חינוך פיננסי לגיל הרך: מתחילים לחסוך כבר מגיל 3

אף פעם לא מוקדם מדי לדבר על כסף עם הילדים. התחילו בעדינות להעלות מונחי יסוד, תפסיקו לפחד לומר כשאין, והעניקו בטקס חגיגי קופת חיסכון צבעונית • כך תהפכו את הכסף מנושא מאיים לחלק משגרת היומיום של המשפחה • פרויקט מיוחד על כסף וחיסכון להורים וגם לילדים

חינוך פיננסי לילדים / צילום: Shutterstock
חינוך פיננסי לילדים / צילום: Shutterstock

המטרות המרכזיות: להבין שכסף הוא משאב מוגבל ולכן יש להבחין בין "צריך" ל"רוצה", לקשור בין עבודה לבין כסף ולהתחיל להקנות הרגלי חיסכון

מה חשוב לזכור: לנהל שיח פתוח על כסף בבית, שבו מדברים על הקשיים, המגבלות ועל סדרי העדיפויות של המשפחה

מה חשוב לעשות: להתחיל לתת דמי כיס ולהפריש מתוכם "שקל אחד ביום" לחיסכון ארוך טווח

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

הורים רבים מתלבטים מתי הזמן הנכון לדבר עם הילדים על כסף. אבל באמת לדבר, לא רק בסיסמאות כמו "הכסף לא גדל על העצים" ו"אני לא רוטשילד". אז האם יש ממש גיל כזה? זה כמובן תלוי בבגרות ובבשלות של הילד, אבל המומחים אומרים שרצוי להתחיל כבר בסביבות גילאי 4-3. "הסיבה להתחלה המוקדמת היא שמחקרים מגלים כי הרגלי הליבה של ההתנהלות הכלכלית נקבעים עד גיל 7", אומר צביקה בקשי, מייסד תוכנית פיננצ'יק - חינוך פיננסי בגיל הרך. עם ילדים בגילאי גן ניתן להתחיל לדבר על מושגים וערכים, ובכיתה א' ו-ב' הילדים כבר מבינים מה זה תקציב ואיך נראים שטרות, ולכן מומלץ בעדינות להתחיל לשוחח איתם על זה.

אז איך ניגשים לזה? הדרך הטובה ביותר היא לדבר תחילה על ההבדל בין "צריך" ו"רוצה" - שני מושגים שהיטשטשו בעידן השפע. כשאנחנו גדלים, אנחנו לומדים בעל כורחנו שאנחנו צריכים לתעדף רצונות: מה שאני צריך יבוא לפני מה שאני רוצה. הצרכים של ילדים בגן מכוסים על ידי ההורים, ולכן התעדוף שלהם הוא בעיקר בין מה שהם רוצים יותר למה שהם רוצים פחות.

ובכל זאת, עדיין כדאי להמחיש להם את הצורך בבחירה ובוויתור. זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בדברים שאינם קשורים בכסף, לומר למשל: "היום אחרי הצהריים אנחנו צריכים ללכת לרופא, אז נוותר על הג'ימבורי למרות שאנחנו רוצים".

רוצים לשחק במרוץ לחיסכון?
להורדת ההוראות ולוח המשחק
לשליפת קלפי משחק דיגיטליים

יעל נבט, מומחית לחינוך פיננסי ולכלכלת המשפחה, מציעה להמחיש את ההבדל בין "מה אני צריך" ו"מה אני רוצה" באמצעות ההשלכות של הוויתור על כל אחד מהם. "כדאי לדבר עם הילדים על מה יקרה אם לא נקבל את הדבר או נעשה את הפעולה", היא אומרת, "למשל, מה יקרה אם לא נצחצח שיניים, לעומת מה יקרה אם לא נקנה בובה חדשה.

אם לא נצחצח שיניים יהיו לנו בעיות וחיידקים, ואם לא נקנה בובה חדשה, נהיה עצובים - אבל עדיין יהיו לנו הרבה משחקים אחרים בבית". נבט מציעה להציג לילדים תמיד כמה חלופות ולבקש מהם לבחור. "תוכל לקבל גלידה או שוקולד, על מה תרצה לוותר?". כאשר השיח הזה נעשה מגיל צעיר ובאופן ענייני, גם תעדוף הכסף הופך להיות ברור: זה משאב שאין ממנו מספיק ואנחנו צריכים לנהל אותו.

