אירוע אחד יכול לחסל ענף שלם: "הביטוח של קנט הוא נכס לאומי"

הכתבה בשיתוף קנט

באחד מחודשי יוני האחרונים, כשמגדלי הדובדבנים כבר ספרו את הימים עד הקטיף, ירד גשם. אף אחד לא ציפה לו בעונה הזו, ואף אחד לא יכול היה להתכונן לקראתו. הפרי נסדק והתפוצץ על העצים, ויבול של שנה שלמה הושמד כמעט כולו.

בלילה כזה למשל, הנזק הכלכלי לחקלאי עלול להגיע למאות מיליוני שקלים. ההשקעה כבר נעשתה: שתילים, מים, עבודה וציוד, לעתים מיליוני שקלים למשק אחד. לחקלאי אין דרך להתגונן ולהתכונן למצב הזה - הכול נקבע בתוך כמה שעות.

אחרי אירועים כאלה נכנסת לתמונה קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות. חברת הביטוח, שהוקמה ב-1967 על ידי הממשלה יחד עם הארגונים החקלאיים כדי לשמש רשת ביטחון לחקלאי ישראל מול קרה, ברד, שרב, סערות ושיטפונות. קנט היא הגוף היחיד בישראל שמבטח את החקלאים כנגד נזקי טבע בחקלאות, והיא משלמת לחקלאים בין 300 ל-500 מיליון שקל בשנה בגין נזקים אלו, ומבטחת למעלה מ-80% מהענף. "החקלאות היא עסק יצרני כלכלי שמושפע יותר מכל עסק אחר מאירועים אקלימיים", אומר שמוליק תורג'מן, מנכ"ל קנט. "מגדלי המזון במדינת ישראל חייבים ודאות כדי להמשיך לייצר. במובן הזה, ביטוח נזקי טבע איכותי הוא נכס לאומי. קנט היא תשתית ביטוחית שמאפשרת לחקלאות להמשיך לייצר ולצמוח".

 שמוליק תורג'מן, מנכ''ל קנט / צילום: יפעת יוגב

מה קורה בלי הוודאות הזאת? "אם תיקח עסק כלכלי ותסיר ממנו את מרכיב הוודאות, לעסק אין יכולת קיום. כך גם בחקלאות", הוא אומר. "אף אחד לא ישקיע בטכנולוגיות או בהגדלת היקפי ייצור אם הסיכון גדול מדי. החקלאות פשוט תתנוון".

בשנים האחרונות, הלחץ על המנגנון הזה רק גובר. "אנחנו רואים שכל עשור חמור מהעשור שקדם לו", אומר תורג'מן. "אירועי אקלים שהיו קורים אחת למספר שנים, קורים היום שלוש-ארבע פעמים בשנה. יש עלייה חדה בתדירות ובעוצמה". בשטח זה נראה כך: חורפים חמים שבהם המטעים לא מקבלים את מנות הקור שהם צריכים, גלי חום ארוכים, סופות ברד פתאומיות והצפות. התחזיות לשנת אל ניניו מעריכות החמרה נוספת בעוצמת אירועי הקיצון. בתנאים כאלה, כמה שעות של מזג אוויר חריג מספיקות כדי למחוק השקעה של עונה שלמה, והשאלה מי סופג את הנזק הופכת לשאלה על עתיד המשק כולו.

 נקי ברד בגידולי שזיף / צילום: קנט

למה אין תחרות

כמו במרבית מדינות ה-OECD, גם בישראל פועלת חברה אחת בלבד שמבטחת נזקי טבע בחקלאות, מה שמעלה מדי פעם את השאלה אם מדובר במונופול. תורג'מן מדגיש שהמצב לא נובע מהגנה רגולטורית. "אין חסם רגולטורי לתחרות", הוא אומר. "כשמשרד החקלאות יוצא בקול קורא לביטוח, כל חברה מוזמנת להגיש הצעות. בפועל אף חברה לא מגישה חוץ מקנט. נוצר פה מונופול טבעי.

"הרעיון בחברת ביטוח רגילה הוא שהרבה מאוד משתתפים משלמים בשביל מעט מאוד ניזוקים", אומר תורג'מן. "בנזקי טבע בחקלאות המצב הפוך - יש מעט מאוד משתתפים והרבה מאוד ניזוקים בו זמנית. הפיזור האקטוארי לא מתקיים, ולכן חברה פרטית שמטרתה להשיא רווחים ולחלק דיבידנדים לא מסוגלת להתמודד עם זה".

