התקרית המביכה במסעדה הניו יורקית שבעקבותיה נולד כרטיס האשראי הראשון בעולם

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים

במרץ השנה "אמריקן אקספרס", "מאסטרקארד" ו"ויזה" הודיעו שיפסיקו את הפעילות שלהם ברוסיה. הצעד הזה פגע במסחר במדינה, משום שחיים התלויים במזומנים וצ'קים יכולים להיות מעיקים מאוד.

מכתבי האשראי של האבירים הטמפלרים

הבבלים היו בין הראשונים שהשתמשו בחשבון אשראי. המסחר הפורה בין מסופוטמיה לבין תרבות עמק האינדוס הפך משלוחים שגרתיים של זהב לבלתי מעשיים. סוחרים השתמשו בחותמות וטבלאות חימר על מנת לתעד רישומי הכנסות והוצאות לפירעון עתידי.

נוסעים בימי יוון ורומא הסתמכו על מכתבי אשראי מבנקים פרטיים, אבל הנוהג הזה פסק בימי הביניים. במאה ה-12 האבירים הטמפלרים החיו אותו: הוא היה אחד השירותים שהם סיפקו לצליינים במסעם לירושלים. עולים לרגל יכלו להפקיד את כספם בכל בית טמפלרי, לקבל "מכתב אשראי" ולהשתמש בו כדי למשוך כסף מהמפקדה של האבירים במקדש בירושלים.

מכתב האשראי התפתח לבסוף לשטר חליפין או כתב ערבות בין בנקים, ששימש להעברות כספים. ב־1772, חברת בנקאות החליפין של לונדון הציעה ללקוחותיה גרסה לשימוש יומיומי: השטרות נקראו "שטרות מעגליים" והונפקו בשווי קבוע מראש, וניתן היה לפדות אותם בערים גדולות. כמו כן, השטרות סיפקו אחריות כנגד גניבה או אובדן.

הצ'קים הראשונים של אמריקן אקספרס

לקח לרעיון הזה זמן לתפוס בארצות-הברית, עד שלבסוף חברה להובלת מטענים בשם
"American Express Company" הבינה שהרווח האמיתי נמצא בשיפור תהליך העברת הכספים. לאחר שכבר זכתה להצלחה משמעותית בהעברות כספים, ב־1891 החברה הנפיקה צ'קים לנוסעים תחת הלוגו "אמריקן אקספרס". רק חתימת הבעלים הפכה אותם לשווי ערך.

המחאות לא היו האלטרנטיבה היחידה לכסף מזומן. עד סוף המאה ה־19, ברוב חנויות הכלבו השתמשו באסימונים עשויים ממתכת ומעוצבים באופן אישי. לקוחות קבועים יכלו לשלם באמצעותם, במקום לשלם במזומן ובאופן מיידי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, חברות הנפט הלכו צעד אחד קדימה והציעו "כרטיסי כיבוד", איתם ניתן היה לשלם בתחנות דלק. חברות תעופה ומלונות עשו אותו דבר.

● איך הוויסקי הפך לאחד מהמשקאות האלכוהוליים האהובים בעולם?
● איך התמודדנו כל כך הרבה שנים עם כאבי שיניים?
● הערים שאבדו בין דפי ההיסטוריה ושל אלו ששרדו עד היום

לידתן של דיינרס קלאב, ויזה ומאסטרקארד

עד שנות הארבעים מספר כרטיסי האשראי גדל באופן מכביד. ב־1946, בנק בברוקלין ערך ניסוי בכרטיס אשראי שניתן היה להשתמש בו בעסקים מקומיים. שלוש שנים אחר כך, איש העסקים הניו יורקי פרנק ק' מקנמרה סעד במסעדה והבין שאין עליו כסף מזומן. המבוכה בעקבות המקרה עוררה בו השראה לייצר סוג חדש של כרטיס אשראי המבוסס על חברות (members), שיכובד בכל מקום ויגרוף רווחים על ידי גביית עמלה שנתית מכל לקוח.

עד סוף אותה שנה מועדון הסועדים הזה, לימים "דיינרס קלאב", מנה יותר מ־10,000 מנויים. הבנק הראשון שהעתיק את הרעיון, ב-1958, היה "בנק אמריקה". הכרטיס שהנפיק, "בנק־אמריקארד" שהפך ב-1976 ל"ויזה", איפשר למחזיקים בו לשלם ריבית במקום לשלם את החשבון החודשי.

עד אמצע שנות ה‏־60, בנקים אחרים חיקו את אותו מודל רווחי. המתחרה המוצלח ביותר היה איגוד בנקים, שהנפיק כרטיס בשם Interbank Card, שהפך ל"מאסטרקארד". הבנק הראשון מחוץ לארה"ב שהציע כרטיס אשראי היה "בנק ברקליס" בבריטניה, ב־1966. אלא שויזה ומאסטרקארד כבר התרחבו למדינות אחרות, והכינו את התשתית לדואופול העולמי שהן היום.

ולדימיר פוטין אולי יתקשה לשלם על החופשה הבאה שלו בויזה. אבל הוא יוכל להשתמש בכרטיס UnionPay שלו בגיבוי סין - לעת עתה.