סיפור הריצה למרחקים ארוך כמו תולדות האנושות

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים

המרתון של העיר ניו יורק, אחד הגדולים בעולם, יתקיים בסתיו הקרוב בפעם ה־52. מומחה לכף הרגל אמר לי פעם שהוא תמיד יודע מתי היה מרתון, בגלל העלייה במספר המטופלים עם שברי הליכה ובהונות ללא ציפורניים. ועדיין, אנשים מותאמים באופן ייחודי לריצה לטווח ארוך.

לפני כ־2-3 מיליון שנים, האבות ההומינידיים שלנו פיתחו בלוטות זיעה שאפשרו לגוף שלהם להישאר קריר כשהם רודפים אחרי טרף. יונקים אחרים, בניגוד לאלו, מתחממים מדי, אלא אם הם עוצרים לנוח. לכן, בני האדם האיטיים - אבל המזיעים - ניצחו חבורות של טורפים מהירים אבל מלחיתים (מתקררים דרך נשימה בפה פתוח).

מרוץ בן יומיים במצרים הפרעונית

המרתון, באורך 42 קילומטרים, אינו המרוץ העתיק ביותר. הפרעה המצרי תהרקה, נצר לשושלת הפרעונים ה־25, ארגן מרוצים כדי שחייליו יהיו בכושר. מצבה מצרית מ־685 לפנה"ס חושפת מרוץ בן יומיים, באורך 100 קילומטרים, מממפיס, עיר עתיקה במצרים, ששכנה 20 קילומטרים דרומית לקהיר, לפיום, השוכנת במרכז מצרים - ובחזרה. המנצח האנונימי בחצי הראשון של המרוץ, 50 קילומטרים, השלים אותו תוך ארבע שעות.

מקור המרתון הוא בסיפור על השליח היווני, פידיפידס, שרץ מהעיר מרתון עד אתונה ב־490 לפנה"ס, זאת כדי למסור את החדשות על הניצחון נגד הפרסים - ואז צנח מאפיסת כוחות ומת בסוף הריצה. היוונים השתמשו ברצים למרחקים ארוכים, המכונים
המרודרומוי (hemerodromoi) או רצים יומיים, להעברת הודעות, אלא שסיפורו של פידיפידס הוא כנראה מיתוס או שילוב של כמה אירועים שונים.

השליחים האצטקים מודיעים למלך על הכיבוש הספרדי

בזמנים עתיקים שליחים רצו מרחקים מרשימים. תוך 24 שעות, מרגע שנחת הכובש הספרדי הרנאן קורטס בחופי מקסיקו בשנת 1915, מסרו שליחים רצים את הידיעה על כך למלך מוקטסומה השני, שליט האימפריה האצטקית ששהה בטנוצ'טיטלאן, מרחק של כמעט 420 קילומטרים משם.

כספורט תחרותי, למרתון היסטוריה קצרה יותר. המרוץ הארוך ביותר במשחקים האולימפיים העתיקים היה באורך כ־5 קילומטרים. זה לא עצר את הפילולוג הצרפתי מישל בריאל (1832-1915) מלשכנע את מארגני האולימפיאדה המודרנית הראשונה ב־1896 שהתקיימה באתונה לשחזר את הריצה האפית של פידיפידס, זאת כדי להוסיף טעם קלאסי למשחקים. האירוע עלה על ציפיותיו: הקבוצה היוונית התאמנה כל כך טוב - היא זכתה ב־8 מתוך 9 המקומות הראשונים. האירוע הזה עורר את השראתו של ג'ון גרהם, מנהל הנבחרת האולימפית הראשונה של ארה"ב: שנה אחרי, הוא ארגן את המרתון הראשון בבוסטון.

ההתמוטטות של האצן האיטלקי דורנדו פייטרי

עם כל אולימפיאדה, אצני המרתון הפכו למהירים יותר ובעלי כושר טוב יותר. במשחקים האולימפיים שהתקיימו בלונדון בשנת 1908, האצן שהגיע ראשון לאצטדיון, דורנדו פייטרי האיטלקי, סבל מהזיות עקב תשישות. הוא מעד ונפל חמש פעמים, לפני שאנשי צוות עזרו לו לחצות את קו הסיום. לרוע המזל, זה פסל את התוצאה שלו, 2:54:46.

 האצן האיטלקי דורנדו פייטרי באולימפיאדת לונדון ב-1908 / צילום: Reuters

התמוטטותו של פייטרי תדלקה את הדיונים סביב השאלה האם אישה תוכל לעמוד בדרישות המפרכות של ריצת מרתון. עד 1964 לנשים אסור היה לרוץ. מנהלי המרתון באי ווייט בבריטניה הרשו לאישה סקוטית בשם דייל גריג לרוץ, עם אמבולנס בהמתנה, למקרה שיקרה משהו.

מארגני המרתון בבוסטון היו יותר עקשנים: רוברטה (בובי) גיב וקתרין סוויצר ניסו להיכנס בכוח למרוץ ב־1966 ו־67', אבל מגבלת המגדר בבוסטון נותרה על כנה עד 1972. באולימפיאדה חיכו עד 1984.

מאז, הפכו ריצות המרתון לשוויוניות. גברים רצים לצד נשים באותו מסלול, במשך 42 קילומטרים. התווית היחידה שמשנה היא "רצי מרתון".