"המתרחצות הגדולות" של סזאן: אחד הציורים החשובים באמנות המודרנית

קארן ווילקין היא אוצרת ומבקרת אמנות 

החל משנות ה־60 של המאה ה־19, הצייר הצרפתי פול סזאן (1839-1906) עסק בנושא עירום בטבע. לעתים הוא קרא לציורים האלה "פיתויו של אנתוני הקדוש" או "מאבק על האהבה". לעתים קרובות יותר היו אלה שמות חסכוניים כמו "מתרחצים בנוף" או "מתרחצות בנוף". סזאן חקר את הנושא בתקופות שונות. בין 1875 ל־1882 הוא צייר כמה סדרות של מתרחצים, בודדים ובקבוצות, כולל הציור שרכש הצייר אנרי מאטיס, שתואר על ידו "כעבודת האמנות שהחזיקה אותי מבחינה מוסרית ברגעים המכריעים של מסעי כאמן".

● הציור שסימן את אחת מפריצות הדרך החשובות באמנות במאה ה-20
● הציור שבישר את מותו של ואן גוך
● הספר שמאחורי אחת הקומדיות האהובות בכיכובה של אודרי הפבורן   

באביב 1904, כתב סזאן לצייר הצעיר אמיל ברנאר שהוא ויתר על הרעיון לצייר ציור, בקנה מידה גדול, של מתרחצים ומתרחצות בטבע. הלוגיסטיקה שכרוכה במציאת הנוף המתאים ומספר ראוי של "גברים ונשים המוכנים להתפשט ולעמוד ללא זיע בתנוחות שאני אקבע להם" הכריעה אותו. שלא לדבר על הקושי בסחיבת בד גדול, צבעים ומכחולים, ותנאי מזג האוויר ההפכפכים. סזאן כתב לברנאר: "ויתרתי על האפשרות לצייר ציור בסגנון [ניקולא] פוסאן, באוויר הפתוח עם מודלים חיים".

החזון האמנותי של סזאן

בסוף חייו חזר סזאן לחזון הטבע שלו, במלוא התעוזה והשאפתנות. בין 1894 ל־1906 האמן המזדקן והחולה צייר את "המתרחצות הגדולות", שלושת הקנבסים המונומנטליים ביותר בקריירה שלו, הכלולים כיום באוספים של מוזיאון פילדלפיה לאמנות, קרן בארנס בפילדלפיה והגלריה הלאומית בלונדון.

הציור בגלריה הלאומית בלונדון, שחוקרים סבורים שהוא השני שהחל לצייר, העסיק את סזאן מ־1894 עד 1905. הוא הקטן מבין השלושה, גודלו 127 ס"מ על 196 ס"מ, אך עם זאת הוא גם הכי קפדני. מונצחות בו 10 נשים היושבות או כורעות זו ליד זו, תחת שמיים עם עננים צפופים. ויש עוד דמות אחת, בחלק הימני של התמונה, מרוחקת מהשאר.

שלושת ציורי "הרוחצות הגדולות" מהדהדים את שאיפתו של סזאן לשלב את הבהירות של ציורי המאסטרים הגדולים עם התנועה של עולם הטבע. בציור בגלריה הלאומית בלונדון זה ניכר באופן הפשוט והישיר ביותר.

הדמויות הנשיות בציור

בציור הזה הדמויות הן בצבע אוכר חיוור, והן מחולקות לשתי קבוצות הפונות כלפי המרכז. השמיים בצבע כחול כהה ובעננים יש גוונים ירוקים, כחולים וצהובים. השיער של הרוחצות גם הוא בגווני אוכר, למעט דמות אחת, בחלק השמאלי של הציור, היושבת עם גבה אל הצופה, בעלת עור מעט כהה ותלתלים שחורים. היא מלטפת את הכלב השוכב בלב התמונה, ולצידו כמה תפוזים מפוזרים.

בחלק השמאלי של הציור דמות גבוהה, שגפיה מאסיביים כמו גזעי העצים בתמונה. הדמות המרכזית, המחברת בין שתי קבוצות הנשים, שוכבת על בטנה, עם הגב אל הצופה. רוב הנשים לא מסתכלות אל הצופה, למעט שתיים: האחת יושבת בצד ימין והשנייה מציצה מצד שמאל. הן מסתכלות אל הצופה פחות או יותר בישירות. יש עוד דמות, עם פנים כשל מסיכה, המסתכלת אלינו מעבר לכתפה של זו המציצה משמאל.

בציור "המתרחצות הגדולות" סזאן התייחס לנושא שכיח בהיסטוריה של האמנות: עירום בטבע. כפי שכתב לברנאר, הוא ניסה להשתוות לניקולא פוסאן, המאסטר הצרפתי בן המאה ה־17, אבל גישתו הייתה לגמרי ייחודית. כמאה שנים לאחר השלמת הציור, הוא נותר עדיין רענן ורדיקלי. האנטומיה של הנשים בציור היא א-מינית: הכתפיים מודגשות וחדות, והשדיים והישבנים מצוירים בקווים חריפים. העננים העגלגלים משתלבים עם הקווים המעוגלים של ראשי הנשים, והם עומדים בניגוד חריף לקווים החדים והאלכסוניים של הגפיים והגופות. וישנה גם כף הרגל דמוית הסנפיר של הדמות השוכבת.

הצבע הכחול ביצירה

בציור שולט הכחול החושני. הוא משתרג בין הדמויות, מפריד בין גפיהן ומחדד את היחס בין הצבעים. הוא גם גורם לנו להיות מודעים לתלת הממדיות שבתמונה. סזאן פירק את משטחי הצבע והרכיב אותם מחדש כ"קצעים": משטחי צבע גאומטריים שמהם נבנות הצורות התלת ממדיות.

הכתמים הכחולים בציור "המתרחצות הגדולות" עוזרים לנו להבין מה גרם לציירים ז'ורז' בראק ופבלו פיקאסו להמציא את הקוביזם. הקו הכחול הנפלא עוזר להבין למה מאטיס היה כל כך קשור לציור הקטן שהיה ברשותו. אין פלא שמאטיס כינה את סזאן "האבא של כולנו".

ואין פלא שהציור הזה היה שייך פעם לאספן הנאמן ביותר של סזאן, אוגוסט פלרן. אבל זה כבר סיפור אחר.