נושא נוסף שיכול להיכנס לשיח בשלב המוקדם הוא הקשר בין עבודה - כסף - רכישה. כיום מגיל 3.5 ילדים נמשכים לחנויות, בהתחלה הם מבקשים "משהו" ולאחר מכן כבר מצביעים על דברים מסוימים. לכן כדאי ליידע אותם כבר בשלב הזה שאמא ואבא עובדים בשביל הכסף, והוא צריך להספיק להרבה דברים.

מלבד זאת, אפשר ממש להפעיל אותם. "כדאי לעשות משחקי בלשים וחידות", מציע בקשי, כמו למשל להסתכל על שטרות בזכוכית מגדלת וללמוד להכיר אותם". לאחר מכן ניתן לדבר על מה אפשר לעשות בו, לדוגמה: 20 שקלים שווים שלושה ארטיקים אדומים.

מסרים מורכבים: איך אומרים לילד "אין לי"?

אם גם אתם זוכרים שבבית לא דיברו איתכם בכלל על כסף, בטענה שמדובר "נושא של מבוגרים" - זה הזמן לשינוי גישה. תקשורת פתוחה ובריאה סביב כסף, סביב מחסור וסביב התסכולים על שאין לנו כל מה שאנחנו רוצים - היא חלק מחינוך פיננסי נכון. זה חשוב מאוד לא רק עבור הילדים, אלא גם עבורנו כהורים. בלב תקופת הקורונה נערכו ראיונות רבים עם הורים אשר נקלעו לקשיים כלכליים בעקבות הסגרים.

כאשר הגיעו לדבר על תקציב, חיסכון וירידה בהוצאות, דבר אחד היה משותף כמעט לכולם: הם חששו לבצע שינויים גדולים מאוד בתקציב, שינויים שהתחייבו עקב הירידה בהכנסות, בשביל "לא לאכזב את הילדים", או "לא להדאיג אותם".

שיח פתוח ורציף על כסף - בהתאם לרמת ההבנה של הילד - תהפוך את הנושא הכלכלי מכבד ומאיים, לעוד עניין שמתמודדים איתו ביחד, כמשפחה. קחו בחשבון שילדים קולטים את המצב, גם אם לא מדברים עליו, ודווקא העדר השיח יכול להוביל לדאגת יתר מצד אחד, או לתגובות לא הולמות מצד שני.

בתקופת הקורונה, נתקלתי במקרה של זוג שמצבו הכלכלי הורע, כשהחלו לפגר בתשלומים של השכר דירה והחשבונות, האם אספה את הסכום הנדרש בארנקה. באחד הימים, כשבנה ביקש משחק מחשב, היא אמרה שלא יכול לקבל. בתגובה, כאשר היא נכנסה להתקלח, הוא לקח את השטרות מהארנק שלה, קרע אותם, ואמר לה שאם לו אין, גם לה לא יהיה. זוהי דוגמא מצוינת לכמה חשוב שהשיח יהיה ערכי, עם גבולות ברורים, ויותר מזה - הוא צריך להיעשות באופן שוטף, ולא רק במקרים בהם המצב לא טוב.

השיחה צריכה להיעשות בגובה העיניים: כאשר אמירה כמו "אנחנו לא נקנה את זה עכשיו כי זה לא בסדר העדיפויות שלנו", תאמר בשוויון נפש, כדבר שבשגרה - כך היא גם תתקבל.

חשוב לסייג ולציין ששיח פתוח על המצב הכלכלי אין משמעותו שעליכם להטיל על הילדים את כל כובד האחריות הפיננסית, ובטח לא בצורה מלחיצה: אם המצב קשה, תווכו אותו בעדינות וברגישות, הראו אופטימיות לעתיד ודברו על חשיבות התמיכה והמשפחה בימים אלו. ועדיין: זה לגיטימי לומר לילדים "אין לנו כרגע". אם הם יתרגלו לשמוע "אנחנו לא קונים כי זה לא בתקציב שלנו", או "הכסף מופנה לדברים אחרים", הדבר לא יערער אותם.

