החיה המכוערת ביותר באינטרנט, או למה אכפת לנו רק מחיות חמודות

בכל יומיים נכחד לפחות מין אחד מהעולם, אבל בעוד שחיות חמודות כמו כלבת הים שעצרה לנוח בחופי יפו מקבלות את תשומת הלב של שוחרי הסביבה, ולכן גם את רוב התרומות והמשאבים להצלתן, חיות אחרות נזנחות ● מה אנחנו עלולים להפסיד מהיעלמותן, ואיך ביולוג קומיקאי בריטי פועל כדי לתקן את העוול

גלי וינרב | 26.05.2023

כלבת הים יוליה בחוף יפו / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

כלבת הים יוליה בחוף יפו / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

"החיה המכוערת ביותר באינטרנט", זה התואר שקיבל ה־Blobfish, דג הבועה, שנראה כמו פרצוף של אדם ששהה זמן רב מדי בשמש, עד שאיבד את כל שערותיו ופניו נמסו. כיעורו יוצא הדופן זיכה אותו בפרס ראשון בתחרות החיות המכוערות הראשונה שנערכה ב־2013. הזכייה הפכה את דג הבועה לכוכב תקשורת. פניו הנוזלות הודפסו על חפצים ושוחזרו בממים. "ככה אני מרגיש בימי שני" או "אבולוציה לכי לישון, את שיכורה", אלה רק שתיים מהדוגמאות.

יצרני שמן הזית קורסים: "זיתים הם תחביב נהדר אבל עסק גרוע" 
בתי החולים מקימים רשת מחקר: רוצים תקציב כמו באקדמיה 

תהילת הכיעור הזאת עזרה לדג הבועה, שנמצא בסכנת הכחדה, לגייס תרומות ותשומת לב ציבורית. הצחוקים שהרצנו על חשבונו עוזרים גם למינים נוספים בסיכון. העניין בדג הבועה הוא החלון שדרכו מחדירים שוחרי איכות הסביבה לתודעה הציבורית מסרים על דיג מוגזם ולא מבוקר.

דרך אגב, דג הבועה נראה כך רק כשאנחנו דגים אותו. בסביבתו הטבעית, בעומק האוקיינוס, הוא נתון ללחצים כבדים שמשמרים את צורתו ודווקא נראה בסדר גמור, תודה ששאלתם.

דג הבועה, שהפך לכוכב תקשורת / צילום: Shutterstock

 דג הבועה, שהפך לכוכב תקשורת / צילום: Shutterstock

תחרות החיה הכעורה בעולם לא הייתה רק גחמה של האינטרנט. היא תוכננה ונוהלה על ידי האגודה לשימור חיות מכוערות (Ugly (Animal Preservation Society, שהקים הביולוג והקומיקאי הבריטי סיימון וואט. הוא מציג את עצמו כך: "אני סיימון וואט. מכניסים מדע, מקבלים מבול של כל סוגי המדיה", ואכן אפשר לראות, לשמוע ולקרוא אותו בפלטפורמות מגוונות - מהופעות סטנדאפ, דרך פודקאסט וספרים ועד עבודות אמנות במוזיאונים. הוא גם עוסק בייעוץ רציני מאוד לחברות מסחריות ולארגונים ממשלתיים ומלכ"רים בתחומי קיימות ושימור מיני חי.

הפנדות ששיבשו את שיקול הדעת

"הכול באשמת הפנדות!", הוא כותב בהצהרת החזון של האגודה. "בעלי חיים פחות חמודים מוזנחים. הקמתי את האגודה כדי למחות על כך שחיות חמודות שיבשו את שיקול הדעת שלנו".

כך, לדוגמה, טוען וואט, למרות שחסרי חוליות הם כ-79% ממיני החי על פני כדור הארץ, רק 11% מהספרות בתחום שימור המינים נכתבה עליהם. לדבריו, "הטיות מהסוג הזה פוגעות ביכולת שלנו לזהות את החיות שנמצאות בסיכון הגבוה ביותר ולהגיב באפקטיביות". רק כדי לסבר את האוזן, על פי World Wildlife Foundation, קצב היכחדות המינים היום הוא פי 1,000-10,000 מקצב ההיכחדות הטבעי, כלומר ללא ההשפעה החריגה של בני האדם על הסביבה.

מה רע בחיבה שלנו לפנדות? בפודקאסט The Science Mixtape, הסביר וואט שכנראה לא נוכל למנוע את הכחדתן של כל חיות הבר. למעשה, נוכל לשמר במודע רק מעטות מהן. אם נבחר להתמקד רק בחיות גדולות וכריזמטיות, אנחנו עלולים לאבד חיות מאוד חשובות ופונקציונליות - הן לחיים הנוחים והטובים של בני האדם והן לכדור הארץ כולו. אובדן הפנדה עלול להיות עצוב מאוד, אך יש בעלי חיים קטנים שהיעלמותם עלולה להפר לגמרי את המאזן בבתי הגידול שלהם. "אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו יכולים לקבל את הכי הרבה מגוון, הכי הרבה שימור, בעבור כל דולר שמושקע", אמר, וזאת, בלי שניתן לחוש האסתטי להתערב לנו.

