מאמצי המלחמה של אוקראינה תקועים. הכישלון ההירואי הזה בשדה הקרב מראה למה

מארגני מתקפת הנגד של אוקראינה נגד הפולשים הרוסים בשנה שעברה, תכננו שכניסתם של כוחות עילית, כמו היחידה בראשות סרן אנטולי חרצ'נקו, תתן מהלומות אחרונות של ניצחון דמוי יום ה-D. אבל כשהצנחנים בפלוגתו של חרצ'נקו נכנסו לקרב בלילה ללא ירח באוגוסט האחרון, מתקפת הנגד כבר גלשה לעבר כישלון - ואנשיו עמדו ללמוד את כל הסיבות הקטלניות לכך. 

● האם אוקראינה החמיצה הזדמנות מוקדמת להגיע להסכם שלום עם רוסיה?
● אוקראינה סיפקה לרוסיה טילים לפני כ-20 שנה. עכשיו היא לא מצליחה ליירט אותם

כאשר הפלוגה התגנבה לאורך קצה שדה בדרום מזרח אוקראינה, מטרות המבצע כבר הצטמצמו מאוד. מכיוון שהמערב התלבט במשך חודשים על אספקת טנקים וכלי רכב משוריינים אחרים לאוקראינה, הרוסים היו מוכנים. הם התחפרו באדמות החקלאיות השטוחות של דרום מזרח אוקראינה, הטילו מאות אלפי מוקשים והקימו עמדות ירי למקלעים ולטילים נגד טנקים.

 חייל אוקראיני מנטרל מוקשים. הכוחות הרוסים הניחו אלפי מוקשים ועמדות ירי באזורי השדות / צילום: ap, Efrem Lukatsky

הגל הראשון של חטיבות אוקראיניות, שיצא ביוני, בקושי התקדם וספג אבדות כבדות. המעבר להתקפות חיל רגלים קטנות נבלם גם כן, התקדם מרחק קצר בלבד והשתלט רק על כפר אחד. כעת, הפלוגה של חרצ'נקו לא הגיעה בתור פתרון, אלא כמוצא אחרון.

המטרה הראשונית שלהם, תקיפת גבעה ליד הכפר ורבוב, הייתה צנועה. אבל הדברים השתבשו קשות תוך דקות.

מיד לאחר עלות השחר ב-12 באוגוסט, מל"טים עפו מעליהם כשהם התקרבו ליעד לאורך קו עצים בין שדות חווה. לאנשיו של חרצ'נקו נאמר כי מל"טים רוסיים יופלו על ידי ציוד שיבוש אוקראיני, והם הניחו שהמל"טים הם שלהם. ואז החלו המל"טים להפיל חומר נפץ. העצים התפוצצו בפרץ יריות. רימונים שהושלכו ממשגרים אוטומטיים פרצו סביבם.

 כוחות רוסיים תוקפים בשמי אוקראינה / צילום: ap, Russian Defense Ministry

הפלוגה הייתה מושבתת. יותר ממחצית מ-20 הגברים שלה מתו או נפצעו תוך דקות, כולל החובש.

"מה נעשה עם הפצועים? ש**!" סמל בכיר מקסים סרהייב, מפקד המחלקה הראשונה, צעק בקשר למפקדו. "הם רבים מאיתנו".

חייל רוסי הופיע לפתע, מטרים ספורים משם, ופתח באש. סרהייב ירה בחזרה, והרוסי נפל, כנראה מת. סרהייב הבין שגם הוא נפגע. כדור פגע בלחיו הימנית ופילח את תנוך אוזנו. כשהוא נפל, כדור שני ניפץ את אספקת המים של בקבוק ה-CamelBak שלו. הוא היה מילימטרים מלספוג פצע קטלני.

התקיפה האוקראינית הסתיימה עוד לפני שהחלה. המשימה החדשה והנואשת של חרצ'נקו הייתה לחלץ את המתים ולהציל כמה שיותר מאלה שנותרו בחיים.

"מצאנו את עצמנו עמוק בבוץ", אמר סרהייב מאוחר יותר.

מלחמת חפירות

אוקראינה הפכה את הציפייה העולמית על פיה בשנת 2022 על־ידי הדיפת מתקפה רוסית על קייב והשבת שטח אבוד. הכישלון של מתקפת הנגד שלה ב-2023, לעומת זאת, הוביל למספר תובנות עגומות, בעוד המלחמה מתקרבת לתחילת שנתה השלישית.