דמי כיס: זה הזמן להתחיל

דמי כיס וחיסכון הולכים ביחד: כאשר אתם מתחילים לתת דמי כיס, קנו גם קופה שתהיה לילד. כדאי לעשות מכך טקס. ללכת לבחור ביחד קופה, או לתת אותה עטופה בסרט בעת ארוחה משפחתית ולהסביר שעכשיו כאשר הילד גדל, אז נותנים לו קופה משלו. הקופה צריכה להיות תמיד מול העיניים, והחיסכון צריך ללוות את הילד מהרגע שהוא מקבל כסף.

איך יודעים כמה דמי כיס לתת? "דמי הכיס הם הכלי שבו הילד מתרגל חיים במסגרת תקציב מסוים, ואת הוויתורים הנלווים לעמידה בו. הוא לא אמור לתרגל חיים במחסור, ולכן, צריך לתת לילד סכום שהולם את רמת החיים שלכם", מציינת נבט. במקביל, יש להעביר לידיו אחריות על דברים שעושים עם הכסף הזה.

למשל, אם ההוצאה השבועית שלכם על ארטיקים מסתכמת ב-49 שקלים, ניתן לתת לו 50 שקלים בשבוע ולומר לו שאת הארטיק היומי הוא קונה מדמי הכיס. הוא יכול לבחור לקנות ארטיק יקר יותר ובחלק מהימים לא לאכול, הוא גם יכול לבחור לקנות שוקולד במקום ארטיק. תנו לו את מרחב שיקול הדעת, אבל הקפידו שעם תחילת מתן דמי הכיס, עוברות אל הילד גם הוצאות מוגדרות ומוסכמות מראש, וכן, עליו להתחיל להתבונן במחירם של מוצרים: כמה עולה הארטיק, וכמה שוקולדים קטנים הוא יכול לקנות באותו סכום.

חיסכון: להטמיע מודעות מגיל צעיר

יש מספר סוגים של חיסכון. הראשון הוא חיסכון להשגת מטרה מסוימת: עודדו את הילד לחסוך למטרות מוגדרות בכל גיל. הסבירו לו מההתחלה שחלק מהכסף שהוא מקבל כדמי כיס צריך לשים בצד כדי שהוא יוכל בעתיד לקנות לעצמו דברים שהוא רוצה. אבל אם הוא רוצה להשתמש בכסף, הניחו לו. כשמדובר בגילאים צעירים מאוד, הימנעו משיח מורכב על חסכונות וחישוב מטרות, אלא פשוט הציבו את זה כעובדה: "צריך לחסוך".

סוג החיסכון השני הוא חיסכון פיזי: מדובר על חיסכון במשאבים כמו מים וחשמל. הסבירו לילדים את הקשר בין העלות של השימוש במים, לעלות שלהם אם משאירים אותם דולקים ללא צורך. הקפידו עם הילדים לכבות אורות לפני השינה, כי אין בהם צורך ובכסף שעולה להדליק אותם אפשר להשתמש לדברים אחרים. הסבירו שהכסף של אבא ואמא מוגבל, והם עובדים קשה בשבילו, לכן אם אין צורך במים או בחשמל, חבל להפנות לשם את הכסף.

הסוג השלישי הוא חיסכון שקל אחד ביום: (להרחבה ראו מסגרת). בכל יום מוציאים עם הילד שקל מדמי הכיס ושמים בתוך קופת החיסכון, מבלי לקבוע לאן הוא מיועד או לתחום אותו לתקופה.

שקל אחד ביום

הרעיון הוא להקנות לילד הרגלי חיסכון לטווח ארוך - כשבכל יום לוקחים שקל מתוך דמי הכיס הקבועים (ולכן הוא צריך להיות משוקלל בהם מראש). הסבירו לילדים שכל שקל שהם חוסכים ישמש אותם בעתיד, ואי אפשר להשתמש בו בשביל לקנות צעצועים או דברים אחרים שרוצים. בגילאים צעירים מומלץ לבצע את החיסכון ממש כטקס: כל יום אחרי שאכלנו ארוחת ערב, אנחנו מכניסים ביחד שקל לקופה. או: פעם בשבוע כשאנחנו מקבלים את דמי הכיס, ישר מכניסים שבעה שקלים לקופה. המחישו לילד כיצד הכסף בקופה מצטבר: פעם במספר חודשים שבו ביחד, ספרו את הכסף והמירו לשטרות. כך, הילד לומד שיש חיסכון שמתנהל ללא מטרה מוגדרת, וללא הגבלת זמן.

צרו איתנו קשר *5988