללא ליאות בכדי לשנות את המצב הקיים", כך לשון ההודעה.

למעשה, התגובה הזו של "כולנו" חזרה על עצמה כמעט מילה במילה בחודש האחרון. פעם אחרי דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, פעם אחרי דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" ופעם אחרי הדוח החברתי של מרכז אדוה. האם כחלון באמת מאמין ש"קבוצות הריכוז" הן הגורם לעוני הגבוה בישראל? סביר להניח שלא, אבל משום מה הוא ואנשיו חושבים שזו הדרך להביא את הבוחרים לשים בקלפי את הפתק הנכון. לסמן את "הרעים" ולהסתער.

כחלון, טוענים מי שנמנים עם מכריו, מעולם לא הסתובב עם איזו אובססיה נגד טייקונים או חברות עסקיות גדולות, גם בשיא רפורמת הסלולר. הרווחיות העודפת של חברות התקשורת זעקה כבר לשמיים, ותיאורי הגבורה של כחלון נועדו לשרת בעיקר את האיש והמיתוס. המסרים של השבועות האחרונים, כך נדמה, הם יותר "פופוליטיקה" מאידיאולוגיה.

במידה רבה, עמדותיו הכלכליות של כחלון דומות לאלה של יאיר לפיד, אלא שהמסרים של השניים משתנים בהתאם לקהלי היעד שלהם. לפיד פונה למעמד הביניים ובעיקר לחלק העליון שלו, ואילו כחלון פונה אל השכבות החלשות יותר. אם תרצו: לפיד של העניים. כחלון דוגל בשוק חופשי מובהק, מוטה תחרות אגרסיבית בסקטור העסקי, אך בדומה ללפיד הוא אינו כלוא בדוגמטיות של סוציאליזם מול קפיטליזם וניחן בתפיסה שונה בכל הנוגע לשירותים ציבוריים. בעבר הוא אף התבטא נגד מהלכי ההפרטה של שירותי הרווחה בישראל, שבאופן אירוני התעצמו דווקא בזמן כהונתו של יו"ר "העבודה" יצחק הרצוג כשר הרווחה. מנגד, כשכחלון התמנה בעצמו לתפקיד שר הרווחה, הוא לא שינה את המגמה בעניין.

גם בתחום הבריאות כחלון מחזיק בעמדות "שמאליות" מבחינה חברתית-כלכלית, כמי שמתנגד באופן עקבי להכנסת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) אל בתי החולים הציבוריים. "זו תהיה טעות איומה אם יאפשרו לעשות שר"פ או תיירות מרפא בבתי חולים ציבוריים", אמר כחלון בחודש יוני האחרון. "שמישהו ינסה לדמיין את התחושה של קשיש חולה ש-60 שנה שילם מסים ושלח ילדים לצבא ובכסף שלו בנו בית חולים, אבל כשהוא בא לבדיקה אומרים לו לחזור בעוד חצי שנה, וכשהוא יוצא בא מישהו לבוש ורסאצ'ה שיודע לתת 10,000 דולר ומקבל את אותה הבדיקה באותו ערב. זו אכזריות לשמה", הוסיף. תוכניתו של כחלון בתחום הבריאות צפויה לכלול, בין היתר, הפחתה של ההשתתפויות העצמיות בתרופות ובתחומים שונים בדגש על אוכלוסיות חלשות.

ל"גלובס" נודע כי כחלון מחפש בימים אלה דמות בכירה מעולם הבריאות שתחזק את הרשימה שלו. אנשיו פנו, בין היתר, לכלכלן הבריאות פרופ' גבי בן נון, לשעבר סמנכ"ל משרד הבריאות ואחד המומחים שעיצבו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בן נון, שהיה חבר, בין היתר, בוועדת גרמן (הוועדה לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל), נחשב למתנגד גדול לשר"פ ולתומך נלהב בהגדלת המשאבים הציבוריים של מערכת הבריאות, תוך ריסון הרפואה הפרטית והפרקטיקה הפרטית של הרופאים. ככל הידוע, בן נון סרב להצעה.

