6 הערות על המחיר של חדירת הוליווד לסין

1

מאז שנות ה־80, שני תהליכים מרכזיים היתוו את הוליווד של ימינו ואת אופי התוכן שהיא מפיקה: הראשון הוא מעבר האולפנים מ"בעלות משפחתית" ל"בעלות תאגידית". השני הוא הגדלת נתח השוק הבינלאומי בהכנסות הסרטים, שהגיע לשיא עם כניסת סין למשחק.

בשנת 1994 השוק הסיני פתח לראשונה חריץ להוליווד, עם מכסה של 10 סרטים בשנה. הראשון שבהם הוא "הנמלט" עם הריסון פורד וטומי לי ג'ונס, שהרוויח בסין שלושה מיליון דולר - פחות מ־1% מהכנסות הסרט שהסתכמו ב־370 מיליון דולר, מחציתן מהשוק האמריקאי.

חצי יובל אחרי, הסרט "הנוקמים: סוף המשחק" גורף בשוק הסיני 679 מיליון דולר - כרבע מהכנסות הסרט, שהסתכמו ב־2.8 מיליארד דולר, מהן 30% בלבד מהשוק האמריקאי.

על פניו, ניצחון הוליוודי־אמריקאי. הוליווד כבשה את סין וגורפת ממנה מיליארדי דולרים בשנה.

2

אז אחרי ניצחון כל כך מפואר, איך אנחנו כמעט ולא רואים נבלים ממוצא סיני על המסך הגדול? למה הוליווד לא הפיקה סרט אולפן גדול על אירועי "טיאננמן"? איך נכנסו 4 דקות נוספות לסרט "איירון מן 3"? ולמה במאי כמו מרטין סקורסזה צריך לחזר אחרי סטרימרים טלוויזיוניים כדי להפיק את סרטיו?

 שער

3

בשנת 1996, כשמנכ"ל דיסני, מייקל אייזנר, רצה להקים פארק שעשועים בסין, הממשל הסיני הבהיר לו: או פארק או הפקת הסרט "קונדון" - דרמה רוחנית של סקורסזה על הדלאי לאמה, מנהיג טיבט וסמל המאבק בסין. אייזנר הבין את המסר. הבעיה שלו היתה כיצד לצאת מהסיפור מבלי לגרום לדיסני נזק תדמיתי כסותמת פיות. אייזנר מצא פתרון פשוט ויצירתי: לחבל בהפצת "קונדון" בכל העולם ולקבור אותו מסחרית. הוא התנצל בפני השלטון הסיני, כינה את הסרט "טעות מטופשת" והצהיר: "החדשות הרעות הן שהסרט נעשה והחדשות הטובות הן שאף אחד לא ראה אותו".

4

ספרו של אריק שוורצל "Red Carpet: Hollywood, China and the Global Battle "for Cultural Supremacy שיצא השנה, מתאר את המחירים שמשלמת הוליווד בתהליך התרחבותה לשוק הסיני.

הספר מתאר תהליך עסקי בו אלה שחשבו לכבוש ממלכה חדשה, עתירת צופים וממון, גילו יריב מתוחכם בהרבה ממה שנדמה להם, עם תרבות, היסטוריה ועמוד שדרה עסקי חזק. יריב שהצליח, בשיטת מקל וגזר, תוך גילוי תבונה עסקית וזיהוי החולשה המובנית של הקפיטליסטים לכסף, להפוך את הכובש לנכבש.

5

שיטת ה"פרס ועונש" הסינית אפקטיבית: אם לא תעבדו על פי החוקים שלנו, לא ניתן לכם גישה לשוק שלנו. השיטה מובילה לצנזורה עצמית. תסריטים משתנים או נגנזים, סרטים מופצים בגרסאות שונות מהמקור כדי שיתאימו לדרישות הממשל הסיני, פרויקטים קולנועיים מתוכננים מראש כך שיתאימו לקהל הסיני.

6

בשנת 2012 אולפני מארוול הכריזו ש"איירון מן 3" מתוכננת להיות קו־פרודוקציה אמריקאית־סינית. מהר מאוד מארוול גילו שלשותפות הזו יש מחיר - פגיעה בחופש אומנותי. הם חזרו בהם משיתוף הפעולה, אבל עדיין רצו שהסרט יופץ בסין. הפשרה היתה שילובם של כוכבי ענק סינים בעלילה: פאן בינגבינג, שכמה שנים אחרי השלטונות "העלימו" אותה כעונש על העלמות מס, ו־וואנג שוואי; שניהם בתפקידים מרכזיים ו"חיוביים", שעוזרים ואף מצילים את חייו של איירון מן. הסרט הופץ בסין, בתוספת 4 דקות שכללו תוכן שיווקי, באמצעותו קידם הממשל הסיני משקה חלב מקומי. בדקות אלה נראים הכוכבים הסינים לוגמים ממנו ארוכות.

בטריילר "אהבה בשחקים: מאווריק", טום קרוז לבוש במעיל שעל גבו מתנוססים טלאים, בין השאר דגלי יפן וטייוואן. כדי לא להרגיז את השלטון הסיני, ההפקה הסירה אותם באמצעים דיגיטליים. המתיחות הגיאופוליטית בין סין לארה"ב שנוצרה בעקבות הקורונה, גרמה ל"טנסנט", השותפה הסינית בסרט, לפרוש ממנו. משפרשו, ההפקה החזירה את הטלאים המקוריים למקומם. הסרט, אגב, לא הוקרן בסין.

הקריקטורה השבועית

 איור: גיל ג'יבלי