"אקט של ייאוש": מחקר חדש מגלה – למה צעירים נכנסים לשוק ההון?

מחקר חדש מראה שצעירים ישראלים הם יותר אוהבי סיכון ממבוגרים • עם זאת, אצל שתי הקבוצות שנאת הסיכון זינקה בעקבות הקורונה • "הכניסה של צעירים לשוק ההון נעשית מתוך רצון למרוד" • "אהבת סיכון חשובה כדי שישראל תמשיך להיות סטארט־אפ ניישן" • המדריך למשקיע, פרויקט מיוחד

צעיר ישראלי בשדרה בתקופת אבטלה / צילום: כדיה לוי
צעיר ישראלי בשדרה בתקופת אבטלה / צילום: כדיה לוי

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

פרשת גיימסטופ והסערה העולמית שעוררה הטילה זרקור על מצבם של הצעירים בתקופת משבר הקורונה. לכאורה, הצעירים האמריקאים שרכשו את מניית גיימסטופ ומניות אחרות בהמוניהם וכך העלו את ערכן במאות אחוזים - מניות שקרנות גידור הימרו דווקא שיירדו - נטלו סיכון בהתנהלותם. אחרי הכול, בשיאו של משבר כלכלי חמור הם שמו כסף על מניות כושלות כמו נוקיה ובלקברי, בגלל קריאה לפעולה שהגיעה מפורום WallStreetBets של הרשת החברתית רדיט.

אך חוקרים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שעורכים בימים אלה מחקר בנושא שנאת סיכון בתקופת קורונה, מנתחים לאורו את הסיטואציה הזו באופן שונה. לתפישתם, לסוחרים הצעירים בכלל לא היה אכפת מהסיכון שהם נוטלים, כי מניעיהם העיקריים לפעולה היו ייאוש ורצון עז למרוד בממסד. החוקרים הם ד"ר מורן אופיר מבית הספר למשפטים וד"ר גיא הוכמן ופרופ' שחר איל מבית הספר לפסיכולוגיה.

מורן אופיר , חוקרת בבינתחומי / צילום: תמונה פרטית
 מורן אופיר , חוקרת בבינתחומי / צילום: תמונה פרטית

השלושה בדקו את ציון "שנאת הסיכון" של הישראלים בסקאלה של אפס עד 10 לפני משבר הקורונה ובמהלכו, לפי מדד מוכר של שנאת סיכון (Holt & Laury) משנת 2002. המחקר מצא שישראלים צעירים - בני 23 ומטה - הם יותר אוהבי סיכון ממבוגרים. כך היה גם לפני הקורונה וגם כעת, מה שעשוי להתיישב עם תופעת גיימסטופ.

מצד שני, גם אצל מבוגרים וגם אצל צעירים נראה דווקא זינוק של יותר מפי 1.5 ברמת שנאת הסיכון בזמן המשבר. החוקרים מעריכים שלו היו עורכים את המחקר בקרב אמריקאיים, הממצאים היו דומים.

"פעולת מחאה ממצב של חוסר ברירה"

"המחקר שלנו מצביע על נטייתם של צעירים לאהבת סיכון יותר מאשר מבוגרים, מה שיכול לבוא לידי ביטוי גם בנטילת סיכונים בשוק ההון", אומרת אופיר. אך מכיוון שבסך הכול רמת שנאת הסיכון עלתה, פרשנות החוקרים לתופעת גיימסטופ היא ששורשיה נעוצים "בפעולת מחאה, או פעולה שנובעת ממצב של חוסר ברירה או חוסר אלטרנטיבה, ופחות בנכונות ליטול יותר סיכון".

בהתחשב בגולשים מפורום WSB, שכותבים על "מיליוני אנשים המדוכאים בידי ה-1% שיוצאים להשיב מלחמה... לרדוף את התאגידים החמדנים שניצלו את מעמד הפועלים", נראה שפרשנות החוקרים מדויקת.