בימים הקרובים צפוי כחלון להציג את תוכניתו הכלכלית, שגובשה לאחר שורה של התייעצויות עם כלכלנים בכירים ובעלי תפקידים לשעבר בשירות הציבורי. בצוות הכלכלי נמנו, בין היתר, דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים; גל הרשקוביץ, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר; פרופ' משה מנדלבאום, לשעבר נגיד בנק ישראל; בארי טאף, בכיר לשעבר בבנק ישראל ומומחה בינלאומי למדיניות מוניטרית ושער חליפין; דורון ארבלי, לשעבר מנהל רשות המסים; ופרופ' אהרון מנדר, דיקן בית הספר לנדל"ן במכללה האקדמית נתניה.

יחד עם אבי גבאי, ראש המטה של כחלון ולשעבר מנכ"ל בזק, שקדו היועצים על תוכניות שונות, בין היתר, בתחום יוקר המחיה והתחרות, הדיור והמערכת הבנקאית. למעט שטרום, אחד המאפיינים הבולטים של יועציו של כחלון הוא עבודה מאחורי הקלעים ובריחה מאור הזרקורים. רובם העדיפו להישאר בצד המייעץ ולא לקפוץ למים הפוליטיים. מאפיין נוסף של הקבוצה הוא חוסר גיוון באסכולה הכלכלית - הם כולם בעלי תפיסת עולם שמרנית ודומה למדי, ובאותה מידה היו יכולים לשבת בצוות הכלכלי של הליכוד, יש עתיד או הבית היהודי.

מה שבטוח, ניכר שכחלון מתכונן למשרת שר אוצר בפריסה מלאה. הוא לא רוצה להיכנס ואז להתחיל ללמוד. לא להתיישב ואז לזכות בהשמצות תקשורתיות ואווירת עליונות מצד בכירי הכלכלה, המשרד, הבנקאות, הנדל"ן והעסקים. הוא לא מרשה לעצמו ליפול לבור של "שר שלא מבין כלכלה", בור שאליו נפלו קודמיו - יאיר לפיד ויובל שטייניץ - שבקושי יצאו ממנו, אם בכלל.

הפוך ממאיר שטרית

לומר שאדם שהגיע "מלמטה" והכיר מקרוב את המצוקה יהיה קשוב יותר למצוקות של אחרים ולציבור בכלל, זו כנראה קלישאה שלא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות. ההיסטוריה, גם זו המקומית שלנו, מלאה בדוגמאות הפוכות לחלוטין. לא מעט אנשי ציבור, כמו גם אנשי עסקים שהגיעו מרקע קשה והצליחו בעשר אצבעותיהם, לוקים בתסמונת ה"אנטי בכיינים" ודוגלים במנטרה: "אם אני הצלחתי כל אחד יכול להצליח". ח"כ מאיר שטרית, למשל, נחשב למי שסייע באופן אקטיבי בעת שכיהן כשר התחבורה לשבור את המאבק של נהגי "מטרודן" בבאר שבע שביקשו להתאגד ולשפר את תנאיהם העלובים. קודם לכן, שימש כ"שר במשרד האוצר" תחת בנימין נתניהו, והוביל יחד איתו את התוכנית הכלכלית שפגעה קשות, בין היתר, בקשישים ובמקבלי הבטחת הכנסה.

המקרה של כחלון, כך נדמה, שונה מזה של שטרית ודומיו. עם או בלי קשר לרקע הכלכלי הקשה ממנו הגיע, הוא רגיש למצוקות של החלשים בחברה והוא היה כזה עוד הרבה לפני שהקים מפלגה משלו. אחד הדברים הראשונים (והיחידים) שעשה כשנכנס למשרד הרווחה, במקביל לתפקידו כשר התקשורת, היה לצמצם את היקף הבדיקות המשפילות שנאלצים לעבור חולים וקשישים הזקוקים לעזרה סיעודית מהביטוח הלאומי. בזמן שפעיליו של לפיד חילקו עיתונים של "יש עתיד" המבשרים על "התקציב החברתי" שאמור היה לעבור לולא ההליכה לבחירות, פעיליו של כחלון חילקו שמיכות חמות למחוסרי הדיור במאהל ארלוזורוב בתל אביב.

