עוד פלופ לייב-אקשן מוכיח שדיסני שכחה מה בנה אותה

1 כשסרט הלייב-אקשן החדש של מואנה פתח עם כ-40 מיליון דולר בלבד בארה"ב ונאבק לגרד את הציפיות מול תקציב מפלצתי של 250 מיליון דולר, רבים בהוליווד הרימו גבה. זה לא סתם עוד כישלון קופתי. מואנה היא הסרט הנצפה ביותר של דיסני בעידן הסטרימינג, מותג על שנמצא בראש טבלאות הצפייה שנים ברציפות.

● הסרט ששבר את השוק והקריס את הוליווד
● העיבוד החדש לפסגת הפחד חושף את החרדות של הבורגנות

הניסיון להעביר סיפור טרי כל כך (הסרט השני שלו יצא באנימציה רק בסוף 2024) דרך המסננים של מצלמות, מסך ירוק ותוכנות אפקטים נתקל באדישות הצופים. הפאה הדיגיטלית של דוויין ג'ונסון כמאווי הפכה לבדיחה ברשת עוד לפני שסוף השבוע הראשון הסתיים.

2מואנה היא כבר לא מקרה בודד, אלא תסמין עדכני למטוטלת הכלכלית המטורפת של הרימייקים בלייב-אקשן לקלאסיקות אהובות. בצד אחד של הסקאלה יש להיטי ענק שהפכו למכונות מזומנים, כמו מלך האריות (1.66 מיליארד דולר), היפה והחיה (1.26 מיליארד), אלאדין (1.05 מיליארד), ספר הג'ונגל (966 מיליארד) ולילו וסטיץ' (1.03 מיליארד).

בצד השני ממתין בור תדמיתי וכלכלי: שלגייה התרסק עם כ-205 מיליון דולר בלבד מול תקציב מנופח של 270 מיליון, דמבו השאיר חור של עשרות מיליונים בדוחות, ושורת סרטים מושמצים כמו פינוקיו ופיטר פן ווונדי נזרקו ישירות לדיסני+ רק כדי למלא את לוח השידורים.

הקיצון הזה, שנע ממיליארדים נוצצים לפלופים מהדהדים, חושף שוב איך האולפן שגיבש את המיתולוגיה הקולנועית של כולנו, שנודע בשל חזון ואומץ אומנותי, מנהל היום קטלוג נוסטלגיה. איך הוא מוכר לנו פריימים ממוחזרים במשך עשור, ומה בדיוק נשבר במנגנון שלו?

3 התשובה טמונה כנראה בקהל של דיסני. פס ייצור הלייב-אקשן נהגה בראש ובראשונה עבור ההורים של היום, המילניאלז שנולדו בשנות ה-80 וה-90, גדלו על הקלאסיקות של דיסני והפכו לצרכני נוסטלגיה מהגדולים בהיסטוריה. דור הילדות האנלוגית האחרונה, שנזרק לבגרות רוויית משברים, ומוצא ב"רנסנס של דיסני" נחמה, מעין חזרה אל גן העדן האבוד. הם קנו כרטיסים ליפה והחיה או למלך האריות לאו דווקא בגלל איכות קולנועית, אלא בגלל זיכרון רגשי שהפך את הצפייה לתרפיוטית.

אלא שלמנגנון הזה יש תאריך תפוגה. כשדיסני מנסה להחיל את הנוסחה על קלאסיקות חדשות יותר כמו מואנה, או ישנות יותר כמו שלגייה, היא פוגשת דור ילדים חדש, נטול סנטימנט. ברגע שהנוסטלגיה נעדרת מהעיבוד, המבוגרים פשוט לא קונים כרטיסים.

4 הבעיה של הפרויקט הזה היא התפיסה התאגידית שהתייחסה לאנימציה הקלאסית כאל טיוטה נחותה בדרך לדבר "האמיתי". הניסיון להלביש פוטו-ריאליזם ממוחשב על פנטזיה מצוירת יוצר לא אחת דיסוננס קשה, המכונה בתעשייה "העמק המוזר" (Uncanny Vally). חיות באנימציה עם מבע פנים עשיר הפכו לחיות מפוחלצות עם עיניים מתות, עולמות רוויי צבע הוחלפו בתאורה קודרת, ופלאים כמו הים של מואנה או הטיסה של אלאדין נראים כמו פרסומת לפארק שעשועים. האנושיות נעלמה. הקהל לא אלרגי ללייב-אקשן, הוא רק מסרב לשלם על שעתוק עצל ונטול נשמה.

5 הנהלת האולפן נכנסה למגננה, ופרויקטי לייב-אקשן שבקנה נחתכים דרמטית. "חתולים בצמרת", שהופקד בידי זוכה האוסקר קווסטלאב, בוטל סופית בעקבות זיגזוג ניהולי ופחד משחזור האסון הקופתי של "קאטס". פרויקטים אחרים שנעצרו במלואם או חלקית כוללים את העיבוד האפל ל"הגיבן מנוטרדאם" של ג'וש גאד, העיבוד ל"פלונטר" (רפונזל), והרימייק ל"במבי", שסופג אש מראש נוכח הודעת התסריטאים על ניסיון לרכך את סצנת המוות המפורסמת של האם. העיבוד ל"הנסיכה והצפרדע" מפותח בפרופיל נמוך כי בדיסני מבינים שניסיון כושל להפוך את הנסיכה טיאנה, שרוב הסרט היא בדמות צפרדע, ליצור פוטו-ריאליסטי עם עור חלקלק, או שינוי דרמטי של התסריט כדי שהיא תיוותר אנושית זמן ארוך יותר, עלולים להצית סערה. גם העיבוד להרקולס תקוע.

הצינור מתכווץ במהירות, כי האולפן הבין שאולי כדאי לחזור למדיניות ה"כספת" שאפיינה אותו, שהוכיחה שקלאסיקות זקוקות לזמן ונדירות כדי לשמור על ערכן.

למרות המיליארדים, בפיקסאר מסרבים בתוקף לגעת בלייב-אקשן, מתוך תפיסה שאנימציה היא פסגת האמנות. דיסני יכולה ללמוד גם מהמתחרים הגדולים בדרימוורקס: כשהוחלט על עיבוד לייב-אקשן ב-2025 ל"הדרקון הראשון שלי", הוא נעשה 6 שנים אחרי הסרט האחרון בסדרה, ו-15 שנה אחרי המקור. דרימוורקס מסרבת גם לגעת במותג הכי קדוש שלה, "שרק", אף שהם בהחלט מתכוונים לסחוט את המיץ מהלימון הזה ("שרק 5" ייצא בשנה הבאה באנימציה).

6 מפעל הלייב-אקשן של דיסני הוכיח יותר מפעם אחת שנוסטלגיה היא אימפריה פיננסית, אבל מתקשה להחזיק תרבות לאורך זמן. הטכנולוגיה כבר לא מרגשת. הקהל בא כדי לחוות את הקסם שהוא זוכר מסרטי האנימציה, וכשדיסני מחליפה את הקסם בריאליזם ממוחשב ובשיווק ציני, האמון שלו מתפוגג. אולי הגיעה השעה להפסיק לנסות להתחקות אחרי יצירות המופת ולהתחיל לעשות מה שהפך את דיסני לגדולה מלכתחילה - לקחת סיכונים, להאמין באנימציה ולנסות לספר סיפור חדש באמת.