 מכבי אש מנסים לכבות שריפה בעקבות מתקפה רוסית בקייב / צילום: ap, Efrem Lukatsky

ייתכן שהבעיה הגדולה ביותר היא שאוקראינה אינה חמושה מספיק כדי לחדור את ההגנות הרוסיות. ארה"ב ובעלות בריתה היו מוכנות לספק כלי רכב משוריינים למתקפה הנגדית - אך לא מטוסי קרב מודרניים, שהם מרכזיים בדרך בה צבאות מערביים תוקפים. זה הותיר את אוקראינה בחוסר התאמה ליריבתה. התעוזה של האוקראינים, כמו אלה בפלוגה של חרצ'נקו שהביאו ניצחונות ב-2022, כבר לא מספיקה נגד הגנות מבוצרות.

"זו לא מלחמת העולם השנייה וגודריאן", אמר גורם ביטחוני בכיר באוקראינה, בהתייחסו לגנרל הגרמני היינץ גודריאן, חלוץ טקטיקת הבליצקריג. "זו מלחמת העולם הראשונה וחפירות באדמה".

לא ברור האם אוקראינה ובעלות בריתה יכולות ליצור גישה חלופית. אוקראינה איבדה אלפי חיילים, כולל כמה מהלוחמים המיומנים ביותר ובעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר, כמו אנשי הפלוגה של חרצ'נקו. מתקפת הנגד התמסמסה, עם התקדמות של כמה קילומטרים רבועים בלבד.

קצין הצבא הבכיר של אוקראינה אומר שהיא זקוקה לטכנולוגיה טובה יותר כדי להביס אויב עם אוכלוסיה גדולה יותר מפי שלושה, אבל התמיכה של ארה"ב, בעלת הברית הקריטית ביותר של אוקראינה, מתנדנדת עקב מחלוקות פוליטיות פנימיות.

 טנק אוקראיני בשדה הקרב. אספקת התחמושת המערבית ירדה משמעותית / צילום: ap, Evgeniy Maloletka

"אני מבין את ההיגיון של המערב לא לתת לנו את כל מה שיש להם", אמר חרצ'נקו. "אבל מה הם יעשו כשלא יישאר למי לתת?".

"תמיד ראשון"

חרצ'נקו - המפקד בן ה-45, המוכר יותר באות הקשר שלו 'חורול', שם עיר הולדתו של אבותיו - היה מנהיג פלוגה מכוחות התקיפה האווירית של אוקראינה.

פחות ממחצית מכ-100 החיילים היו חיילים משוחררים שנבחנו בקרב, כמו חורול. הוא השתתף במשימה נועזת למנוע מהרוסים להנחית תגבורת בנמל תעופה של קייב כבר ביום הראשון של המלחמה, ואז לקח את האחריות על הפלוגה, שגירשה את הרוסים מיערות בצפון מזרח העיר. את המחלקה הראשונה שלו הוביל סרהייב, עיתונאי ספורט לשעבר בן 44, שקיבל את אות הקשר 'קנולי', לאחר שהביא קופסה של המאפים הסיציליאניים מבית הקפה שלו למיליציה אליה הצטרף בתחילת המלחמה.

השאר היו חיילים חדשים לגמרי שנכנסו במקום אלה שמתו בקרב. הכי קרוב שהחיילים האלה הגיעו לשדה קרב היה בתוכניות האימונים שלהם במקומות כמו בריטניה.

בין הגברים היה גריזלי, בן 30 רחב כתפיים ממשפחת חקלאים בצפון אוקראינה, וטלר בן ה-43, אספן מטבעות שהיה סגן מנהל בחברת בנייה. היה שם אמן הקעקועים הידוע בשם אינק, מורה מברדיאנסק הכבושה בחוף אזוב, ובדרן לילדים מלונה פארק בשם "Happy Kids".

המוטו של כוחות התקיפה האווירית של אוקראינה הוא "תמיד ראשון!", אבל הרבה מהציוד של הפלוגה הזו פותח לפני עשרות שנים, כשאוקראינה עדיין הייתה חלק מברית המועצות, כולל מכוניות סיור משוריינות קלות ושלושה אופנועים עם קרונות צד שיוצרו בשנות ה-60. היא גם משתמשת בכלי רכב של החיילים עצמם או ברכבים שמסופקים על־ידי תורמים, הזקוקים כל הזמן לתיקון.