בלי להיות יועצי תקשורת גדולים, אפשר לנחש שאם כחלון היה מדבר פחות בסיסמאות על קרטלים ויותר על הבעיות בשוק העבודה, בחינוך וברווחה, הוא היה סוחף אחריו יותר אנשים. זה הצד החזק שלו - האנשים - ועליהם הוא צריך לדבר, ולא על תיאוריות פופוליסטיות שנועדו לחפש אשמים לבעיות במקום להתמקד בפתרון שלהן. נראה כי "כולנו" צריכה יותר כחלון ופחות יועצים.

היועצים הכלכליים של כחלון

בארי טאף, מומחה למדיניות מוניטרית ושער חליפין

בארי טאף הוא מומחה עולמי במדיניות מוניטרית ושער חליפין, ששימש כמנהל מחלקת המט"ח של בנק ישראל בשנים 2002-2008. אם כחלון יהיה שר אוצר - יהיה מי שיעמוד איתן לצדו מול הנגידה, הוועדה המוניטרית, היצואנים, ראש הממשלה ושרי האוצר והכלכלה. כשהשר ייסע לכנס השנתי של קרן המטבע בוושינגטון, טאף יעמוד לימינו ויסביר אותו לבנקאי העל והפרופסורים המעונבים והמרוחקים.

את טאף לא ישלחו לעמוד מול מיקרופונים: הוא פחות ורבלי, בעל מבטא כבד, לא מדבר בגובה העיניים ולא שוחר תקשורת. הוא הגיע לבנק ישראל בתחילת שנות ה-80' ועבר הכול: פיקוח הדוק ואיסור מוחלט להחזיק ולו דולר אחד מתחת לבלטות בבית, פיחותים, אינפלציה דוהרת, תוכנית ייצוב דרמטית, רפורמות לפתיחת שוק המט"ח ועד להחלטה, לתוכנית, לביצוע בנייה וניהול רזרבות המט"ח - "הר הדולרים" - ששווה היום 85 מיליארד דולר.

טאף הוא מומחה בינלאומי למטבעות, חדרי מסחר מט"ח ועסקאות גידור. כבר הרבה שנים שהוא משמש גם כיועץ מומחה בקרן המטבע הבינלאומית, כדירקטור בבורסה בתל אביב וחבר המועצה הלאומית לתשלומים ולסליקה. הנגיד הקודם, סטנלי פישר, סמך עליו מאוד בנושאים האלה - וגם כחלון יסמוך. טאף יודע לתת ולא לדאוג לאגו. הוא בטח לא יהיה זה שישאף לקחת מהשר את הכותרות.

פרופ' משה מנדלבאום, לשעבר נגיד בנק ישראל

פרופ' מנדלבאום מביא עמו שיעור קשה וכואב בבנקאות, בפוליטיקה, בשימוש לרעה של ההון הפיננסי על השלטון הפוליטי, וגם הרבה שנים של אכזבה, ריחוק והסתכלות מבקרת שמייחלת לתיקונים. הוא כלכלן, גדל במשרד המסחר והתעשייה ולימים מונה למנכ"ל המשרד. אחר כך שימש יו"ר הבנק לפיתוח התעשייה וחבר עיריית ירושלים מטעם החזית הדתית הלאומית.

בינואר 1982 מונה לנגיד בנק ישראל, ופחות משנתיים לאחר מכן נחשף המשבר הקשה בבנקאות - תוצאה של ויסות מכוון ומתמשך של מניות הבנקים שהופעלה על ידי בכירי המערכת הבנקאית שהביא לפשיטת רגל של לאומי, הפועלים, דיסקונט ומזרחי. הבנקים ניצלו בתירוץ של חילוץ "אלמנות ויתומים", בהחלטת כנסת שעלותה המצטברת הגיעה כנראה עד כדי 20 מיליארד שקל. ועדת החקירה הממלכתית (ועדת בייסקי), הטילה על מנדלבאום "אחריות אישית למעשים ומחדלים" והמליצה שיסיים את תפקידו.

