סריקות מוח מגלות מה באמת עושה לנו הבינה המלאכותית

"מה הייתם מספרים לחברה שהלכה לישון ב־2019 והתעוררה רק עכשיו, ומבקשת לדעת מה קרה מאז?", שאל גולש באחת הרשתות החברתיות. "הייתי אומרת לה לשאול את הצ'ט", הגיבה לו גולשת אחרת. ואכן, בין כל הדברים המדהימים שקרו מאז 2019, כנראה זה הדבר שהיפהפייה הנרדמת הייתה מתקשה לעכל יותר מהכול. לא רק היכולות של הבינה המלאכותית בלתי נתפסות, אלא גם המהירות שבה היא שרבבה את עצמה לכל פינה בחיינו, בתוך פחות משלוש שנים מאז הושק ChatGPT לציבור הרחב.

● אחרי ביקור בישראל עורך הלנסט הפך לאוהד. אבל אז הכל השתנה
● שאלות ותשובות באירופה אסרו על לק ג'ל מחשש לפגיעה בפוריות. האם גם בישראל יאסרו?

וכמו כל טכנולוגיה חדשה שמשנה את חיינו, גם טכנולוגיית הצ'ט משפיעה עלינו: על התרבות, על היחסים הבין־אישיים, ועל המוח שלנו ממש. למעשה, זהו חלק מחזון הסינגולריות שלפיו בנקודת זמן עתידית ישיגו המחשבים יכולות אינטלקטואליות גבוהות במידה משמעותית מאלו של בני האדם, עד שהם יהפכו לגוף אחד. בחברות שפע, כבר היום המוח האנושי לא מתקיים לבדו. קיים רק מוח שמתפתח בסביבה של בוטים. אנחנו עוד נזכור שפעם זה היה אחרת. ילדינו אולי כבר לא.

איך נראה המוח שלנו על הסם הזה? חוקרים מרחבי העולם מעסיקים את עצמם בשאלה הזאת. רק בשנה האחרונה התפרסמו שורה של מחקרים שהתבססו על סריקות מוח וניסו לעמוד על השינויים שמתחוללים בו. המבט אל תוך המוח הוא עוד כלי שבאמצעותו אנחנו מנסים לנבא איך ייראה וירגיש העתיד שלנו.

המוח עובד פחות קשה: איך מונעים ניוון?

חוקרים מ־MIT Media Lab בחנו את השפעת השימוש בבינה מלאכותית על מוחם של סטודנטים שכתבו חיבורים. הנבדקים נחלקו לשלוש קבוצות: לקבוצה אחת אושר להיעזר בבינה מלאכותית, לקבוצה שנייה הותר להיעזר במנועי חיפוש, ולקבוצה שלישית לא אושר להשתמש בכלים מקוונים כלשהם. כל נבדק כתב שלושה חיבורים, ובחיבור הרביעי השתנו התנאים: מי שכתב בעזרת צ'ט התבקש לכתוב ללא עזרים, ולהיפך.

מוחות הנבדקים נוטרו על ידי EEG במטרה לאמוד את רמת הפעילות המוחית בזמן המחקר, וגם החיבורים שכתבו נותחו על ידי מכונה ועל ידי בני אדם.

ואכן, החוקרים גילו שבתנאים שונים, המוח עבד באופן שונה. הסטודנטים שהתבקשו להשתמש רק במוחם שלהם הפגינו פעילות מוחית רבה יותר ומבוזרת יותר, כלומר אזורים רבים יותר במוח הופעלו. הסטודנטים שנעזרו בכלי חיפוש הפגינו פעילות פחותה מזו של חברי הקבוצה נטולת העזרים, ואילו הסטודנטים שכתבו את חיבוריהם בעזרת בינה מלאכותית הפגינה את הפעילות המעטה ביותר והכי פחות מבוזרת במוח.