 כלי רכב צבאיים אוקראינים. הרבה מהציוד פותח לפני עשרות שנים, כשאוקראינה עדיין הייתה חלק מברית המועצות / צילום: ap, Kateryna Klochko

הגיל של רכבי הסיור כמעט לא היה משנה - הם היו מועילים מעט בשדה הקרב הממולכד אליו נכנסה הפלוגה של חורול בבוקר ה-12 באוגוסט. כדי להימנע מחשיפה, הם נאלצו להשאיר את כלי הרכב קילומטרים משם ולהיכנס פנימה ("אנחנו לעולם לא ניסע קרוב יותר כי הרכבים פשוט ייהרסו", הסביר קנולי למדריכיו הצרפתיים כמה שבועות קודם לכן).

היחידה נשארה בחפירות צרות שנתפסו לאחרונה מהרוסים, כי כל מה שסביבן היה ממולכד. המשמעות של זה היא שהם נאלצו לצעוד על גופות האויב המתפרקות בחום. בחצות קרא קנולי לעצור, כי קשה היה לראות לאן הם הולכים בחושך. הם נחו שלוש שעות בחפירות, ואז יצאו שוב לדרך.

הקטע האחרון של הדרך לקח אותם דרומה לאורך שורה של שיחים ועצים בקצה השדה. הרוסים החזיקו בקצה המזרחי של המגרש. המטרה הייתה גבעה ששכנה מעבר לצומת בין קווי עצים.

אז פתחו הרוסים במתקפה המפתיעה שלהם. שני חברי פלוגה נהרגו מיד מפיצוצי רימונים: אינק, אמן הקעקועים בן ה-32, ו'ארבעים וחמש', חובש המחלקה המוכר בגילו. אחד נוסף, המכונה 'בול' (שור בלועזית), נפצע מפיצוץ קרוב לקנולי ומת מאוחר יותר. כמה גברים קפאו מפחד. הם עברו הרבה אימונים, אמר גריזלי, "אבל כשכדורים שורקים מעל לראשך וטופחים בענפים מעליך, זה משהו אחר".

 חייל אוקראיני יורה פצצת מרגמה לעבר כוחות רוסיים. ציוד התקיפה ישן מאוד ומוריד את יכולת התקיפה של אוקראינה / צילום: ap, Libkos

קנולי, שפניו דיממו קשות, קרא לאנשיו הנותרים - רק כמחצית מה-20 שיצאו לדרך - לסגת. גריזלי שמע רוסים מתקרבים וקוראים להם להיכנע, והשליך כמה רימונים. רק קומץ גברים כשירים נותרו לעזור לפצועים ולמצוא דרך החוצה.

"קדימה, לזחול!" קנולי קרא לשכובים עם רגליים פצועות. "חבר'ה, אנחנו לא יכולים לגרור אתכם החוצה. אנחנו פצועים בעצמנו. לִזחוֹל!".

"הם החבר'ה שלך"

הדרך החוצה של הפלוגה הייתה זהה לדרך בה הם נכנסו, לאורך קצה השדה חזרה למקום בו רכב יכול אולי לאסוף אותם. חורול שלח את הג'יפ האישי שלו לפנות את הפצועים, אך הוא נתקע בגומחה בכביש, שנוצרה כתוצאה מפצצת מרגמה. הוא שלח רכב משוריין, שהושבת לאחר שספג ירי כבד ממקלע.

כעת, המוצא היה אחד מאופנועי התקופה הסובייטית של הפלוגה. קנולי נדחס לרכב הצד עם חייל אחר, שרגלו הייתה קשורה בחוסם עורקים, והנהג יצא לדרך לאורך שדה שידעו שהוא ממוקש. המנוע של האופנוע המשיך לקרטע, ואז קנולי, כמעט מעולף מאובדן דם, והחייל הפצוע שלידו, פרקו ממנו כל כמה מאות מטרים בערך ודחפו אותו כדי לגרום לו לנסוע שוב. בסופו של דבר, הוא הגיע לתחנת סיוע רפואית, שם חובש תפר את פניו עם 40 תפרים. האופנוע נסע בחזרה לפצועים נוספים.

טלר, בינתיים, נפגע מרסיסים ברגל, בעקב ובכתף מרימונים שנזרקו ממל"טים. בסמוך, שכב ברדיאנסק, המורה מאותה עיר נמל, שנפצע אנושות. כשהרוסים התקדמו פנימה, טלר בקושי יכל לזוז לאחר שקשר חוסם עורקים על ירכו.

כשהוא כבר משוכנע שהגיע סופו, טלר התגלגל למגרש ושכב על הצד, מעמיד פני מת. הוא קבר את הטלפון שלו כדי שלא יגיע לידי האויב וגישש אחר רימון; לא הייתה לו שום כוונה להיכנע בחיים. באותו רגע החלה ארטילריה אוקראינית לירות והרוסים נסוגו.

מל"טים רוסיים ריחפו מעל. במהלך חצי השעה הבאה לערך, שניים חדרו פנימה והטילו רימונים בקרבת מקום, אך החמיצו את טלר. כשהבין שהוא צריך לזוז, טלר שחרר את חוסם העורקים כדי לקבל קצת תחושה ברגלו, אבל היא עדיין דיממה, אז הוא הידק אותו שוב. מזל"ט שלישי שרק לעברו והפיל רימון, שגם החטיא. "זה הצ'אנס האחרון שלי", אמר טלר לעצמו.

כשהמל"ט עף, הוא שחרר את חוסם העורקים. היה קצת פחות דימום. הוא התחיל לזחול. עד מהרה, הוא היה עמוק בשדה בין עשב גבוה ועשבים שוטים שצמחו על האדמה הלא מעובדת. הוא גרר את גופו שני קילומטרים במשך כשש שעות מתחת לשמש הקופחת. כשהגיע לתעלה אוקראינית בקו העצים הבא, הוא רוקן את רוב בקבוק המים של 5 ליטר בלגימות ענק.

עד סוף היום, רק שלושה מתוך 22 גברים במחלקה הראשונה נשארו כשירים לגמרי.

למחרת, נפגש חורול עם כמה מהגברים והראה להם תמונות ממזל"ט המראות היכן שוכבים ארבעת חבריהם המתים. "גריזלי, הם החבר'ה שלך," הוא אמר.

גריזלי יצא חזרה אליהם עם צוות חילוץ, אבל הם נהדפו לאחור על־ידי ירי כבד וספגו אבדות נוספות. החובש הפלוגתי נהרג כשחצי ראשו הועף מפצצת מרגמה.

"אתה הולך, אתה זוחל, אתה רץ, ואז אתה הולך, ושוב זוחל רק כדי להגיע לשם. ואז אתה חוזר באותה הדרך. אתה גורר את החברים שלך," אמר גריזלי.

למחרת, הורה חורול לתותחים להניח מסך עשן כדי לבלבל את האויב. מל"טים רוסים לא יכלו לראות את תנועת האוקראינים, והרוסים בתעלות היו עסוקים בלשים על עצמם מסכות גז, מחשש להתקפת גז מהסוג שהרוסים עצמם השתמשו. לא הייתה רוח, ועד שהעשן התפזר היו האוקראינים בתעלה. הרוסים ברחו, והאוקראינים פגעו בהם עם פצצות מצרר.

גריזלי המותש סיפק אש תומכת מתוך תעלה מכיוון שהרובה שלו "היה לקראת סופו", אמר. "זה היה יותר יריקה מאשר ירי".

לאחר יום קשה של לחימה, הפלוגה השיגה את מטרתה המקורית: לכבוש את הגבעה. אבל המחיר היה כבד. החושך החל לרדת בסביבות השעה 20:30, כשגריזלי הלך לעזור לקבוצה שנשאה חייל מת. לא היה הרבה רעש, מכיוון ששני הצדדים הפסיקו לירות מרוב עייפות. חייל אחר, שחש בעייפות של גריזלי, הציע לקחת את ידית אלונקת הבד. גריזלי השליך את המקלע של המת על כתפו והוביל את הדרך. הגברים מעדו וקיללו.

גריזלי הסתובב וראה שהגברים עצרו לנוח. פצצת מרגמה התפוצצה ממש לפניו, בערך היכן שהם היו נמצאים אם לא היו עוצרים. גריזלי צנח ארצה. הוא חש כאב חד ברגלו ואיבד את התחושה בידו. הוא הרים את עצמו, ניקה את הלכלוך מפיו ובדק שרגלו וזרועו עדיין שם. הם היו שם, אבל הוא היה מכוסה ברסיסים, כשהמדאיגים ביותר היו במפשעה.

הוא קשר חוסם עורקים על רגלו והחל לצלוע דרך השדה, מכיוון שידע שהוא יהיה כבד מדי עבור האחרים אם יסחבו אותו. הוא עקב אחר סימני העקבות של רכב משוריין מתוך הנחה שלא יהיו מוקשים ושלח אות לחורול, ששלח את רכב השטח הקטן להביא אותו מנקודת הפינוי.

לקח לו כשעה לעלות כ־450 מטר כדי לפגוש את הרכב, שלקח אותו לתחנת סיוע רפואי. אחיות פשטו את מגפיו וחתכו את בגדיו.

"דוקטור, אם קיבלתי מכה בביצים, פשוט תגמור אותי," קרא גריזלי למנתח.

הרופא אמר לו שהכל נמצא איפה שהוא צריך להיות.

"תודה לאל שיש לי ביצים קטנות," אמר גריזלי. הרופא והאסיסטנטים שלו צחקו.

הם מצאו שתיים מתוך ארבעת הגופות של חבריהם באותו יום, אבל הן היו במצב חמור, דהויות ותפוחות מחום הקיץ; פניהם היו מעוותות, ככל הנראה הושחתו לאחר מותם על־ידי הרוסים. קנולי קיבל את התמונות שלהם בזמן שהיה בבית חולים ונאלץ לזהות אותם לפי הקעקועים והבגדים שלבשו.

צועד קדימה

למרות הכישלונות הקטלניים, הפלוגה של חורול שינתה את הטקטיקה שלה והמשיכה לכיוון וורבוב. חיילים חדשים החליפו את ההרוגים והפצועים.

חורול פרש צוותי תקיפה, שמספרם לעתים לא עלה על חמישה, כדי להימנע מלמשוך את תשומת הלב של מל"טים או ארטילריה רוסית. צוותי תמיכה קטנים היו מביאים תחמושת ומים לצוותי תקיפה ועוזרים להם להתמודד עם כל פצוע.

 צוות חיילים אוקראינים חוזר עם שחר ממשימה / צילום: ap, Felipe Dana

כשהם ספגו אבדות, האוקראינים היו שולחים גברים נוספים בניסיונות להציל את הפצועים שלהם או להשיב את גופותיהם. אבל הרוסים היו לעתים קרובות משאירים את מתיהם והפצועים היכן שנפלו, כשהם נמנעים מאבדות נוספות, תוך כדי שהם משאירים ריח של בשר נרקב בתעלות.

"זה היחס שלהם לאנשים שלהם", אמר חורול. "זה ציני, אבל זה רציונלי".

הפלוגה של חורול ידעה שהם מתקדמים דרך הקווים הרוסיים בעוד אופי החפירות השתנה. תחילה, היו השוחות זרועות חיילים רוסיים מתים וכלי נשק נטושים. ככל שהתקרבו לוורבוב, הם מצאו תעלות עם מטבחי שדה, כיורים ושירותים.

ב-25 באוגוסט, תקפה היחידה רשת חפירות בקצה המזרחי של וורבוב. יחידה מוטסת אחרת ניסתה לפרוץ לשם על גבי כלי רכב משוריינים, אך הרוסים פגעו בהם בטילי נ"ט. אז צוות מהפלוגה של חורול הלך ברגל.

 חייל אוקראיני מחזיק את הקסדה שלו כשהוא רוכב על נגמ''ש / צילום: Associated Press, Libkos

בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר, העביר חורול את עמדת הפיקוד שלו קדימה, כאשר פיצוץ שנגרם על־ידי מוקש או סוג אחר של חומר נפץ התיז רסיסים, פצע את ידו, הרג חייל אחד ופצע כמה אחרים. חורול נלקח לתחנת סיוע רפואית.

חוליית התקיפה של תריסר גברים זעמה בעקבות האבידות. בראש החולייה עמד סמל הידוע בשם הרום, או רעם, איש ענק שאהב לשאת מקלע PKM ולא רובה, הם המשיכו לתוך תעלה.