צעירים בישראל, ובכל העולם, נפגעו כלכלית ותעסוקתית באורח קשה במשבר הקורונה. הסיבה לפגיעותם נעוצה בכך שעוד לא צברו ניסיון רב בעבודה וגם נטו לעבוד מראש בענפים שהתערערו במשבר, כמו מזון והסעדה. בישראל למשל, צעירים (עד גיל 34) היו כמחצית מכלל הנרשמים בשירות התעסוקה בסגר השלישי. בארה"ב אבטלת צעירים ב-2020, בני 20-24, הגיעה ל-25%, כשבכלל האוכלוסיה השיעור היה 15%. למרות - ואולי בגלל - מצבם התעסוקתי הקשה, צעירים גם החלו לגלות ב-2020 יותר עניין בשוק ההון. הבורסה לניירות ערך למשל מדווחת על גידול קל של 2% במספר הצעירים, בני 18-24, שנכנסו לאתר הבורסה ב-2020 לעומת 2019. והתנועה הזו של צעירים לכיוון הבורסה התרחשה גם בארה"ב ובאירופה.

"אפשרויות התעסוקה שעומדות בפניה צעירים קלושות", אומר הוכמן. "הפנייה לשוק ההון נעשית כמוצא אחרון, בלית ברירה, ולא מתוך העדפה אמיתית".

למה הכוונה בשנאת סיכון? באילו תחומים שנאת הסיכון הזו יכולה לבוא לידי ביטוי?

אופיר: "מדד שנאת הסיכון מתייחס לשנאת סיכון ביחס לרווחים כלכליים. למשל, האם נעדיף לקבל 1,000 שקל ודאיים על פני הגרלה שבהסתברות של 50% נקבל בה 2,000 שקל. סיכון לפי המדד הזה יכול לבוא לידי ביטוי בכול הממדים בחיינו, משוק העבודה ויזמות ועד למגורים ושוק ההון. למשל כיום אנשים נוטים יותר להיצמד לכיסא שלהם בשוק העבודה".

"הצעירים מנסים לטלטל את הספינה"

לפני הקורונה היה ציון שנאת הסיכון של הצעירים 3.8 בסקאלה שבין 0 ל-10, ושל המבוגרים, 4.5. הציונים בשתי הקבוצות זינקו ל-6 ויותר בגל הראשון והוסיפו לעלות עד לגל השלישי, תוך שהמבוגרים יותר שונאי סיכון מהצעירים. בגל השלישי הציון של המבוגרים היה 7.2 ושל הצעירים 6.9.

 
  

כדי לקבוע את רמת שנאת הסיכון, משתתפי המחקר מתבקשים לענות על עשר שאלות שבהן הם צריכים לבחור בין שתי חלופות של סיכון כלכלי: למשל, האם תעדיפו לקבל 100 שקל מובטחים או 300 שקל בהסתברות של 50%. החוקרים עקבו אחר קבוצה של 500 ישראלים שמהווים מדגם מקרי ומגוון באוכלוסיה, ובחנו את ציוני הסיכון שלהם לפני הקורונה וכן בגלי הקורונה הראשון (מארס) והשני (ספטמבר). ממצאי הגל השלישי מסתמכים על מדגם של 190 משתתפים, כי טרם עובדו במלואם. המחקר עדיין נמשך, ובסיומו יוגש לפרסום בכתב עת אקדמי.

"בארה"ב וגם בישראל ראינו בשנים האחרונות מגמה של התחזקות אחזקות מוסדיים בחברות הנסחרות בורסה, על חשבון ירידה בכוחם של המשקיעים הפרטיים", אומרת אופיר. "הצעירים מנסים כעת לטלטל את הספינה הזו". העניין שמביעים כיום צעירים בשוק ההון ניכר לדברי אופיר גם בקרב הסטודנטים שלה.