וניסיון מהסוג הזה כבר נעשה בעבר. "בשנות ה-2000 חברות פרטיות ניסו להיכנס לתחום, והן יצאו אחרי שנה-שנתיים, כי בדנ"א שלהן הן לא מסוגלות לעמוד בפני נזק עצום לקבוצת לקוחות קטנה", אומר תורג'מן. "אם השוק הזה היה יכול להתנהל בצורה כלכלית גרידא, המדינה לא הייתה נדרשת לסבסד אותו. ועל אף כל זה, קנט חרתה על דגלה להמשיך לפעול כשחקן תחרותי - ולהעניק ללקוחותיה החקלאים שירות ומוצר ברמה גבוהה ביותר".

 הצפות באזור גבעת עדה / צילום: בני וילד

ואכן, לעובדי קנט ניסיון של עשרות שנים בכל ענף גידול, היכרות קרובה עם השטח ועם דפוסי האקלים, ומנגנון אקטוארי שנבנה לאורך השנים כך שלא ישלם יותר מדי מצד אחד ולא ייקלע לגרעונות מצד שני. "שום חברה פרטית לא יכולה להעמיד מומחיות כזו מאפס", אומר תורג'מן.

חצי מדינה, חצי חקלאים

קנט הוקמה לפני כ-60 שנה כדי לפתור בעיה מוכרת. "בעבר, בכל פעם שהיה אסון, המדינה הייתה נדרשת לפצות באופן ישיר", מספר תורג'מן. "החליטו להקים חברה משותפת למדינה ולחקלאים: 50% מהמניות מוחזקות על ידי ארגונים חקלאיים ו-50% על ידי המדינה. מנגנון דומה לזה הקיים במדינות אחרות, ושמוכיח את עצמו".

המבנה הזה מחבר בין האינטרס הציבורי לבין הידע של המגדלים, ולדברי תורג'מן הוא אחת הסיבות לכך שקנט נחשבת לאחת החברות המתקדמות בעולם בתחום. החברה אינה מחלקת דיבידנדים, ומפוקחת בידי הממונה על שוק ההון, משרד החקלאות ורשות החברות הממשלתיות. היא גם חוסכת את מה שחברת ביטוח מסחרית מוציאה על שיווק ועמלות, שלפי קנט מגיע ל-20% עד 30% מעלות הפוליסה.

 נזקי קרח לאבוקדו במטע אפיק / צילום: גיל מורדכוביץ'

המדינה משתתפת ב-35% מעלות פרמיית ביטוח נזקי הטבע וב-80% מעלות פרמיית ביטוח אסונות הטבע. "הסבסוד הממשלתי נועד להנגיש מוצר יקר במחיר מוזל, כדי שכמה שיותר חקלאים יבוטחו", אומר תורג'מן. "בצורה כזאת המדינה מונעת מעצמה את מהצורך לטפל במשברים ולפצות מתקציבה, וסומכת על גוף מקצועי שמנהל את האירוע ביעילות".

זרוע ביצועית למימוש יעדי הממשלה - אדמה, מזון ומשילות

מבחינת המדינה, קנט היא יותר ממבטח. רוב החקלאות בישראל פועלת בפריפריה: בנגב, בצפון ולאורך קווי העימות והגבולות. כשלחקלאי יש רשת ביטחון, הוא ממשיך לעבד את האדמה, והשטחים הפתוחים נשארים מעובדים ומאוכלסים.

הדוגמה המובהקת היא ביטוח ההכנסה בפלחה. המדינה יצרה ביטוח הכנסה לגידולי שעורה ודגנים בנגב, כדי שחקלאים ימשיכו לזרוע אלפי דונמים גם כשהעונה אינה מבטיחה. הזריעה הזו שומרת על אדמות המדינה ומונעת השתלטות בלתי חוקית עליהן, בדרום ובצפון. כאן הביטוח כבר משמש כלי מדיניות לכל דבר.

 נזקים לדובדבנים / צילום: אייל הורוביץ

הביטוח גם מעודד ומעניק לחקלאים ביטחון להרחיב גידולים, וכך מבטיח אספקה סדירה של תוצרת מקומית, מצמצם תנודות חדות במחירים ומקטין את התלות ביבוא. לדברי תורג'מן, קנט משמשת זרוע ביצועית של המדינה במדיניות החקלאית: הוודאות שהיא מייצרת היא מה שמאפשר לממשלה להבטיח תוצרת סדירה במחירים סבירים.

תורג'מן מברך על שנים של שקט בכל הנוגע ליחסים בין המדינה לחקלאים ברמה הביטוחית. אבל הוא מסכם בהתייחסות לאפשרות שהמודל הנוכחי, המקובל בכל מדינות העולם כמערכת היעילה ביותר להעברת תמיכות והגנה על החקלאות, יוחלף באחר שלא קיים במקומות אחרים: "מי שרוצה לעשות ניסויים תיאורטיים ולפרק מערכת שעובדת ומגינה על ענף שלם צריך לדעת שהוא זה שיידרש לתת תשובות לחקלאים ולציבור ביום שהניסוי הזה ייכשל".

הכתבה בשיתוף קנט