על יום השנה לחומת ברלין, סמל האיוולת בתרבות הפופולרית

1

"המרגל שחזר מן הכפור", רומן הריגול הנודע של ג'ון לה קארה מ-1963, שזכה שנתיים לאחר פרסומו לעיבוד קולנועי בכיכובו של ריצ'רד ברטון, מגיע לשיאו כאשר גיבורו, הסוכן הבריטי לימאס, הנמצא בגרמניה המזרחית, מנסה לחצות את חומת ברלין כדי לשוב למולדתו. אומץ, תקווה וייאוש מתנקזים לרגע הדרמטי של תבוסת האדם אל מול הכוחות האידיאולוגיים שמולו, המגולמים באותה חומה.

בימים אלה מציינים בעולם את יום השנה לבנייתה של חומת ברלין. ב-13 באוגוסט 1961 החלה גרמניה המזרחית לבנות את החומה, שהשתרעה לאורך יותר מ-150 קילומטר וחצתה למשך 28 שנים בין חלקי העיר ובין בעלות הברית שבמערב לבין הגוש הסובייטי שבמזרח.

החומה הייתה לסמל המוחשי ביותר למלחמה הקרה, על האכזריות והרשעות שליוו אותה עד שקרסו באחת עם נפילת מסך הברזל. אבל מעבר לקיומה של החומה כמקום ממשי, וכסמל לעימות חסר תוחלת בין מעצמות יריבות, יום השנה לבנייתה הוא תזכורת להשפעה הדרמטית שהייתה לה על התרבות הפופולרית.

● החורבן החדש והישן שמשתקף במגילת איכה
● ה-AI מוחקת את הטאץ' האנושי - בלי שנרגיש שמשהו חסר

2

החומה נבנתה בעקבות גלי המנוסה של המוני אזרחים מהגוש הקומוניסטי למערב. עד נפילתה ב-9 בנובמבר 1989 נהרגו לפחות 136 בני אדם ונפצעו מאות כאשר ניסו לעבור אותה ונורו בידי השומרים המזרח גרמניים.

כבר משנותיה הראשונות זכתה אותה החומה לאזכורים מרובים בספרות, בקולנוע, במוזיקה ובמופעים תרבותיים נוספים, עד שדומה כי נטמעה בהם לגמרי וקשה עוד לזהות היכן בדיוק עובר הגבול בין החומה הממשית למיתוס הנקשר בשמה.

הייצוג של אירועים היסטוריים בתרבות נוטה להשתנות עם הזמן. דוגמא מהפריפריה של ההיסטוריה: פרשת מוניקה לוינסקי, שהשיח לגביה בסוף שנות ה-90 היה רווי מיזוגניות וסקסיזם, אך בהמשך - ובהשפעת ה-Me Too - עבר לספר סיפור אחר לגמרי על המתמחה בבית הלבן שחוותה ניצול יחסי מרות.

אז בעוד ייצוגים תרבותיים משתנים ומקבלים הקשרים חדשים, זה של חומת ברלין יוצא דופן במובן זה שנותר עקבי ויציב. מיום בנייתה ועד לרגע נפילתה, החומה נתפסה ועודנה נתפסת כרוע המוחלט. כסמל הטמטום האנושי והמדיני, כמעשה איוולת שכל העולם (חוץ ממחולליו) הכיר בו ככזה מההתחלה.

 שער תרבות

3

האטימות שייצגה החומה הודגשה לא אחת בתרבות באמצעות ההיפוך המושלם שלה: אהבה. כך ב-1977 יצא השיר "Heroes" של דיוויד בואי, מאלבום שנשא את אותו השם. בואי מגולל בשיר את סיפור אהבתם של זוג החצוי בין צדי החומה, ממזרח וממערב, ומבטא כמיהה לאהבה ולתקווה מול המציאות האכזרית. "Standing, by the wall | And the guns, shots above our heads | And we kissed, as though nothing could fall | And the shame, was on the other side | Oh, we can beat them, for ever and ever | Then we could be Heroes, just for one day".

בואי שר את המלים האלה גם בהופעה בברלין ב-1987, שזכתה למעמד אייקוני ונחשבת לאירוע שתרם לנפילת החומה כעבור כשנתיים.

ייצוג נוסף רווי סמליות היה כשרוג'ר ווטרס הופיע עם האלבום של פינק פלויד מ-1979, "החומה", על רקע חומת ברלין ב-1990. ווטרס, שהצהיר כמה שנים קודם לכן כי לא יופיע עם האלבום עד לנפילת החומה, גייס לקונצרט אמנים בולטים, בהם שינייד אוק'ונור וג'וני מיטשל, והציג עיבודים משלו לקלאסיקת הרוק שכולה דיון בקיום האנושי וביקורת על הממסד ועל מלחמות.

4

הקולנוע כאילו נולד ללכוד את הפיזיות הקרה של החומה ואת הסמליות האנושית והפוליטית שעטפה אותה. סרטים שעסקו במלחמה הקרה היטיבו לייצג את האימה שהטילה החומה. כך, "חיים של אחרים", הסרט זוכה האוסקר מ-2006, הציג את טרור המעקב של השטאזי אחרי אזרחי גרמניה המזרחית באמצעות סיפור שהחל בחשד לסיוע לאזרח שחצה את החומה.

עוד קודם לכן, הקומדיה העצובה "להתראות לנין!" מ-2003 סיפרה את סיפורו של בן שהסתיר מאימו החולה את עובדת נפילת החומה כדי שלא תיבהל למוות. הצחוק והטרגדיה שימשו כדי להמחיש כיצד חדרה החומה לנפשותיהם של קורבנותיה והצליחה לדכא בקרבם כל אמונה כי עולם אחר בכלל אפשרי.

אפילו סרטי ג'יימס בונד, אשר הקנו לתחום נופך נוצץ ומפתה - בניגוד לתיאור האפל שעולה מיצירותיו של לה-קארה - נקטו גישה קודרת כשזה הגיע לחומת ברלין. ב"אוקטופסי" מ-1983, בונד בגילומו של רוג'ר מור יוצא למשימה מברלין, וראש השירות החשאי, "M", מזהיר אותו מראש: כעת הוא לבד. בונד יוצא לדרך והטון ברור: הסכנה אורבת.

רגע שזיקק במידה רבה את התמזגות המציאות והבדיה סביב האתוס של חומת ברלין הופיע על המסך, אך כלל לא בסרט. היה זה כאשר נשיא ארה"ב רונלד רייגן נאם בשער ברנדנבורג ב-1987, והשמיע את קריאתו המפורסמת למנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב לפרק אותה: "!Mr. Gorbachev, tear down this wall". הרגע הזה, בכיכובו של כוכב הקולנוע לשעבר, העיד עד כמה כישורי המשחק שירתו אותו נאמנה כנשיא, ומזמן הפך לקליפ המוקרן שוב ושוב, כמו בישר על היטמעותה הסופית של החומה בתרבות הפופולרית.

5

המלחמה הקרה נתפסת בזכרון הקולקטיבי כתקופה שנעה בין אימה לאבסורד, מאבק איתנים שנראה בדיעבד חסר תוחלת. סרטו של סטנלי קובריק, "ד"ר סטריינג'לאב", המחיש את הגיחוך שבעימות, אשר איים למחוק את האנושות בנשק אטומי. בתוך הזיכרון הזה, ייצוגה של חומת ברלין בתרבות הוא גם הזמנה לפקפק באמיתות אידיאולוגיות שנראו מוחלטות לשעתן, והמיטו אסון לפני שקרסו ברעש גדול.