"הם מתעניינים בפרדוקס לפיו שוק ההון ממשיך לעלות בזמן שהכלכלה הריאלית שוקעת. הסטודנטים שולחים הרבה יותר שאלות במיילים ומבקשים לשאול שאלות בסוף השיעורים בזום, מתוך עניין אמיתי. סטודנטיות וסטודנטים רבים עסקו לפני המשבר במקצועות מתחומי האירוח והפנאי כמו מלצרות ודיילות, ועבורם הכל נעצר לגמרי. מצד שני, שוק ההון בפריחה".

מחפשים השלמת הכנסה במשבר

המטרה המקורית של אופיר ושותפיה למחקר הייתה לבדוק הבדלים בשנאת הסיכון של אנשים לפי מאפיינים דמוגרפיים, "ואז פרצה הקורונה ואמרנו לעצמנו - בואו נבדוק מה קורה עכשיו", מסבירה אופיר, שהיא בעלת דוקטורט במימון מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומתמחה בדיני תאגידים וניירות ערך וקבלת החלטות פיננסיות. שנאת הסיכון של כלל הישראלים עלתה מציון של 4.4 לפני הקורונה ל-7.2 כיום, זינוק של 60%. "ציפינו לראות עלייה, אך לא ציפינו לכזה זינוק. זה היה מפתיע".

ואין סתירה לטעמך בין הממצאים שלכם לבין העובדה שרואים כניסה מואצת של כלל הציבור, לא רק צעירים, לשוק ההון כיום? הבורסה לניירות ערך דיווחה באחרונה על זינוק של 44% בפתיחת חשבונות מסחר חדשים ב-2020 בהשוואה ל-2019.
"אין בהכרח סתירה. יש אנשים שלא השקיעו קודם לכן בשוק ההון ונכנסו דווקא עכשיו, כשחלקם איבדו את מקום העבודה שלהם ומחפשים מקום להשלים בו הכנסה. בכל מקרה, עדיין מדובר בקבוצה קטנה באוכלוסיה. שיעור החשבונות של משקיעים פרטיים בבורסה בישראל כיום הוא 10% בלבד. וחוץ מזה, ושוק ההון הוא רק היבט אחד בסיפור. אצל רוב האנשים ככל הנראה נראה היום התנהגות כלכלית שמרנית יותר בהשוואה לעבר, שיכולה להתבטא אפילו בהעדפה לשפץ את הבית על פני רכישת דירה חדשה וניהול הוצאות מוקפד יותר".

ממצא מפתיע שעלה מהמחקר נוגע לשינויים בשנאת הסיכון של נשים וגברים. בעוד שלפני הקורונה נשים היו יותר שונאות סיכון מגברים, הרי שלאחריה הגברים "עקפו" את הנשים בשנאת הסיכון. הציון הממוצע שלהם בגל הראשון היה 7.1 ושל הנשים 6.7 ובגל השני הוא היה 7.2 ושל הנשים 6.9. "באופן טיפוסי נשים יותר שונאות סיכון מגברים ופה זה התהפך ונשאר יציב לאורך שלושת גלי הקורונה", אומרת אופיר.

בטווח הארוך צריך אנשים אוהבי סיכון

בעוד שוק ההון מהווה אנומליה מסוימת למשבר הקורונה בכלל, ו(אולי) גם לתיאוריית שנאת הסיכון של אופיר ושותפיה למחקר, הרי שבזירות אחרות של הכלכלה, שוק העבודה למשל, הממצאים מתיישבים היטב. "עובדים ששים הרבה פחות לזוז בין משרות בהשוואה לעבר", מאשרת מיכל דן הראל מנכ"לית מנפאואר ישראל.

לפי דן הראל, השיקול של יציבות מקום העבודה הפך שיקול מנחה, "משהו שלא היה כמעט קיים טרום קורונה. אנשים היום פחות רוצים לקחת סיכון. הם אומרים לעצמם: 'ראשון נכנס, ראשון יוצא, מה אני צריך את זה?'". עוד תופעה חריגה שמיוחסת לקורונה לפי דן הראל היא אנשים שהגיעו לישורת האחרונה בתהליך מיון למשרה בארגון כלשהו, ואז חוטפים רגליים קרות ונסוגים. "יש כמה כאלה בכל שבוע. חברות משתגעות מזה".

