השקעות בחו"ל | טור סופ"ש

בלי איומי "אני הולך": אנשי העסקים חולמים חו"ל אבל גורפים פה מיליארדים

מעופרה שטראוס דרך יצחק תשובה ועד הראל ויזל - בעלי החברות הגדולות במשק חולמים ואף עושים מאמצי התרחבות בחו"ל, אבל לא פעם נסוגים • כשהשוק המקומי מביא לשולי רווח לא רעים בכלל, מה יש להם לחפש שם

הראל ויזל, עפרה שטראוס ויצחק תשובה / צילום: כדיה לוי, איל יצהר ותמר מצפי
הראל ויזל, עפרה שטראוס ויצחק תשובה / צילום: כדיה לוי, איל יצהר ותמר מצפי

עופרה שטראוס כבר לא תלמד את האמריקאים לנגב חומוס. רשת מקס סטוק  הודיעה על סגירת שתי חנויות הפיילוט שפתחה בפורטוגל. הבנקים בישראל כבר לא חולמים אמריקה, וגורפים הון רק על חשבוננו. חיים כצמן (ג'י סיטי ) ונתן חץ (אמות  ואלוני חץ ), שניים שעשו ועושים חייל בעסקי נדל"ן מעבר לים, מעדיפים להניח את הכסף הטרי שלהם בעיקר ביוזמות נדל"ניות בראשון לציון או בתל אביב. אפילו יצחק תשובה חוזר בגדול לנתניה. ואלה באמת רק דוגמאות ספורות. 

מי צריך משכורת? עשרות אלפי הישראלים שעושים כסף מכסף
אוניות מחכות, מטענים מצטברים: הפקק בנמלים חזר, והוא רק יתארך עם ההסדרה בצפון
בצל המלחמה: הגופים שעשו סיבוב ענק על כלכלת ישראל

בזמן שהישראלים נודדים בהמוניהם עם כספם לחו"ל, וכשהגופים המוסדיים מעבירים נתחים גדולים מהפנסיות שלנו לבורסות זרות, צריך להזכיר את יתרונות הלוקאליות. הקלישאות על "החוצפה הישראלית שפורחת בחו"ל" ועל "הראש היהודי שמצליח לראות מה שאחרים לא", נוחתות על קרקע המציאות פעם אחר פעם. ודאי כשמדינת ישראל כוללת 10 מיליון תושבים, וכבר לא מוכרחים לעשות עסקים בחו"ל כדי להיות גדולים.

סולחים כשזה "שלנו"

השבוע, רגע אחרי שדיווחה על מכירת פעילות החומוס בארה"ב "סברה" תמורת 900 מיליון שקל, פרסמה שטראוס  דוחות כספיים. לפיהם, עוד לפני העסקה הנוכחית, הכנסותיה בישראל תפסו נתח של 46%. בתחילת 2019, כשהצהירה על כוונותיה לפרוץ יותר בגדול בחו"ל, הכנסותיה בישראל היו 38%. במילים אחרות: באנו, ראינו, כבשנו - אבל השתכנענו שהכי טוב בארץ.

ההוכחה טמונה במשברי הריקול של מוצריה שם ופה. נתח המכירות של "סברה" בארה"ב צנח מ-60% לכ-36% מאז נמצאו ממצאי סלמונלה בחומוס. בארץ, כמעט במקביל, היא סגרה את מפעל הממתקים בנוף הגליל. אבל סלחנו לה די מהר - זו שטראוס "שלנו", ושוקולד הפרה "שלנו", והם בטוח לא עשו בכוונה.

במגזר אחר לגמרי, בקיץ האחרון הודיעה מדלן, המפרסמת נתוני עסקאות ודירות למכירה, על סגירת הפעילות במספר ערים גדולות בארה"ב. במדלן תלו תקוות עצומות בהתרחבות. רק כדי לסבר את האוזן, בשנה שעברה היו בארה"ב 4.1 מיליון עסקאות מכירה של דירות ובתים, וזו הייתה השנה החלשה ביותר מאז 1995. בישראל נעשו בשנה שעברה 66 אלף עסקאות. 1.5% מארה"ב. ובכל זאת, זה לא הציל את הפעילות האמריקאית, ומדלן חזרה לחיקו החמים של שוק הנדל"ן המקומי.

"הרשו לי להבטיח שאנחנו נבנה בעיר היפה הזו את אחד המלונות המפוארים בעולם. אנו מצפים ליום שבו נהיה חלק בלתי נפרד מקו הרקיע של העיר". הדובר הוא יצחק תשובה בשנת 2007, לאחר רכישת הקרקע בלאס וגאס ב-1.2 מיליארד דולר. מאז, החלומות לשינוי קו הרקיע התחלפו מווגאס לנתניה. בעיר בה הוא חי את רוב חייו, שבה הוא זוכה לכבוד מלכים, תשובה מקים כעת פרויקט ענק שיכלול בשלב הראשון מלון בן 240 חדרים, מרכז כנסים בינלאומי ושדרת חנויות. "מגשימים חלום של מצוינות וגאווה לאומית", אמרה בהשקה האדריכלית גל נאור, יזמית הפרויקט ובתו של תשובה.