מה שקרה בעת כתיבת החיבור הרביעי, שבו השתנו התנאים, הוא כנראה הדבר המטריד ביותר. מי שהשתמשו בבינה מלאכותית ונאלצו כעת לכתוב מאמר ללא עזרתה עדיין הציגו פעילות נמוכה. לעומת זאת, מי שעברו ממצב של מוח בלבד למכונה הציגו פעילות רבה יותר ממי ששויכו לקבוצת המכונה מלכתחילה. כלומר, הניוון בפעילות המוחית "נגרר" הלאה, אל המשימה הבאה, ואילו הכתיבה העצמאית חידדה את המוח לקראת המשימה הבאה.

נציין שמי שכתבו בעזרת בינה מלאכותית כן אמרו שהם קראו, בדקו וערכו את הטקסט, אבל הם הרגישו שאין להם בעלות על התוצר. לנבדקים האלה היה קשה יותר לצטט מהמאמרים שעליהם היו חתומים, בניגוד למי שניסחו את המשפטים בעצמם.

במאמר שפרסמו, החוקרים כותבים שמדובר באתגר עבור מוסדות לימוד, אבל לא רק עבורם. באותם מוסדות תימצא כנראה הדרך לדרוש מהתלמידים לעבד את התוכן באופן שיאלץ אותם להפעיל את המוח ולהטמיע אותו, גם אם לא כתבו את התוכן בעצמם. לכלי הבינה המלאכותית עצמם אפילו יכול להיות תפקיד בתהליך הזה: הם יכולים לשאול סטודנטים שאלות בצורה מעניינת, משחקית, וגם לענות להם תשובות מורכבות על חומר הלימוד, באופן שיגביר את מעורבותם בלימודים. הכלים הללו יודעים לא רק לעשות את העבודה בשבילך.

 תערוכת צילומי בינה מלאכותית. הידיעה שזאת עבודת מכונה משפיעה על התגובה / צילום: Reuters, Biswarup Ganguly

מחוץ לעולם האקדמי, אנחנו עלולים לראות ירידה בפעילות הקוגניטיבית של כלל האוכלוסייה. החוקרים הביעו חשש מתופעות רחבות יותר מאלה שהודגמו במחקר שלהם, כמו ירידה ביכולות של חשיבה ביקורתית ושיפוט עצמאי, שכן הבינות מציעות תשובה אחת אינטגרטיבית המוצגת כ"אמת", ולא כמה מקורות להערכה זה מול זה, כמו במקרה של מנועי החיפוש.

חוקרים אחרים מתחו ביקורת על המסקנות של המחקר הזה מ־MIT. לדוגמה, ויטומיר קובנוביק ורבקה מרון מאוניברסיטת דרום אוסטרליה כתבו באתר The Conversation שמדובר בקריאה פשטנית של המציאות. הם מעלים את האפשרות שנשתמש באותו כוח מוח שיש לנו היום כדי להוציא לפועל משימות שלא היו חלק מהיו. כך לדוגמה, אדם שמבקש לערוך מסיבה יוסיף לה תוכנית אומנותית, כי הצ'ט מקל עליו לעשות זאת, בעוד שבעבר לא היה מנסה לעשות זאת בכלל.

איזה פידבק אנחנו רוצים מהצ'ט?

בינה מלאכותית יכולה לעודד למידה באמצעות משוב. אפילו כותבי המאמר מ־MIT ציינו שתוכניות לימוד עם משוב מבוסס בינה מלאכותית עשויות דווקא להגביר את הפעילות המוחית במקום לנוון אותה. משוב הוא יעיל במיוחד כשהוא מיידי, ספציפי ומותאם אישית - שלושה מאפיינים שיש בידי הבינה המלאכותית לספק, ולכן הציפיות ממנה גבוהות. היא גם נתפסת כשיפוטית פחות ממשוב אנושי, וזה יתרון נוסף מבחינת הלומדים.

אבל איזה משוב של המכונה הוא היעיל ביותר? וכיצד משפיע כל סוג של משוב כזה על המוח?

במחקר שהובילה ג'יאקי יין מהמכון לבינה מלאכותית בחינוך בשנחאי, ופורסם בכתב העת npj: science of learning, כתב עת מקבוצת Nature, נבחנה ההשפעה של שלושה סוגי פידבק שהבינה יכולה לתת.

