כך הפכו החיות לחברות האמיצות והטובות של האדם

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים

"שר אמי", יונת דואר שיוחס לה כי הצילה גדוד אמריקאי במלחמת העולם הראשונה, מוצגת כפוחלץ במכון סמית'סוניאן בוושינגטון כבר יותר ממאה שנים. לפני כשנה
הציפור עלתה לכותרות, כשבדיקות דנ"א הראו שהגיבורה המעופפת היא "הוא" ולא - כפי שסרטים, ספרים ושירים רבים תיארו - "היא".

"שר אמי" היה אחד מיותר מ־200 אלף יוני דואר ששימשו את "כוחות ההסכמה" במלחמה.

באוקטובר 1918, גדוד מהדיוויזיה ה־77 של צבא ארה"ב שהיה בעיר ורדן בצפון צרפת, הוקף בידי כוח גרמני. הגרמנים יירטו כל ציפור חשודה. הם פגעו בחזה וברגל של "שר אמי", אבל הוא הצליח לעוף בחזרה אל השובך במפקדה האמריקאית, כשלרגלו קשורה קריאה נואשת לחילוץ הגדוד.

הנחשים של חניבעל מקרתגו

מאז העת העתיקה לחיות היה תפקיד מרכזי במלחמותיהם של בני האדם. חיות בשדה קרב הונצחו על גבי לוח שהתגלה בעיר אוּר בדרום מסופוטמיה, מוצג ארכיאולוגי שומרי הידוע בשם "הנס המלכותי של אוּר". צד אחד מתעד סצינות מלחמה, הצד השני, סצינות מעתות שלום. בצד של המלחמה, חיות שהן כנראה סוג של חמור בר, נראות גוררות כרכרה מעל גופות של חיילי האויב.

בעולם הקלאסי חיות המלחמה המאיימות ביותר היו סוסים ופילים. אלכסנדר הגדול הביא לשלמות את השימוש בסוסים ונעזר בפילים כדי לפלוש להודו ב־327 לפנה"ס.

בקרב הראקליה ב־280 לפנה"ס, רק 20 פילים עזרו לפירוס, מלך אפירוס - שהניצחונות שלו נתנו השראה לביטוי "ניצחון פירוס" - להביס את הצבא הרומאי.

חיות קרב לא היו צריכות להיות גדולות כדי להיות יעילות. הרומאים למדו איך להביס פילים על ידי ניצול הפחד שלהם מחזירים.

ב־198 לפנה"ס, אזרחי העיר חאטרה, ליד מוסול בעיראק של ימינו, הצליחו להדוף מתקפה רומאית על ידי זריקת עקרבים על ראשי התוקפים.

שמונה שנים אחר כך, המצביא חניבעל מקרתגו רשם ניצחון ימי מפתיע נגד המלך אאומנס השני, שליט פרגמון, לאחר שזרק "פצצות נחשים" - צנצנות שנחשים ארסיים נכלאו בהן - על הספינות שלו.

הסוס של נפוליאון

בעולם העתיק חוו חיות הקרב אכזריות יוצאת דופן. כשהרומאים שלחו את החזירים להרתיע את פילי הצבא של פירוס, הם מרחו שמן על החיות והציתו אותן כדי שיראו מפחידות יותר. חניבעל היה משכר את הפילים שלו ודוקר אותם ברגליים כדי לעורר את זעמם.

בניגוד למצופה, ככל שמלחמה נעשתה יותר ממוכנת, כך גבר הצורך בחיות. תותחנים זקוקים לסבלים; מתקני אספקה, מחנות חיילים ומחנות שבויים זקוקים לשמירה.

סוס או קמע חי המביא מזל עשוי לזכות ביחס מיוחד: לג'ורג' וושינגטון היה סוס בשם "נלסון", ולנפוליאון הראשון היה סוס בשם "מרנגו". אבל חייהן של חיות הקרב הרגילות היו מרים וקצרים. במלחמת האזרחים האמריקאית נהרגו בין 1-3 מיליון סוסים, פרדות וחמורים.

הכלבים של הצבא האמריקאי

על פי מוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון, כ־16 מיליון חיות שירתו במלחמת העולם הראשונה, כולל קנריות, כלבים, דובים וקופים. סוסים נשאו בנטל הלחימה: כ־8 מיליון סוסים נהרגו בארבע שנות המלחמה.

דולפינים ואריות ים ערכו מעקב תת ימי עבור צי ארה"ב ועזרו לפנות מוקשים במפרץ הפרסי. כלבים סייעו לצבא האמריקאי לגלות מטעני צד, לחפש אחר נעדרים ואפילו שימשו בתפקידים קרביים.

ב־2016, ארבע כלבי גישוש ששירתו באפגניסטן קיבלו את מדליית האומץ לכלבים מטעם האגודה ההומנית של ארה"ב. עם נסיגת החיילים משם, גם הלוחמים בעלי ארבע הרגליים חזרו הביתה.