גם נכסים ובניין, השותפה של תשובה לפני 18 שנה בעסקה הכושלת ההיא בווגאס, מחזיקה היום רק בגב-ים המקומית (1.2 מיליון מ"ר שטחים מניבים בישראל) ובמגדל משרדים בודד שהיא מנסה למכור בניו יורק.

או הראל ויזל, שהפך את פוקס לאימפריה בינלאומית עם מותגים בקנדה, באירופה, באסיה ובאוסטרליה. ועדיין, בתשעת החודשים הראשונים של השנה, 77% מהמכירות של הקבוצה היו בישראל. בתחום האופנה והבית הציגה פוקס רווח של 140 מיליון שקל בישראל, מול הפסד של 24.5 מיליון שקל בשאר העולם.

מה ישראלים רוצים

שופרסל  היא עוד דוגמה נהדרת ליתרון המקומיות. כבר שנתיים שומעים ברשת שאוטוטו מגיעה תחרות מחו"ל, קרפור הצרפתית וספאר ההולנדית יכו אותה שוק על ירך. ובשטח? קרפור בקושי מצליחה להרוויח, ספאר מפעילה סניף אחד בכפר סבא (בהשקה היא דיברה על 35 לפחות), וגם סבן אילבן האמריקאית קיפלה את הזנב אחרי שנה והפסדים של כ-60 מיליון שקל. ומנגד, שופרסל סיימה את הרבעון עם רווח של 237 מיליון שקל ושולי רווח גולמי מופלאים של 28.5%. האחים שלומי ויוסי אמיר, שקנו את הרשת השנה, יודעים מה ישראלים רוצים.

הדוגמאות הללו הן מסר נהדר למנטרת ה"תחזיקו אותי, כי עוד רגע אני בורח לחו"ל". לפני ציונות ואידיאלים, אנשי עסקים לא ימהרו לברוח, פשוט בגלל שיש פה שוק נהדר שעושה אותם מיליונרים. 

כוכבי השבוע

מצוין: שיעור בלחלק 150 מיליארד דולר ההייטקים עקפו את משרד התחבורה

אז כמה זה 150 מיליארד דולר - הסכום שוורן באפט כבר הצהיר כי ישאיר כתרומה אחרי מותו? עוד לפי ריבית ותשואה, אפשר לחלק בסכום הזה אלף דולר לחודש במשך שנה שלמה ל-12.5 מיליון בני אדם. או לתת 1,000 דולר במשך 30 שנה, תרומה משנה חיים, ל-420 אלף בני אדם.

באפט היטיב לתת לכסף שלו לעבוד בשבילו. השבוע הוא גילה למשקיעיו ולחסידיו איך הכסף שלו יעבוד אחרי מותו. בעיקר הוא דאג שלא ליפול למלכודת השרלטנים שמחכים לקיצו. באפט הכניס לצוואה הוראה כי שלושת ילדיו, כיום בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, יהיו מוכרחים להחליט פה-אחד לאן ילך הכסף. רק כך, הוא כותב, תהיה להם הגנה מפני מבול צפוי של בקשות. באפט גם מינה נאמנים לכסף. לא כדי שייכנסו לתמונה, אלא בעיקר כדי שהילדים יבינו שהם מוכרחים לחלק את הכסף בעצמם. תורת משחקים של גאון השקעות.

בלתי מספיק

כבר תקופה ארוכה שחברות הייטק גדולות מפעילות שאטלים פרטיים למרכזי הפיתוח. דרך נוחה ונעימה יחסית להגיע למשרד, ללא נהיגה מתישה בפקקים האינסופיים. השבוע יצא לדרך באופן רשמי גם מיזם התעופה החדש של ההייטקיסטים. "חברת התעופה של מטה ההייטק" החלה לבצע רישום לשריון מושבים לטיסות שבועיות ישירות שהיא מעוניינת להוציא מנתב"ג לניוארק במטוס חכור, בואינג 777. במטה ציינו כי מתנהל משא-ומתן עם מספר חברות תעופה, והמחיר לכרטיס יהיה קבוע: 1,350 דולר למחלקת תיירים, 2,600 דולר למחלקת הפרימיום ו-5,400 דולר לביזנס.

אין יותר משתי הדוגמאות הללו - שאטלים ומטוסים רק למי שעובדים ב"קטר של המשק" - להוכיח בצורה הטובה והמייאשת מכולן עד כמה עצומה אוזלת-היד והחידלון של ממשלת ישראל, זו שאמורה לדאוג לכולנו להיצע יעיל ואמין של אפשרויות תחבורה.