שלושים שנה אחרי, באוקטובר 2013, אמר מנדלבאום ל"גלובס": "אצלנו תמיד מתעוררים מאוחר. אני חושב שהמדיניות הכלכלית בישראל מאוד מאוד מאמינה בתורת המשברים. כל עוד אין משבר - לא עושים כלום. אבל אני חושב שצריך להביא לכך שנבין שיש תרופות מונעות ולא רק תרופות מרפאות, וזה צריך להיות מיושם בהרבה שטחים במדיניות הכלכלית, כמו שער החליפין או הדיור. אין אצלנו פורום כלכלי רציני שיושב בצורה שקופה וגלויה ודן בבעיות מרכזיות. לא היה דיון מרכזי כזה על נושא ויסות מניות הבנקים, אף שכולם היו מודעים לבעיה, ולא היה דיון מרכזי על בעיית הדיור. במבט לאחור נראה שלא היה פתרון למשבר המניות אלא פיצוץ העניין. אבל לדיור יש פתרון וגם לשער החליפין. לא צריך לשבת ולחכות למשבר שיבוא".

בקיצור, מנדלבאום יודע, על בשרו, איך זה עובד רע. אם כחלון ירצה - הוא יכול לעזור לו להבין טוב.

דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים

בתוך מבול התבטאויותיו של כחלון בנושאים כלכליים, בלטו הבטחותיו לפרק את המונופולים ולקדם את התחרות בכל מקום. ההתבטאויות האלה נשאו את טביעות אצבעותיו הברורות של שטרום, שרק לאחרונה טען כי המשק נשלט ע"י 68 מונופולים שאחראים ל-50% מהתוצר המקומי הגולמי וכי מינהל מקרקעי ישראל גובה רנטה של 50% על מחיר הקרקע.

בשיח הכלכלי שהתפתח בעקבות המחאה החברתית בולט שטרום כאחד הדוברים הרהוטים והמבוקשים, וכמי שמכוון את התקפותיו לעתים קרובות כלפי עמיתיו לשעבר - הרגולטורים. כך למשל, הודה שוועדת טרכטנברג (שבה היה בעצמו חבר) "נכשלה", ועל המלצות ועדת צמח בנושא יצוא הגז אמר כי "מעולם לא ראיתי החלטה כה כבדת משקל שמתקבלת על בסיס עובדתי כה רעוע".

במהלך ארבע שנות כהונתו ברשות עסק שטרום בפיצול הבעלות על בתי הזיקוק (מהלך שהצלחתו מוטלת בספק), וספג ביקורת על החלטתו לאשר את המיזוג בין קלאבמרקט לשופרסל. ב-2005 היה חבר בוועדת בכר שהמליצה על הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מבעלות הבנקים. ההמלצות נותרו עד היום שנויות במחלוקת, בין חסידי הרפורמה לבין מי שסבורים כי הן תרמו דווקא להגברת הריכוזיות בשוק ההון ולהתייקרות בדמי הניהול.

מאז 2006 מנהל שטרום את המכון הישראלי למדיניות כלכלית, מרכז מחקר קטן שפעילותו ממומנת ברובה ע"י יוסי הולנדר, איש עסקים שעבר להתגורר בארה"ב משיקולי מסים. הולנדר, שהונו הוערך במאות מיליוני דולרים, תומך בקידום תחליפי נפט כמו מתנול המיוצר מגז טבעי. שמו של שטרום הוזכר לאחרונה כמי שקידם את מינויה של יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש הכהן, שעבדה תחתיו ברשות ההגבלים. זמן קצר לאחר מינויה ביקשה פרקש לשכור את שירותיו בפטור ממכרז תמורת 40 אלף דולר במטרה לבדוק את הסכמי הגז של שותפויות "תמר" בהיבטים של הגבלים עסקיים. הרשות חזרה בה בעקבות חשיפת ההתקשרות ב"גלובס".

גל הרשקוביץ, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר

בסביבתו של כחלון מציינים את גל הרשקוביץ כיועץ הכלכלי המשפיע ביותר על השר לשעבר. הרשקוביץ הוכיח בתקופת כהונתו כממונה על התקציבים עצמאות ויוזמה שגררו אותו לא פעם לעימותים עם עמיתיו. אחד המהלכים המעניינים שניסה לקדם היה הסכם להפרטת נמל אשדוד ולהקמת רציף מתחרה בשטחו, שפרטיו סוכמו במפגש דיסקרטי בעיר ברצלונה בינו ליו"ר הוועד, אלון חסן, יחד עם מספר מצומצם מאוד של גורמים נוספים תוך מידור משרד התחבורה.

