על הקומדיות של ימינו ששכחו להעז ולקחת סיכונים

1

יותר ממה שמותו של ג'ים אברהמס - שליש מהצוות "צוקר-אברהמס-צוקר" (ZAZ) - הוא הזדמנות להרהר במורשתו, זו הזדמנות לדון במצב הקומדיה ההוליוודית, ויותר מזה הבלוקבסטר הקומי ההוליוודי. אברהמס ושותפיו ליצירה הגדירו מחדש בסוף שנות ה-70' וה-80' את הז'אנר הזה, עם קומדיות כמו "סרט מטוגן", "סודי ביותר", "האקדח מת מצחוק" ויותר מכולן "טיסה נעימה" (1980), יצירת מופת שלא רק ממשיכה להצחיק כמעט חצי מאה אחרי, היא עדיין מגדלור לאופן שבו אפשר להמציא מחדש ז'אנר.

● האיש, המיקרופון, הקעקועים: אקשן ברונסון בועט בדימוי השף הטלוויזיוני ורק רוצה ליהנות
● "הר הקסמים" של תומאס מאן: רומן מופת בן 100 שמתריס בפני המוות

במילותיו של אברהמס, טיסה נעימה "הפכה את הטיפשות לאומנות", והוכיחה שגם את הבדיחות המטופשות ביותר אפשר לבצע בדיוק גאוני שיהפוך אותן להצלחה כלכלית כבירה: יותר מ-130 מיליון דולר הכניס הסרט, שעלה כ-3.5 מיליון להפיק. בשנת יציאתו, שבעה מתוך 10 הסרטים הקופתיים ביותר היו קומדיות, בהן המשכון אחד ("הפרחח ובת השריף 2"). ב-2024 רק אחד מתוך העשרה היה קומדיה ("ביטלג'וס, ביטלג'וס") וכמו כל שאר הטופ 10, גם הוא המשכון. האם בימינו, כשהתעשייה נשלטת על ידי סטרימרים, פרנצ'ייזים ורגישויות תרבותיות, סרט כמו טיסה נעימה יכול בכלל להיות מופק, שלא לדבר על להצליח?

● המשפיעניות שרוצות שתדלגו על בלאק פריידי
● על משפטי נירנברג, שהעסיקו שורה של יוצרי קולנוע

2

נוף הקומדיה הנוכחי שונה משמעותית משנות השיא של הוליווד. קומדיות היום נוטות יותר לנוסחתיות ולהישענות על מוניטין של כוכב קומי כמו קווין הארט למשל. את הקומדיה המקורית החליפה קומדיית האקשן, אך ניסיונות כושלים כלכלית גרמו גם לה להתכנס לז'אנר גיבורי העל. למעשה הקומדיות הכמעט יחידות שמצליחות היום מגיעות מעולמות הפנטזיה של מארוול ו-DC: "שאזאם", "ת'ור" וכמובן "דדפול", שבדרכם מהווים פרודיה עצמית על הגיבור ועל הז'אנר בכללותו.

אבל טיסה נעימה לא רק עשה צחוק מסרטי האסונות שהיו פופולריים בעשור שקדם לו, אלא הגדיר מחדש את חוקי הקומדיה בבלוקבסטר ההוליוודי. זה התחיל מליהוק שחקנים שלא נחשבו בכלל קומיקאים: לסלי נילסן, רוברט סטאק ולויד ברידג'ס, שהיו ידועים מעבודותיהם הלא קומיות בעליל בסרטי אקשן. הבמאי והקומיקאי ג'אד אפאטאו ("סופרבאד") אמר כי טיסה נעימה "מלא בגגים ויזואליים, משחקי מילים ובדיחות בקצב מטורף, היום אנשים אינם חכמים מספיק או מצחיקים מספיק לעשות סרטים כאלה". ועוד הוסיף: "אם היה נעשה היום סרט מצחיק כמו טיסה נעימה, הוא היה עושה מיליארד דולר". האם הפוטנציאל הכלכלי לא מתממש בגלל היעדר כישרון מספק בשוק? לא בטוח.