מה בנוגע להקמת עסקים חדשים? יזמים בוודאי יחשבו פעמיים כיום ורואים זאת אפילו בהייטק. מ-2017 ועד קיץ 2020 - כך לפי הודעת רשות החדשנות שפורסמה בקיץ - "יש ירידה ממוצעת של כ-25% בשנה בכמות חברות ההזנק הנפתחות בישראל, מגמה שהתחזקה על רקע משבר הקורונה".

את ההסבר לתוצאות המחקר החוקרים מייחסים לתיאוריית הערך - Prospect Theory - שפיתחו הפסיכולוגים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי המנוח בשנות ה-70 של המאה שעברה, ובעבורה זכה כהנמן בפרס נובל בכלכלה ב-2002.

התיאוריה הפכה על פיה את הגישה הכלכלית ששלטה עד אז בתחום קבלת ההחלטות בתנאי אי-ודאות, תיאוריית התועלת. זו סברה שאנשים ייטו לכיוון הבחירה הרציונלית בעת קבלת החלטות בתנאים של אי-ודאות, מה שהתברר כלא בהכרח נכון. ומה עשוי להטות אנשים מהבחירה הרציונלית? למשל, שינויים שחוו ביחס לנקודה שבה נמצאו קודם לכן, מה שמכונה נקודת ייחוס.

משבר הקורונה הוא בהחלט דוגמה לתזוזה מנקודת הייחוס. "השינוי היה אדיר, ולכן הגבנו מאוד חזק גם בציון שנאת הסיכון. אחר כך נקודת הייחוס התייצבה וכך קרה גם לשנאת הסיכון".

תיאוריית הערך גם מסבירה לדברי אופיר מדוע תוכנית המענקים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ לחלוקת 750 שקל לכל אזרח בעשירון השביעי ומטה - חוטאת למטרה. "אנשים מגיבים לשינויים משמעותיים, לא לשינויים שישאירו אותם פחות או יותר במקום שבו היו. אם משפחה תקבל היום כמה אלפי שקלים ובעוד שבוע-שבועיים הכסף הזה ייגמר והיא תחזור לאיפה שהייתה, היא לא תחווה זינוק בתחושת הרווחה שלה. והיא גם ככל הנראה לא תצרוך יותר ולא תניע יותר את גלגלי הכלכלה בזכות הכסף הזה. עדיף להשקיע בתוכניות להכשרה מקצועית, שיכולות לייצר שינוי משמעותי בחייהם של אנשים".

העובדה שאנשים פחות מסתכנים היום במקום העבודה, ביזמות, היא מובנת. מדוע את חושבת שיש מקום בכל זאת לחשוב על איך מגבירים את הנכונות של אנשים ליטול סיכונים היום?
"בטווח הארוך אנחנו רוצים להמשיך ולחזק כאן את רוח היזמות, את החשיבה היצירתית, את האומץ והחוצפה שמאפיינים את הישראלים. אלה הדברים שהפכו אותנו לסטארט-אפ ניישן, ומייצרים צמיחה. גם כאשר חושבים על החסכונות ארוכי הטווח של הציבור, ובעיקר על החסכונות הפנסיוניים, יש חשיבות לנטילת סיכונים מתאימים. אנשים שחששו מהסיכון בשווקים במארס והעבירו את החסכונות שלהם למסלולים סולידיים יותר, או משכו כספים רבים משוק ההון, לא החזירו ברובם את הכסף למסלולים מוטי המניות. הם גם ספגו הפסדים. הם החמיצו ועדיין אולי מחמיצים אפשרות לתשואה טובה יותר בחסכונות שלהם.