הרשקוביץ, שמונה על ידי שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, גדל באגף התקציבים בסוף שנות התשעים (שימש בין היתר רכז בריאות) לפני שפרש לטובת תפקידים כמנכ"ל אגד אירופה וסמנכ"ל כספים בתאגיד המים העירוני של ירושלים (הגיחון). כהונתו נחשבה לקצרה וסוערת ובתקופתו חרגו המאבקים האישיים באגף מבין קירות משרדי האגף ועוררו הדים תקשורתיים. השיא היה כשהרשקוביץ' הדיח את סגנו לענייני מאקרו, אייל אפשטיין, שנחשב לדמות דומיננטית באגף.

הרשקוביץ' הודיע על רצונו לסיים את תפקידו חודשיים לאחר כניסתו של יאיר לפיד לתפקיד שר האוצר על רקע מערכת יחסים עכורה בינו לבין לפיד והמנכ"לית שמינה, יעל אנדורן. גם בזירה הכלכלית לא ידע הרשקוביץ' שקט: מיד עם כניסתו הוא נאלץ להתמודד עם תוצאות המשבר הכלכלי הגלובלי שהביא לירידה חדה בהכנסות המדינה. על חלקה האחרון של כהונתו העיב הזינוק בגירעון התקציבי שנוצר בעקבות טעות בתחזית ההכנסות לשנת 2013. בנוסף היה הרשקוביץ' גם חבר בוועדת הריכוזיות ובוועדת צמח שהמליצה להטיל מגבלות על יצוא הגז הטבעי.

אבי גבאי, לשעבר מנכ"ל בזק

אבי גבאי נחשב לאחד האנשים המרכזיים והדומיננטיים במפלגתו של כחלון ומי שמשמש כיו"ר המטה שלו. גורמים שבאו במגע עם המפלגה החדשה מתארים את גבאי כ"מנכ"ל המפלגה", המוציא לפועל של כחלון. למרות הדומיננטיות שלו, גבאי פועל עמוק מאחורי הקלעים ונמנע מחשיפה פומבית. ההתנהלות הזו גררה לאחרונה הערכות לפיהן גבאי אינו מתכוון להצטרף לרשימתו של כחלון ולזנק רשמית אל הזירה הפוליטית, אולם בסביבתו יש מי שמעריך כי הוא דווקא עשוי להתמקם בעשירייה הראשונה של הרשימה לכנסת ואף כאחד השרים מטעם "כולנו" בממשלה הבאה.

גבאי, לשעבר מנכ"ל קבוצת בזק, גדל באגף התקציבים במשרד האוצר - עובדה שסייעה לו רבות בקריאת המפה הרגולטורית בימים שבהם עמדה הקבוצה בפני פתיחת שוק התקשורת לתחרות. במגוון התפקידים שמילא בקבוצה (סמנכ"ל משאבי אנוש, מנכ"ל בזק בינלאומי ועוד) ידע להתנהל בצורה מחושבת ואף חברית לא רק מול הרגולטורים אלא גם מול עובדי החברה ובראשם הוועד, תוך הבנה של המפה הארגונית והפוליטית. ייתכן מאוד שמכאן התבטאויותיו האחרונות של כחלון לפיהן בכל רפורמה יש לחשוב גם על העובדים ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בהם.

גבאי עמד אשתקד בראש צוות שבחן את הנסיבות שהביאו למשבר הניהולי והפיננסי בבית החולים הדסה, וביקר בחריפות את מודל השר"פ כמו גם את העובדה שמערכת הבריאות התרגלה לכך שרופאים מומחים מסיימים לעבוד בשעה 16:00 ועוברים לפרקטיקה פרטית. גבאי טען כי זה מאוד לא מובן מאליו ורמז כי יש צורך בשינוי ההתנהלות הזו.

פלוסים ומינוסים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות