7 הערות על הספר "בעקבות הזמן האבוד" ששינה את פני התרבות במאה ה-20

1

ב־18 בנובמבר ימלאו 100 שנים למותו של הסופר הצרפתי־יהודי מרסל פרוסט, שכתב את היצירה בת שבעת הספרים, "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת בעיני מבקרים לאחת מפסגות הספרות המערבית. כמעט במקביל יצא בחודש שעבר הכרך "הכלואה", בתרגומה של הלית ישורון, העומלת שנים רבות על תרגום לעברית של כתבי פרוסט.

הספר הראשון בסדרה פורסם ב־1913, בשלהי תור הזהב האירופאי (התקופה המכונה "בל אפוק") בצל פרשת דרייפוס והטראומה של מלחמת העולם הראשונה. באותה שנה התפרסם עוד ספר שישפיע על התרבות במאה העשרים - "טוטם וטאבו" של זיגמונד פרויד.

2

גיבור הסיפור ב"בעקבות הזמן האבוד" הוא הזיכרון האנושי על מה שנצבר בו: ילדות, נעורים, בגרות, אהבה, חברויות, מכאובי הגוף, ייסורי הנפש, רגשות, ריחות, טעמים, מראות ומקומות. תעתועי הזיכרון, הפרשנויות והשיכחה מהבהבים, הולכים וחוזרים בתהליך חיפוש הייעוד של הגיבור.

מבחינת פרוסט הסיפור האישי הוא הסיפור האוניברסלי, והקריאה בו אמורה להיות 'זכוכית מגדלת דרכה הקורא אמור לקרוא את עצמו'.

הסופר הבריטי גרהם גרין התייחס אל השפעתה של היצירה והעומק הפסיכולוגי שלה: "על אלו שהחלו לכתוב בסוף שנות ה־20 או בתחילת שנות ה־30, היו שתי השפעות גדולות בלתי נמנעות: פרוסט ופרויד - המשלימות זו את זו".

3

באחד הקטעים הידועים בספר, הגיבור טובל עוגיית מדלן בכוס תה. טעמה של העוגייה מעלה בו זיכרונות ילדות: "הגשתי אל שפתי כפית של תה, שבה טבלתי חתיכה מהמדלן. אבל בשבריר הרגע שבו נגעה בחכי הלגימה הבלולה בפתיתי העוגייה, עבר בי רעד, נדרכתי למופלא שהתחולל בקרבי. עונג פשט בי, מבודד, בלי שורש סיבתו".

הרגע שמתאר פרוסט, בו זיכרונות מוצפים על ידי גירוי חושי, זכה לשם "אפקט פרוסט".

4

"בעקבות הזמן האבוד" נחשב לאחד הרומנים הארוכים ביותר שנכתבו במאה העשרים: כ־4,000 עמודים וכאלפיים דמויות וכולל את המשפט הארוך ביותר שנכתב אי פעם ברומן, בן 850 מילים.

הקולנוענית הצרפתייה ורוניק אובּווי עובדת כבר כ־30 שנים על פרויקט תיעודי בו אנשים שונים מקריאים שני עמודים מספרו של פרוסט, עד להשלמת הרומן כולו. המשתתפים רנדומליים - בני משפחתה, חברים, בן דוד רחוק של פרוסט והשחקן האמריקאי קווין קליין. בטופס הבקשה באתר בו מוזמנים אנשים להשתתף ביצירה, הם נדרשים להסביר מדוע הגיעו. אחת הסיבות הנפוצות, לדבריה, הוא הרצון, לצד הקושי, להתחיל לקרוא את ספרו של פרוסט.

5

"שכחנו לקרוא רומנים ארוכים ואנחנו נשלם על זה", קבע הסופר והמבקר דייוויד פרי במאמר בנושא שפורסם בחודש שעבר ב"סאנדיי מורנינג הארלד". אבל לצד המיעוט היחסי של קוראים שיכולים לצלוח ושאכן צלחו את האפוס הזה, בחלוף הזמן נוצר סביבו יקום מלא באינספור תוצרי תרבות שמייצגים את היצירה או חלקים ממנה: תערוכות, עבודות אמנות, סרטים דוקומנטריים ועלילתיים, הצגות, מופעי מחול, מאמרים, אלבומים ופרשנויות מוזיקליות, עבודות אקדמיות, פודקאסטים ייעודיים, כתבי הגות פילוסופית, ספרי קומיקס, ילדים ואפילו בישול, מסלולי תיירות ומדריכים לכיצד לקרוא את היצירה.

6

פרוסט פנה עם כתב היד שלו אל מוציאים לאור חשובים בפריז, אך כולם דחו אותו. אחד מהם היה הסופר הצרפתי זוכה פרס הנובל אנדרה ז'יד, שבהמשך אמר שדחייה זו הייתה הטעות הגדולה ביותר שעשה בקריירה שלו. פרוסט מצא לבסוף מו"ל שהסכים לפרסם את הכרך, שהפך להיות הראשון בסדרה, בתנאי שפרוסט עצמו יממן את הוצאותיו. בייאושו, הוא הסכים.

כך, במימון עצמי, נולדה אחת מיצירות המופת הגדולות של המאה העשרים.

7

את השם "בעקבות הזמן האבוד" מייחסים חלק מהמבקרים לא לזמן מבוזבז, אלא דווקא לתקווה שעולה מתוך הספר, שאף פעם לא מאוחר לאדם למצוא מתוך עצמו את ההקשר, את הייעוד ואת הפרשנות שיתנו משמעות לסך החוויות והזיכרונות של חייו.

הקריקטורה השבועית

 איור: גיל ג'יבלי