הסוג הראשון נקרא "משוב מטה־קוגניטיבי". הכוונה היא למשוב על אסטרטגיות הלמידה. לדוגמה, הצ'טבוט שאל את הנבדקים אם הם מרוצים מרמת ההבנה שלהם את החומר, האם יוכלו להסביר אותו לאחרים, איזה חלק של החומר הכי קשה להם וכיצד יוכלו לשפר את הלמידה להמשך.

סוג נוסף הוא "משוב רגשי". הוא נועד לשמר את העניין, את הקשב ואת המוטיבציה של הלומד, ולעזור לו להתמודד עם ההשפעות של חוויות שליליות על המוטיבציה. לדוגמה, אפליקציית דואולינגו הפופולרית משתמשת במשוב כזה. המחשבה היא שכל עוד הלמידה מעוררת רגשות חיוביים יותר משליליים, הלומד יהיה מעורב יותר וייטה פחות לנטוש את הלמידה או להתנתק ממנה רגשית. המשוב הרגשי שנבחן במחקר הזה כלל תגובות כמו "נהדר! הבנת את החלק הזה היטב!", או "לא נורא, גם אחרים התקשו עם החלק הזה".

סוג הפידבק השלישי שנבחן הוא "משוב ניטרלי", לדוגמה "בואו נצא להפסקה. כשתהיה מוכן, לחץ על אחד המספרים הבאים רנדומלית".

בקרב חברי הקבוצה שקיבלה משוב מטה־קוגניטיבי מהצ'ט נצפתה פעילות באזורים בחלק הקדמי של המוח הקשורים לפונקציות ניהוליות כמו בקרה עצמית ושליטה קוגניטיבית, וכן באזורים הקשורים במחשבות על מחשבות ובאזורים הקשורים לעיבוד סמנטי. בהמשך, חברי הקבוצה הזאת הצליחו טוב מאחרים ליישם את הידע בהקשרים חדשים ולהבין מתי עם מצליחים או טועים.

חברי הקבוצה שקיבלו פידבק רגשי הציגו פעילות באזורים הקשורים לאינטראקציה חברתית ולמחשבות על מחשבות של אחרים. הקבוצה הזאת זכרה את החומר טוב במיוחד, אבל הצליחה פחות ליישם אותו בהקשרים חדשים.

באופן שהפתיע מעט את החוקרים, הקבוצה השלישית, שקיבלה משוב ניטרלי, הציגה את הפעילות הרבה ביותר באזורים הקשורים לזיכרון ולתשומת לב. ייתכן שגם כשעוזבים את המוח האנושי בשקט, הוא יודע לגייס בעצמו כלים של מוטיבציה ללמידה. עם זאת, תוצאות הלמידה בקבוצה השלישית היו הכי פחות חזקות.

לטענת החוקרים, בעולם שבו יותר ויותר מהלמידה שלנו תתבצע דרך הצ'ט, לסוג הפידבק צפויה להיות השפעה מרחיקת לכת על הסיכוי שלנו ללמוד בהצלחה ולהטמיע את החומר.

מעדיפים את קולה של אמא, גם בגרסת AI

עד כה התייחסנו להשפעות הקוגניטיביות, אבל מה עם השפעת הבינה המלאכותית על עולם הרגש שלנו? האם יש לה פוטנציאל אמיתי להשפיע עליו כמו בני אדם?

מחקר שפורסם במאי האחרון בכתב העת Scientific Reports מקבוצת Nature, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת Shaoxing בסין, בחן את ההשפעה של קולות שסונתזו באמצעות בינה מלאכותית. בזכות הכלי הזה, קולות מסונתזים איבדו את רוב המאפיינים ה"רובוטיים" שהיו להם בעבר, והיום בשיחה עם מענה קולי או בהאזנה לסרטון פרסומת או שיר, לא תמיד ניתן לדעת אם הקול שייך לאדם אמיתי או לבוט. ניתן היום אפילו לחקות קול של אדם ספציפי, באופן שיקשה על מכריו להבחין בהבדל. היישומים בעולם הדיפ פייק וההונאה ברורים, אך המחקר הזה התמקד בהשפעה הרגשית של קולות כאלה, שמטרתה אינה הונאה.