סיימון וואט / צילום: מתוך האתר של וואט

 סיימון וואט / צילום: מתוך האתר של וואט

אבל זה לא הדבר היחיד שמניע את וואט להתעניין בחיות מכוערות. "כשאנחנו מתמקדים רק בחיות גדולות ודומות לנו, אנחנו מפספסים סיפורים מטורפים על מיני חיים שונים יותר מאיתנו. אני מוצא סיפוק בלהכיר לאנשים את החיה הדוחה והמסתורית שהם ירגישו בסופו של דבר חיבור אדיר אליה. לפנדה יש מעריצים רבים. חיות זנוחות יכולות להפוך לתחביב הייחודי שלכם".

באירועי הסטנדאפ שלו, וואט מציג סיפורים מטורפים על חיות מיוחדות. הוא מעודד קבוצות לבחור לעצמן קמע מתוך רשימה של חיות כעורות. האגודה שלו אף מייצרת בובות פרוותיות חמודות של חיות מכוערות, ובספטמבר האחרון הוא חגג את "יום החיות המכוערות" הרשמי הראשון.

מחקר שפורסם בכתב העת Biological Conservation, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת קנט, בחן כיצד שיווק יכול להשפיע על עתידן של חיות לא אטרקטיביות. החוקרים השוו בין שני קמפיינים פרסומיים, האחד של World Wildlife Foundation שמגייס לרוב כסף לחיות הנחשבות אטרקטיביות, באמצעות הרעיון של "אמץ חיה", והשני של עמותת Edge, שמגייסת כסף באמצעות הסברים על חיות שונות, כולל "מכוערות".

כצפוי, התברר שאנשים נותנים הרבה יותר כסף לחיות חמודות. ב־2017, בעת עריכת המחקר, ניצבו בראש הפירמידה דב קוטב, פנדה, טיגריס, נמר שלג, וסוריקטה. עם זאת, באתר Edge, התרומות ניתנו לחיות שקודמו בצורה הכי בולטת באתר ושניתן מידע רב על סיפור חייהן ועל הסכנות שאורבות להן. מסקנת החוקרים הייתה שניתן לעורר עניין בחיות מסוימות באמצעות שיווק, גם אם הפרצוף שלהן אינו פונה באופן טבעי ללבנו.

אשליית הגודל והחיוכים הכובשים

איך בני אדם מחליטים איזו חיה היא חמודה וראויה לשימור, ומאיזו חיה כדאי להתעלם? בדרך כלל, חיות בגודל שלנו או חיות מאוד גדולות ייראו לנו יותר חשובות מחיות זעירות, שקשה לנו להאמין שהן בסכנת הכחדה ואינן קיימות בשפע.

הגודל קשור גם לתכונה אחרת, והיא הדמיון לנו. יונקים מקבלים הרבה יותר תשומת לב מכל החיות האחרות. יונקים פרוותיים ורכים מקבלים תשומת לב רבה יותר מיונקים שלא ניחנו בתכונות הללו.

בעלי חיים עם פרצוף שיש בו שתי עיניים ופה, ואולי גם משהו שנראה כמו אף, פורטים על מיתרי הרגש שלנו הרבה יותר בקלות מחיות ללא פרצוף או עם פנים בעלי מאפיינים חייזריים מבחינתנו, כמו מספר לא שגרתי של עיניים.

חישבו לדוגמה על דובוני המים. התרגלנו לחשוב שהם חמודים, אבל במבט ראשון החור שבמרכז ראשם הוא יותר מקריפ ממזמין. לא פלא שהתמונות הפופולריות ביותר שלהם הן אלה שבהן עור הפנים שלהן מקופל בזווית הגורמת להיווצרות של שקעים המזכירים עיניים. ייתכן גם שאנחנו מדמיינים שהם מסתתרים מאחורי מסיכת אב"כ, וזה עוזר לנו לחשוב עליהם כעל אנושיים.

ואם כבר יש פרצוף, עדיף שיהיה תינוקי: עיניים גדולות, ראש גדול ותווים רכים יקבלו יחס עדיף על פני עיניים קטנות, תווי פנים מחודדים וגופים קשיחים או שריוניים.

