סיבוב הפרסה של רשות התחרות: עסקת הענק של ניו מד יוצאת לדרך

רשות התחרות הסירה את התנגדותה לעסקת הענק עליה חתמו שותפות לווייתן ניו-מד ורציו עם תחנות הכוח החדשות של דליה, בהיקף של 6.7 מיליארד דולר

עו''ד מיכל כהן, הממונה על התחרות; ניב סרנה, מנכ''ל ניו-מד אנרג'י; עובד דבי, מנכ''ל דליה חברות אנרגיה / צילום: כדיה לוי, ענבל מרמרי, אורי שדה
עו''ד מיכל כהן, הממונה על התחרות; ניב סרנה, מנכ''ל ניו-מד אנרג'י; עובד דבי, מנכ''ל דליה חברות אנרגיה / צילום: כדיה לוי, ענבל מרמרי, אורי שדה

עסקת הענק של 6.7 מיליארד דולר, שחתמו שותפות לוויתן ניו-מד ורציו עם תחנות הכוח החדשות של דליה אנרגיות, צפויה לצאת לדרך לאחר שרשות התחרות הסירה את ההתנגדויות שהעלתה. עסקת אספקת הגז, שנדרשת להקמת תחנות הכוח "דליה 2" במתחם צפית ו"אבשל" במתחם אשכול, תספק גז במחיר אטרקטיבי יחסית (4.7 דולר ליחדית חום) למשך 20 שנה לשתי תחנות הכוח. לאור העיכוב באישור רשות התחרות, ניו מד הכריזה על ביטול העסקה, אך דליה סירבה להכיר בביטול.

במקור, רשות התחרות הביעה מספר חששות: אחד, משך העסקה הארוך, בין 2030 ל-2050, והחוסר בסעיף יציאה. במקום זאת, לדליה תהיה את הזכות לנהל מחדש מו"מ על המחיר ב-2041, כשהמחיר יוכל להשתנות בעד 10% לכל כיוון. אם דליה לא תהיה מרוצה מהמחיר, היא תוכל להפחית את הצריכה ב-30%, ולהשלים את השאר משדה גז אחר, למשל. כל הגז יסופק במנגנון "קח או שלם" שמקובל בענף אך מגביל את תחנת הכוח. רשות התחרות אישרה את שני הסעיפים הללו במלואם.

בעיה נוספת שעלתה היא לגבי המכר לצד ג', שדליה רשאית לבצע במקרה שהיא לא צריכה את כל הגז שיסופק אליה ברגע מסוים. על פי תנאי העסקה, דליה רשאית למכור הלאה עד 15% מהגז שהיא רוכשת. לגבי כך, רשות התחרות אישרה לצדדים לבצע "הערכה עצמית לפטור סוג", או במילים פשוטות - אישרה את הסעיף, אך שמרה לעצמה את הזכות להתערב בהמשך אם יעלה הצורך.

בעיני רשות התחרות, יש בעסקה הזאת תועלת משקית משמעותית מאוד: קודם כל, מדובר בתקדים של מכר בנפרד. עד כה, שותפות הגז נהגו לבצע עסקאות משותפות שהשאירו מעט מאוד מקום לתחרות. כעת, מפעילת המאגר שברון (40%) נשארת מחוץ לעסקה, בזמן שהשותפות ניו מד (45%) ורציו (15%) חותמות בנפרד. בנוסף, המחיר נחשב אטרקטיבי למדי, ויאפשר לשמור על מחיר גז נמוך למשק המקומי שימנע ממחירי החשמל לעלות. ניו מד נכנסה לעסקה זו, בין השאר, עקב ההתחייבויות שהיא חתמה עליהן מול משרד האנרגיה, בתמורה להיתר היצוא הסופי למצרים.

ההכרזה של ניו-מד על ביטול העסקה אמנם נדחה על ידי דליה, שטוענת שהתנאים לביטולה לא התממשו, אך עצם האיום הלחיץ את רשות התחרות, שכאמור רואה חשיבות משקית משמעותית לקיום העסקה. רשות התחרות הייתה מעוניינת לבצע בדיקת עומק נרחבת יותר על העסקה, אך הצדדים חששו מהזמן שחולף והסיכונים בתנאים שהרשות עלולה להציב. המהלך של ניו מד נחשב אגרסיבי, אך נראה שהוא עבד: תוך שבועיים, שכללו בתוכם את חול המועד סוכות, רשות התחרות ביצעה את מלוא העבודה שהיא הייתה צריכה על העסקה, ובפועל אישרה אותה במלואה.