אוהד כדורגל בן 20 המכונה מלי, או 'ילד', ובדרן הילדים בן ה-28 סיאבה נשארו בכניסה לעמוד על המשמר. השאר המשיכו הלאה, והבריחו את הרוסים למרות מספרם הגדול. בשלב זה, נגמרה להם התחמושת, אבל הם אספו נשק וכדורים מרוסים שהרגו ולחצו אותם עוד יותר. לפתע הגיח הרום מהתעלה ומצא את עצמו בשולי וורבוב, הרבה מאחורי הקווים הרוסיים. הוא נורה על ידי מקלע. הגברים נסוגו לאחור תחת הפצצות כבדות, וגררו איתם את הרום. בתוך הכאוס, הם לא ראו בדיוק מה קרה לסיאבה ומלי.

כשחזר לפלוגתו למחרת, התקשה חורול להקים צוות חילוץ. "אני לא מאשים אתכם", הוא אמר לאנשיו. "כולכם מזועזעים גם כך". בסופו של דבר, הוא הציע לתגמל את המתנדבים בשבעה ימי חופש.

המחלצים מצאו את האנשים קבורים מתחת לתלולית אדמה ליד הכניסה לתעלה. טיל מרגמה של 152 מילימטר פגע בהם פגיעה ישירה. מלי, שהיה גבוה יותר, נהרג ככל הנראה מיד בגל הפיצוץ. חורול מאמין שסיאבה כנראה שרד את הפיצוץ הראשוני, מכיוון שנראה שהוא התחיל להתיר את שריון הגוף שלו כדי להסיר אותו, אבל לא הצליח ונכנע לרסיס שפצע אותו סביב עצם הבריח.

"קשה לי לחשוב על זה," אמר חורול.

שמות ומספרים

זה היה יום מושלג בתחילת דצמבר, כאשר קנולי, טלר ועוד תריסר חיילים התאספו בקרמטוריום בקייב כדי להיפרד מהחייל שהכירו בשם ברדיאנסק, האיש מאותה עיר כבושה שמת ב-12 באוגוסט. גופתו נמצאה, אך לא ניתן היה לזהות אותה, ולקח חודשים עד שזהותו אושרה על ידי בדיקת DNA.

על־פי המסורת האוקראינית, האבלים נגעו בארון הקבורה כדי להיפרד. היה קנולי, ששמיעתו נפגעה לאחר שנפצע. זה עתה קיבל מכשיר שמיעה, והוא מקווה להיות מדריך בכוחות תקיפה אווירית. והיה טלר, שהחלים מפציעותיו והצטרף ליחידה המתמקדת בלוחמה אלקטרונית.

מנהל הלוויה נאם בהתכנסות: "רוסיה שולחת את החלאות שלה לכאן, ואנחנו מאבדים את מיטב ילדינו".

לאחר שהצדעה בליווי שלושה מטחים סיימה את הטקס, החיילים עלו במהירות לרכביהם. הייתה להם נסיעה ארוכה חזרה לזפוריז'יה.

וורבוב נותר בידיים רוסיות. התקפות חיל רגלים נוספות על־ידי אנשיו של חורול הובילו להצלחות צנועות נוספות, אך גם לאבידות נוספות וללא פריצת דרך משמעותית.

בביקור שנערך לאחרונה בבית קברות בקייב, ביקר חורול בקברי מלי וסיאבה. הוא נזכר באימוני הצניחה עם מלי ובכך שנתן לסיאבה, שאותו קידם לסמל, ימי חופש כדי לבקר את אשתו ההרה. שני הגברים היו איתו במבצע המוצלח ביערות בצפון מזרח.

חורול אחז בצלב אחד אחרי השני, רכן קדימה ולחש כמה מילים. "נתתי לך את התג הזה, חבר," הוא אמר לצילום של מלי, שהראה צעיר רענן, עם חיוך קורן. "אני שונא את המסורת הזו של נגיעה בצלבים", הוסיף. "עשיתי את זה יותר מדי פעמים".

חורול מעביר הלאה את הפיקוד על הפלוגה שלו. יש סבירות גבוהה שיקודם. הוא רוצה את זה, אמר, פחות בשביל היוקרה ויותר בגלל שכך הוא לא יצטרך יותר לאבד חיילים שהכיר כל כך טוב.

"אני רוצה להכיר אנשים לפי המספרים שלהם", הוא אמר, "לא בשמותיהם".