חיוך הוא מאפיין נוסף שממס לבבות אנושיים, כפי שיעידו חיות כמו דולפין או קווקה שנראות כאילו הן מחייכות תמיד. גם אלפקות, קיפודים, כלבים, כרישים ואפילו סוגים מסוימים של דגים נתפסים מעת לעת בפוזה שנראית כמו חיוך, וזה מעלה אוטומטית את מידת הפופולריות שלהם. זאת כנראה הסיבה שכלבת הים הנדירה שעגנה לנוח בחופי תל אביב-יפו הפכה לשיחת היום בשבועיים האחרונים. היא רכה, פרוותית, גדולת עיניים ואולי אפילו מזכירה לנו אנשים שאנחנו מחבבים.

איך הפך יצור דמוי ג'וק לבובת פרווה

לפעמים האנושות מגלה ומחבבת פתאום בעלי חיים עם פרצופים שנראים במבט ראשון מעוותים או חריגים, אבל עם הזמן אנחנו לומדים לזהות, להכיר ולחבב אותם, ממש כמו שיכול לקרות לנו במפגש עם בני אדם אחרים. דג הבועה הוא דוגמה מושלמת לכך. בהתחלה הוא בכלל לא נראה כמונו, אך בזוויות מסוימות המראה שלו משקף את הפחד שלנו מהאופן שבו אנחנו נראים ביום רע. ככל שראינו אותו יותר, כנראה האנושות פשוט התרגלה אליו.

דוגמה נוספת, שיש לה מקום של קבע בתחרות החיות המכוערות, היא Aye Aye, סוג של למור שבמבט ראשון נראה מדובלל, רזה ודי חולני. יש הרואים בו אחת החיות החמודות בתבל. "הוא כל כך מכוער שהוא חמוד", טוענים גולשים ברחבי הרשת. יכול להיות שהם נענים למה שהלא־מודע שלהם מזהה כקריאה לעזרה ולהגנה.

חיות אחרות שזכו בסקר ה"כיעור החמוד" הלא פורמלי של אתר "נשיונל ג'יאוגרפיק" הם למשל העצלן, יונק שמנמן ושעיר שנראה כאילו מזמן לא התקלח וצבר מעריצים בזכות אורח החיים האיטי שלו; צפרדע הגשם הידועה גם בתור צפרדע קצרת ראש, שנראית כהכלאה בין צפרדע לאבו-נפחא, בעלת עיניים בולטות ופרצוף חמוץ. זה לא החיוך הכובש, אבל זו הבעה שאפשר להזדהות איתה וחודרת ללב.

אמצו חיה: 4 בעלי חיים שהוכתרו כ"מכוערים" ודורשים תשומת לב ציבורית 

אקסולוטל

מעין ראשן חצי-שקוף שעבר תהליך סטיילינג אצל ז'אן פול גוטיה ויצא עם זימים דמויי נוצות המקיפים את פניו. אלה נתנו לו את השם העברי שלו, "זימעד". הוא חי כראשן ומתפתח לצורתו הבוגרת רק כשמופרים התנאים הדרושים לקיומו במי האגם. אז הוא עולה ליבשה ומפתח ריאות במקום זימים. האקסולוטל הוא טורף הניזון מחרקים. יכולות הרגנרציה שלו מעניינות מאוד את המדע. כאשר הזנב שלו ניתק, הוא צומח מחדש בתוך ימים ספורים, לעומת כמה שבועות אצל דו-חיים בעלי זנב אחרים.

האקסולוטל השתתף בתחרות החיות המכוערות הראשונה שנערכה ב-2013, אך היום יש שרואים בו יצור חמוד במיוחד, אולי בעקבות הופעתו במשחק המחשב הפופולרי מיינקראפט, בעיצוב ריבועי ומעורר אהדה. בטבע, אקסולוטלים מופיעים בגוונים שונים.

אקסולוטל / צילום: Shutterstock

 אקסולוטל / צילום: Shutterstock

חולד עירום

בעל חיים שאינו חש כאב וכמעט אינו חולה בסרטן. הוא גם היונק היחיד שמקיים מבנה חברתי של מושבה, הדומה למושבת דבורים או נמלים, מהסוג שהחוקרים רואים כסופר-אורגניזם, יחידה חיה המורכבת מאורגניזמים רבים. טמפרטורת הגוף שלו משתנה בהתאם לסביבה, וקצב צריכת החמצן שלו נמוך. ככל הנראה, זו הסיבה שתוחלת חייו ארוכה מאוד יחסית למכרסם, כ-30 שנה.

חולד עירום / צילום: Shutterstock

 חולד עירום / צילום: Shutterstock

איגואנה קצרת קוצים

בעל החיים הקשוח והקוצני הזה, שחי בעיקר במדבריות ובאזורים צחיחים בארה"ב או בקנדה, מבלה את רוב זמנו בהמתנה לחרק למאכל. אבל אם האיגואנה עצמה מותקפת, למשל על ידי זאב ערבות, היא יכולה להתנפח עד פי שניים מגודלה המקורי. בנוסף, היא יכולה גם להשפריץ דם מהעיניים. כן, כלי דם קטנים ליד העין מתפוצצים והדם ניתז אפילו עד מטר קדימה. זה מבלבל את התוקף, אבל אם זה לא מספיק, הדם הזה כולל גם רעלנים שיכולים לפגוע ובעיקר להגעיל את התוקפים.

