האסונות הגדולים בהיסטוריה שהובילו להתפתחות תעשיית ביטוחי החיים והרכוש

ד״ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

לחיות בעולם ללא ביטוח, חופשי מכל טפסי התביעה האלה והניכויים הגבוהים, יכול להישמע כמו גן עדן. אבל הדבר הגרוע יותר מהתמודדות עם תעשיית הביטוח הוא הניסיון לנהל עסק בלעדיה. למעשה, העיקרון הבסיסי של ביטוח - ניהול סיכונים על מנת למזער אחריות מפני סכנות לא ידועות - הוא אחד הדברים שהניעו את הקפיטליזם המודרני.

ביטוח טביעה של סוחרי ממלכת בבל

הסוחרים הראשונים שהתמודדו עם בעיית ניהול סיכונים היו הבבלים. חוקי חמורבי מהמאה ה־18 לפנה"ס מראים שהם השתמשו במערכת ביטוח פרימיטיבית הידועה כ"ביטוח טביעה".

על פי חוקים אלו, סוחרים שלקחו הלוואות בריבית גבוהה כדי לממן משלוח סחורות, זכו למחיקת ההלוואות אם הספינות שנשאו את הסחורות נעלמו. החוק הזה היטיב גם עם הסוחרים וגם עם הנושים, שגבו פרמיה של עד 30% על הלוואות מסוג זה.

תרמית הביטוח הראשונה בימי אתונה העתיקה

האתונאים, שהבינו שביטוח טביעה הוא הגנה טובה יותר מפני אסונות מאשר הסתמכות על דבריו של האורקל מדלפי, השאילו את הרעיון אל מערכת הביטוח הימית שלהם. היו להם גופי הלוואות מקצועיים, בדיקות רשמיות של ספינות ומטענים, וסנקציות קבועות בחוק נגד מי שהפרו את החוקים.

אבל לצד תוכניות הביטוח הראשונות הגיעה גם תרמית הביטוח הראשונה. אחד המקרים העתיקים ביותר קרה באתונה במאה השלישית לפנה"ס. שני גברים בשם הגסטרטוס וקסנותמיס עשו ביטוח טביעה למשלוח תירס מהאי סירקוזה (שנוסדה על יוונים וכיום עיר נמל באיטליה) לאתונה.

באמצע הדרך הם ניסו להטביע את הספינה, אבל תוכניתם סוכלה על ידי נוסע ערני. הגסטרטוס קפץ (או נזרק) מהספינה וטבע. קסנותמיס נלקח לאתונה לקבל את עונשו.

● מהחשבונייה ועד המנוע האנליטי: על הניסיונות המפרכים של האנושות להמציא מחשבון
● הדרך לניקיון הגוף היתה ארוכה ומלוכלכת: ההיסטוריה של ההיגיינה האנושית
● מתי גברים החלו לגלח את שיער הפנים שלהם ומדוע הזקן עושה כל כמה שנים קאמבק?

פיתוח מדע האקטואריה בעידן הנאורות

באירופה הנוצרית, הביטוח לא זכה לעדנה והתייחסו אליו כאל סוג של הימור - הימור נגד אלוהים. גם אחרי שהאפיפיור גרגוריוס התשיעי קבע במאה ה־13 שהפרמיות של ביטוח טביעה לא נחשבות להלוואה בריבית, בגלל הסיכון הכרוך בהובלה ימית, התעשייה לא הצליחה לגדול. המצב החל להשתנות בעקבות אסונות גדולים: השריפה הגדולה בלונדון ב־1666 הובילה להרחבת ענף ביטוח נגד שריפות, ורעידת האדמה בליסבון ב־1755 הביאה להרחבת תחום ביטוח חיים.

רק בעידן הנאורות, במאה ה-17 וה-18, השתנתה תפיסת הביטוח של האירופאים. ההסתברות הוכפפה למספרים וסטטיסטיקות במקום לתפילות. בנוסף לתרומותיו למדעי המתמטיקה, האסטרונומיה והפיזיקה, אדמונד היילי (1656-1742) שהתפרסם הודות לכוכב השביט הקרוי על שמו, פיתח את יסודות מדע האקטואריה: המדידה המתמטית של סיכונים. זה עזר ליצור שוויון בין מוכרי ורוכשי ביטוח. עד סוף המאה ה־18, מי שלא ביטח את עצמו נחשב לכסיל. הכלכלן והפילוסוף הסקוטי אדם סמית' הכריז שלעשות עסקים ללא ביטוח זה לא פחות מ"בוז שחצני כלפי הסיכון".

יום הדין של הביטוח האמריקאי במאה ה־20

אלא שביטוח עובד רק אם ניתן לסמוך עליו בעתות משבר. עבור תעשיית הביטוח האמריקאית המודרנית, רעידת האדמה הקטלנית בסן פרנסיסקו של 1906 הייתה יום של חשבון נפש. ההרס גרם לאובדן רכוש מבוטח בשווי 235 מיליון דולר - כ־6.3 מיליארד דולר במונחים של ימינו. בעוד רבות מחברות הביטוח האמריקאיות נבהלו, חברת הביטוח הבריטית "לויד'ס לונדון" הודיעה שכל אחד מלקוחותיה יקבל את מלוא תביעתו תוך 30 יום. הפעולה המהירה הזו הצילה חיים והבטיחה שהעסק יוכל להמשיך להתקיים.

זו הסיבה שאנחנו משלמים את הפרמיה: אנחנו לא יכולים לחזות את המחר, אבל אנחנו יכולים להתכונן אליו.