האמנית הזו חוללה את אחד השינויים הגדולים ביותר במוזיאון הניו יורקי החשוב

1

עד לפני שבועיים הוצגה ב"מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית" בניו יורק התערוכה "מפת הזיכרון" של ג'ון קוויק-טו-סי סמית, האמנית האמריקאית האינדיאנית הראשונה שמציגה במוסד ב-92 שנות קיומו.

המקרה של קוויק-טו-סי סמית מרגש לא פחות מזה של האמניות לואיז בורז'ואה ויאיוי קוסמה שזכו להכרה בגיל מאוחר מאוד, או מזה של הילמה אף קלינט שהתגלתה כ-40 שנה אחרי מותה ב-1944.

במקרה של סמית, זו אינה רק הכרה מאוחרת באמנית מבוגרת, אלא הכרה בקהילת האינדיאנים שעד כה הודרה מהמוזיאונים המובילים, מהגלריות הנוצצות ומירידי האמנות החשובים.

בראיון לחדשות סי.בי.אס הסבירה סמית מדוע לדעתה רק עכשיו הוזמנה להציג בויטני: "רצח ג'ורג פלויד, תנועת 'בלאק לייבס מאטר', ו'סטנדינג רוק' (אירועי מחאה של שבטים אינדיאניים בדקוטה ב-2016 שיצאו נגד התקנת צינור נפט באדמותיהם הקדושות), העלו על סדר היום את נושא הייצוג במוסדות המובילים בארה"ב. כל האזרחים של המדינה שלנו צריכים להיות מיוצגים בכבוד".

2

סמית נולדה ב-1940 בשמורה אינדיאנית במונטנה, והיא חברה בקונפדרציה של שבט סאליש וקוטנאי. לצד השם ג'ון, "קוויק-טו-סי" הוא השם האינדיאני הפרטי שניתן לה בילדותה על ידי סבתה.

אביה היה סוחר סוסים שגידל אותה ואת אחותה בבקתה בת חדר אחד. מגיל שמונה עבדה למחייתה: היא ניקתה והאכילה את הסוסים בהם אביה סחר והתפרנסה כפועלת בחוות ובפסי הייצור של מפעלי שימורים. בילדותה נהגה לטפס לצמרות עצים, שם ישבה וקראה ספרים בהיחבא.

לטענתה, היא גילתה את הצבעים והציור בגיל צעיר. היא זוכרת את עצמה בגיל ארבע מציירת על האדמה עם מקלות. בכיתה א', לדבריה, פגשו ידיה בפעם הראשונה בצבעי טמפרה ובעפרונות צבעוניים.

לקראת סוף התיכון, כשהביעה את רצונה ללמוד בקולג', המדריך הלבן שהנחה אותה אמר לה שאינדיאנים לא הולכים לקולג'. אבל היא התעקשה. היא למדה במכללה מקומית במונטנה ומשם המשיכה לאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל. ותמיד היא עבדה למחייתה: כמלצרית, פועלת ייצור, מנקה, ספרנית, עוזרת וטרינר ומזכירה. עבודות אלה האטו את קצב לימודיה אבל הנחישות שלה ניצחה. אחרי שסורבה שלוש פעמים, התקבלה ב-1976 ללימודי תואר שני באמנות באוניברסיטת ניו מקסיקו.

3

לדברי מבקרי האמנות "מפת הזיכרון", תערוכתה של סמית, שאצרה לורה פיפס, היא מהטובות שהציג המוזיאון בשנים האחרונות. לראשונה קובצו כאן יצירותיה מ-5 עשורים. 130 ציורים, פסלים, רישומים והדפסים המספרים סיפור תרבותי, פוליטי והיסטורי של אמנית אמריקאית אינדיאנית.

המפגש עם עבודותיה של סמית מעביר את המבקר חוויה בכמה ממדים. הממד הראשון הוא החומר. היא מטפלת בו באופן חושני עד כדי מיסטי. מלקטת חומרים מכל הבא ליד ומנכסת אותם לעצמה: חפצים, עיתונים, מגזינים, חתיכות בדים. היא יוצרת מהם חוויה אסתטית עשירה ומרוממת נפש.

הממד השני הוא הפוליטי-חברתי. החללים והקירות מהדהדים את קיומה הפצוע והכואב של האמנית. יש פה אמירות נוקבות על גזילת האדמות של האינדיאנים בידי האמריקאיים, הגזענות שהם גילו כלפי הקהילה, הסטראוטיפים שהצמידו לה, מילות הסלנג שכינו אותה, וגם על חוויות ההשפלה, ההתנשאות, ההתעלמות, הבוז והזלזול.

4

הממד השלישי הוא זה המתכתב, בביטחה ובאופן מרשים ביותר יש לומר, עם גדולי האמנים האמריקאיים של המאה העשרים. ג'ספר גונס יצר באמצע שנות ה-50 את הציור "דגל", המבוסס על דגל ארצות הברית. אומרת סמית: גם אני יכולה, ויוצרת את מפת ארצות הברית דרך המשקפיים של החוויה האינדיאנית. על כך אמרה בראיון: "הנחת המוצא שלי היתה שהמפה לא שייכת לג'ספר ג'ונס, המפה היא תמונה מופשטת של אדמה גנובה במדינה הזו. תהיתי איך אוכל להפוך את המפה לסיפור חדש".

רוברט ראושנברג עשה קולאז'ים. אומרת סמית: גם אני יכולה, ויוצרת קולאז'ים מעיתונים היוצאים לאור בשמורות האינדיאנים ועוסקים בבעיותיהם. היא מנכסת גם את זרם הפופ ארט וגם את טכניקת הקולאז', ולתוכם יוצקת את המטענים, הצלקות וההיסטוריה הפרטיים שלה. זה ייחודה וכוחה של סמית.

5

סמית היא לא רק אמנית, אלא גם מרצה ואוצרת פורייה. לצד כ-100 תערוכות יחיד שהציגה ב-40 השנים האחרונות, היא אצרה למעלה מ-30 תערוכות לאמנים בני הקהילה שלה. באוקטובר תפתח בגלריה הלאומית של וושינגטון תערוכה של 50 אמנים ילידים שהיא אצרה, הממפה את הקולות השונים בסצנת האמנות האינדיאנית האמריקאית העכשווית. לזכותה נזקף גם פרויקט להצלת פטרוגליפים, ציורי מערות עתיקים של בני עמה האינדיאנים, ומניעת סגירתו של מכון סנטה פה לאמנות אמריקאית אינדיאנית. היא היתה אף מועמדת מובילה לייצג את ארצות הברית בביאנלה של ונציה ב-2024.

ממוזיאון ויטני תנדוד התערוכה "מפת הזיכרון" למוזיאון לאמנות מודרנית פורת וורת' בטקסס ומשם למוזיאון של סיאטל. בעוד שנתיים תושק רטרוספקטיבה שלה במוזיאון פרוט מרקט באדינבורו, סקוטלנד, ומשם תמשיך למוזיאונים הגדולים ברחבי אירופה. בגיל 83, המסע של ג'ון קוויק-טו-סי סמית רק מתחיל.

גילוי מלא: הכותבת היא אספנית של ג'ון קוויק-טו-סי סמית. שתי עבודות אמנות התלויות בתערוכה המדוברת הן בבעלותה.