במסגרת המחקר סונתזו שלושה סוגי קולות: אחד מתוך הקלטות של אמהות הנבדקים ושניים נוספים הונדסו מהקלטות של נשים לא מוכרות לנבדקים. הראשון נקרא "קול נשי בוגר" (בערך בגיל של האמהות של הנבדקים) והשני "קול נשי מתוק". כל הקולות הקריאו אותו הטקסט.

החוקרים השתמשו במכשיר fNIRS, הממפה אזורי מוח שונים בעת פעילותם, בדומה ל־fMRI אם כי קצת פחות מדויק. המיפוי נעשה באמצעות ספקטרוסקופיה בתדר אינפרה־אדום. התוצאה הייתה שהקול המסונתז של האם, ורק הוא, עורר פעילות מוגברת באזורי המוח הפרה־פרונטליים והטמפורליים. החוקרים מעריכים מתוך כך שהקול המוכר עורר בצורה הרבה יותר ברורה רגשות, זיכרונות וגם תפקודים קוגניטיביים.

למחקר הזה עשויות להיות השלכות רבות על עולם השיווק המותאם אישית, אולם החוקרים מתעניינים דווקא בהשלכותיו על עולמות הטיפול הרגשי. הם טוענים שמתן קול מוכר לבוט שנועד לתמיכה רגשית יכול לעזור להפיג בדידות וחרדה במטופלים. כך, לדוגמה, טכנולוגיה כזאת יכולה להיות ישימה בטיפול באנשים מבוגרים או שסובלים מדמנציה. אם נחזיר להם את הקול של הוריהם, ייתכן שהפעילות המוחית שלהם תגבר.

לבני אדם עדיין יש יתרון

ודאי תטענו שלמרות הכול, בני אדם מגיבים לקולה האמיתי של אמא אחרת מאשר לקולה המסונתז, ובכלל, בקשר אנושי הכוונה היא שקובעת. עצם הידיעה שאנחנו מתקשרים עם בוט יכולה יכולה להשפיע על התגובה שלנו - הן בטיפול רגשי והן במסר שיווקי. אך האם המוח שלנו באמת יודע להגיב אחרת לברייה אנושית ולבוט?

מחקר שפורסם בינואר האחרון בכתב העת Social Cognition and Affective Neuroscience בחן את השאלה הזאת לגבי יצירות אמנות. החוקרים הציגו לנבדקים יצירות ובדקו מה הם אומרים עליהן אחרי שנאמר להם שנעשו בידי מכונה ומה הם אומרים על אותן יצירות לאחר שנאמר להן שצוירו בידי בני אדם. במקביל בחנו החוקרים את תגובות המוח של הנבדקים לאותן יצירות באמצעות EEG ו־fNIRS.

המשתתפים היו מוטים נגד אמנות שהוצגה להם ככזו שנוצרה על ידי AI, ודירגו אותה באופן עקבי כמוצלחת פחות. מבחינת פעילות המוח, כאשר היצירה הוצגה ככזו שנוצרה על ידי בני אדם, רמת העירור המוחי הכללית הייתה גבוהה יותר, כלומר, המוח הקדיש קשב רב יותר ליצירה והפגין מעורבות קוגניטיבית גבוהה יותר. כמו כן, נראה שכאשר הנבדקים חשבו שהיצירות צוירו בידי בני אדם, הם השקיעו מאמצים רבים יותר בניסיון להבין את משמעות היצירה ולהתחבר אליה רגשית.

מסקנת המחקר היא שבני אדם מתעניינים יותר ביצירה שנוצרה על ידי בני אדם אחרים - לא רק במוצהר אלא גם ברמת הפעילות המוחית. המחקר הזה מרמז טובות ליצירה האנושית ובאופן כללי לתקשורת בין בני אדם. נראה שבני אדם מייחסים ערך לעצם העובדה שאמנות מסוימת היא תוצר של תודעה אנושית ולא של מכונה, והם רואים באמנות אירוע של קשר בין אישי בין יוצר לצרכן, ולא אירוע צרכני בלבד. האם זה יהיה כך תמיד? זאת כבר שאלה שקשה לענות עליה.