"באמצעות הכשרות מקצועיות למי שאינו מועסק כעת, דרך מתן הלוואות בערבות מדינה לבעלי עסקים שנמצאים בקשיים ודרך הסברה נכונה לציבור לגבי חסכונות ארוכי טווח, המדינה יכולה לייצר תנאים שיאפשרו לאנשים לחוש ביטחון בקבלת החלטות שיש בהן סיכון מחושב. מענקים אחידים של 750 שקל לאדם לא ייצרו סביבה כזו".

אנשים שנפגעו יותר בקורונה - פחות מייעצים להגדיל חיסכון בפנסיה 

אם הייתם מתייעצים עם חבר טוב, שנפגע כלכלית בקורונה לגבי הפנסיה שלכם, האם הוא היה מייעץ לכם להגדיל את החיסכון או דווקא ההפך?

ההיגיון אומר שדווקא היום צריך לחסוך יותר, אבל החבר לא בהכרח היה מייעץ לכם בכיוון הזה. הסיבה לכך יכולה להיות שהוא עצמו חושב על הכאן ועכשיו, ולא על העתיד. כך עולה ממחקר חדש שהובילו פרופ' אורלי שדה וד"ר אביגיל הורוביץ מהאוניברסיטה העברית יחד עם פרופ' אוליביה מיטשל מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב.

את המחקר הן ביצעו במארס האחרון בארה"ב, בקרב מדגם של כמה אלפי אנשים בני 35-83, בעיצומו של גל הקורונה הראשון. המחקר מיועד להתפרסם בכתב העת AEA Papers and Proceedings. לפי החוקרות, יש להניח כי הממצאים תקפים גם עבור האוכלוסיה בישראל.

במסגרת המחקר, שבחן גם סוגיות נוספות, הנשאלים התבקשו לייעץ לאדם בן 40 ללא ילדים אם להגדיל את החיסכון שלו לפנסיה או לא. החוקרות מצאו שנשאלים שהיו יותר מוטרדים מכך שבשלושת החודשים הקרובים יאזל להם הכסף בגלל הקורונה - ימליצו פחות לאותו אדם בן 40 להגדיל את החיסכון שלו. כך למשל, רק 40% מהקבוצה המוטרדת כלכלית ממשבר הקורונה המליצו על כך, בהשוואה ל-60% מהקבוצה שבה אנשים העידו כי הם פחות מוטרדים כלכלית.

"התוצאות מעידות על כך שאנשים מייעצים לאחרים מדם לבם, על סמך הצרכים והניסיון שלהם, ולא בהכרח על בסיס הצרכים של האדם שמולם", מסבירות החוקרות. שדה משתייכת לבית הספר למינהל עסקים והורוביץ למחלקה לכלכלת סביבה וניהול בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. "לכן כשאנחנו מדברים עם חברים על חסכונות ופיננסים, כדאי להיות מודעים להטיה הזו, ועדיף לשקול להתייעץ עם גורמי מקצוע". 

הסוגיה רלוונטית היום בישראל, לאור העובדה שעצמאים לראשונה יכולים כיום למשוך כשליש מסך החיסכון הפנסיוני שלהם בפטור ממס, בהמשך לחוק פנסיה חובה לעצמאים משנת 2017. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר ישראל כץ כינו את האפשרות הזו באחרונה "דמי אבטלה לעצמאים", אך בפועל מדובר ברכיב בחיסכון שהעצמאים חסכו לעצמם ומיועד לשימוש בעת יציאה לפנסיה.

"צריך לחשוב היטב לפני שמושכים כספים שמיועדים לחיסכון לפנסיה. זה נכון לכולם, ובטח לעצמאים", אומרות שדה והורוביץ. "מה שנכון או אולי בלתי נמנע לאדם אחד, הוא לא מה שנכון לאדם אחר. ימי קורונה רק מחדדים את הצורך בשיפור האוריינות הפיננסית של האזרחים. גם כאשר מדברים עם יועץ מקצועי או יעוץ כזה או אחר צריך לדעת מה ואיך לשאול". 

צרו איתנו קשר *5988