איגואנה קצרת קוצים / צילום: Shutterstock

 איגואנה קצרת קוצים / צילום: Shutterstock

צפרדע טיטיקקה

צפרדע המים של אגם טיטיקקה, שנקראת גם "צפרדע שק האשכים" כי כנראה היא נראתה למישהו דומה, מאופיינת בכמויות מוגזמות של קפלי עור ירקרקים. היא יכולה להגיע לאורך 60 ס"מ ולמשקל של קילוגרם, כלומר גדולה מאוד יחסית לצפרדע. היא חיה אך ורק באגם טיטיקקה שבין בוליביה לפרו ובנחלים הזורמים אליו. היא נושמת בעיקר דרך העור. הזכרים דוגרים על הביצים וקוראים בלילה לנקבות בקריאה שכמעט לא ניתן לשמוע באוזן אנושית. לא ברור איך הנקבות שומעות אותה, כי האוזניים של הצפרדע הזאת די קטנות ומנוונות, וחסרות חלקים הנחשבים דרושים לאוזניים. ייתכן, אומרים החוקרים, שהנקבות מרגישות את תדר הקול בתוך הריאות.

צפרדע טיטיקקה / צילום: Shutterstock

 צפרדע טיטיקקה / צילום: Shutterstock

ביפן כבר מייצרים בובות של איזופודים ("שווה רגלאים"), קרובי משפחה של הסרטנים והשרימפס, משפחה הכוללת גם את החיה המכונה בישראל "אורי כדורי". מדובר ביצורים דמויי ג'וק, אבל אחד מחברי המשפחה, האיזופוד הענק, ניחן בעיניים ומעין שפם. זה כנראה היה מספיק כדי להזכיר למישהו את דוד שלו, והדרך לחיי נצח כבובה וכחיית מחמד מבוקשת הייתה קצרה.

"הרעיון הוא שמה שנראה דוחה בהתחלה הופך עם החשיפה למסקרן, ובסופו של דבר הסקרנות הופכת למשיכה", הסביר ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" פרופ' הירושי ניטונו, מהמעבדה לפסיכופיזיולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת אוסקה. פרופ' אוריאנה אראגון, מאוניברסיטת קלמסון, הוסיפה שמדובר בחלק מאותה אסתטיקה של "כל כך רע שזה טוב", שאהובה על חובבי סרטי אימה וקבוצות אחרות ספציפיות בתרבות הפופ, בעיקר צעירים ובני נוער, ובעיקר כאלה שמרגישים בעצמם מוזרים או רוצים לפרוץ מסגרות.

וואט מציין בהרצאותיו שבני אדם נדלקים על חיות גם בזכות הכישורים והתכונות שלהם, ושוכחים שאי פעם העבירו ביקורת על איך שהם נראים. העצלן הוא דוגמה נחמדה לכך, אבל גם החולד העירום, שהתפרסם בזכות עמידותו בפני כאב וחסינותו היחסית לסרטן. חיות שיש להן יתרון על פני בני אדם ויש לנו מה ללמוד מהם "פתאום לא נראות כל כך כעורות", אומר וואט.

אתם מוזמנים לנסות להביט בעצמכם בחולד העירום, חיה חסרת פרווה ופרצוף, ולהחליט עד כמה היא יפה בעיניכם. היא קוסמת מספיק למחקר הרפואי, כך שלא נראה שיהיה קשה למצוא משאבים לשמר אותה בזמן הקרוב.

צחוק בצד, וואט מבקש להזכיר ש"חיות נראות כמו שהן נראות מסיבה מסוימת. הטבע הנשגב והנפלא בחר אותן כך שיהיה להן יתרון יחסי. אם פרצוף של קוף מסוים נראה לכם פחוס ומעוות, אולי הקופה חושבת שהוא מדהים. אולי מראה של חיה אחרת נותן לה יתרונות אדירים בשחייה או בקפיצה, או בהסוואה. ואם הטבע חשב שזו תכונה מנצחת, מי אנחנו שנאמר אחרת".

ואם זה לא משכנע, הוא מוסיף: "בכל בעל חיים יש יותר כימיה ייחודית מאשר במעבדת התרופות הגדולה בעולם. אלה כימיקלים שהאבולוציה פיתחה כדי להתמודד עם אתגרי הסביבה, ואולי נוכל ליהנות מהם. אם תצילו את בעלי החיים, אולי יום אחד גם הם יצילו אותנו".

צרו איתנו קשר *5988