3

אחד מאתגרי העידן הנוכחי הוא ניווט בגבולות המשתנים תדיר של התקינות הפוליטית במיינסטרים, כדי להגיע ל"קומדיה בקונצנזוס". גישתם הבלתי מתפשרת של ZAZ הייתה לשלב במפגיע בדיחות שאפילו אז נחשבו לא תקינות פוליטית. סוד ההצלחה היה בביצוע: הבדיחה הועברה בכל כך הרבה דיוק וכישרון, שלקהל כמעט לא נותרה ברירה אלא להבין אותה כמו שהיא - בדיחה ותו לא. דוגמא מצויינת היא עלילת הטייס הפדופיל בטיסה נעימה, שגם ב-1980 מתחה את גבולות הסיבולת. קו עלילה כזה לא היה מועלה אפילו על דף בתסריט כיום. אבל ZAZ מספרים שהם ידעו לכוון את פיטר גרייבס ברמת התנועה, לאן להביט, איך לעמוד, וכמובן להעביר את שורות הדיאלוג בדרך "חסרת הבעה", כאילו הוא לא בקומדיה - כך שברור שיוצרי הסרט צוחקים על הסיטואציה, ולא מנרמלים אותה.

עולה השאלה אם היוצרים כיום חסרים את הרגישות הקומית הזו, או שהקהל הפך עדין יותר. באקלים התרבותי כיום, שבו הרשתות החברתיות מגבירות כל מחלוקת, בדיחה כזו היתה יוצאת מקונטקסט תוך דקות ומתויגת כפוגענית. האולפנים, החוששים יותר מהכל מבאקלש תדמיתי שיפגע בעסקים, ממילא לא היו מאפשרים לצלם חומר כזה. זהו עוד סימפטום של תעשייה שהופכת יותר ויותר שונאת סיכון. הבמאי והשחקן בן סטילר התבטא לאחרונה בנושא הקשיים בעשיית קומדיות מהסוג הזה, ואמר כי סרטו "רעם טרופי" (2008) לא היה מאושר להפקה היום בגלל הדמות ששיחק רוברט דאוני ג'וניור - שחקן לבן המגלם דמות של שחקן לבן שמשחק בהפקת סרט דמות שחורה - תעלול שהיום נמצא הרחק מחוץ לגבולות ה-PC, אבל למעשה הוא פארודיה מוצלחת מאוד על תופעת ה"בלאקפייס" ועל שחקנים שיעשו הכול עבור פרסים והוקרה.

4

בבסיס הקומדיה נמצאת מקוריות, שתמיד היתה סוג של חרב פיפיות בהוליווד, כי טמון בה סיכון. ג'אד אפאטאו הסביר ש"קומדיה צריכה להיות מקורית בליבתה כדי להיות באמת מצחיקה. בגלל זה הוליווד לא מחבבת אותה". חוסר הרצון של הוליווד להתנסות בז'אנר יוצר מחסור בהזדמנויות ליוצרים וקומיקאים "להשתפשף" בקטן לפני זליגה למיינסטרים. הם יכולים להיות להיט בטיקטוק, למשל, אבל הצעד הבא בעולמות הסרטים או הטלוויזיה לא ברור כבעבר. הקריסה של הפקות קולנועיות בתקציבי ביניים - שהולידו להיטים קומיים כמו "בתול בן 40" או "חרמן על הזמן" - והחלפתן בהפקות סטרימינג נישתיות ונוסחתיות גרמה לכך שליוצרים מקוריים אין באמת לאן ללכת, גם אחרי הצלחה ברשת.

5

ודווקא היום דרושה קומדיה יותר מתמיד. בעולם של אי-שקט חברתי ופוליטי, עמוס חרדות קיומיות, צחוק הוא מפלט מענג ובריא. פלטפורמות הסטרימינג עדיין מתעצבות, וייתכן שיוצרים מקוריים ימצאו בהן בית להתנסות בו. נותר לקוות שמותו של אברהמס יהווה תזכורת לשיאים האומנותיים והכלכליים שקומדיה יכולה להגיע אליהן כשלוקחים סיכונים. אולי זה יזכיר גם לנו כקהל לדרוש לא רק שיבדרו אותנו, אלא שיפתיעו אותנו, יאתגרו אותנו וימתחו את הגבולות שלנו, כפי שעשו ZAZ לפני כמעט 45 שנה. כי בעולם שבו הכל נראה רנדומלי, נותר רק לצחוק.