יוניקורנים באפלה: בהייטק מגייסים מיליארדים בלי לספק נתונים עסקיים

בסיסי נתונים מהימנים ועדכניים הם תנאי סף לקבלת החלטות מושכלת. אלא שגם
בעידן עתיר מערכות מידע, חלק גדול מהנתונים הכלכליים והדמוגרפיים המשמשים לקביעת מדיניות, אינו מספק - אם בשל קשיים באיסוף מידע, בעיות מדידה או סילופים סטטיסטיים. סדרת הכתבות "חורים בנתונים" צוללת לעומק הדאטה שעל בסיסה
נקבעת מדיניות במגוון תחומים כלכליים, ובוחנת כיצד אי דיוק בנתונים עלול להוביל למסקנות שגויות ולהחלטות מוטעות. 

בענף ההייטק מרבים לדבר על שקיפות. שקיפות ביחסי המנהלים ועובדים, שקיפות בעבודה הצוותית, שקיפות כלפי הלקוח. אלא שבמקומות רבים בענף קיימים יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אין זה פלא כי במקום שבו הנתונים החשובים לא זמינים והמידע דל, נעשות טעויות חמורות - כמו הנפקת עשרות חברות לא בשלות בבורסה. ביחס לענפים רבים במשק, ייתכן שלמעט מערכת הביטחון, "מצטיין" ההייטק עם רמת שקיפות נמוכה במיוחד.

היעדר השקיפות מתחיל מלמעלה: המשקיעות המרכזיות בחברות ההייטק, קרנות ההון סיכון, נמצאות ברובן בבעלות פרטית ומאוגדות באיי הבתולה הבריטיים או באיי קיימן. אלה אינן נוטות לשתף בנתונים החשובים מכל: רשימת המשקיעים, שעשויה לכלול קרנות פנסיה ישראליות ואמריקאיות אך גם אוליגרכים או חברות בבעלות ממשלתית סינית, ותשואתן השנתית.

גם חדי הקרן, חברות ההייטק הפרטיות הצומחות, לא נוטות לנדב פרטים על מצבן. עבור גיוס העובדים הן מחצינות, בעיקר, את אסטרטגיית מיתוג המעסיק. אין בנמצא נתונים אמינים על הכנסותיהן, הפסדיהן ושוויין. חברות המחקר ומשרדי הממשלה מפרסמים דוחות רבים על מספרם של חדי הקרן, ואת שיעור סיבובי הגיוס הגדולים. אך, אין בהם התייחסות לנתונים כמו מכפיל ביחס להכנסות, רווחיות, או חוב - מה שעשוי להעיד על יציבותן הפיננסית.

הצדיקה בסדום: אינטל

מרכזי הפיתוח הגדולים - לא רק אלה של מיקרוסופט, אפל, גוגל, אמזון ומטא - הם אמנם שלוחות של חברות ציבוריות אבל אין בהם דבר ציבורי. מלבד אינטל, שכשחלק מהיותה חברה ממומנת במענק ממשלתי מפרסמת דוח אחריות חברתית המספר לציבור הישראלי כמה עובדים קלטה, כמה כסף הוציאה על קבלני משנה וכמה תרמה לייצוא של המדינה - כל שאר מרכזי הפיתוח שומרים על המידע שלהן עמוק בכספות. מקדמת דנא, חברות סטארט־אפ פועלות בחשאי כדי ליצור יתרון ולהגן על עצמן מהחברות הגדולות. אך כאשר הן גדלות, מגייסות מאות מיליוני דולרים ממשקיעים מוסדיים המבוססים, בין השאר, על חסכונות פנסיוניים וכורכות גורלן עם עובדים רבים - יש טעם לדרוש דיווח מינימלי.

חלקו של סקטור ההייטק במשק, לפי הלמ"ס, גדל בשנה החולפת - והגיע ל־11.1% מכלל השכירים, או 385 אלף עובדים. הענף אחראי על רבע מהכנסות מס הכנסה, ועל 43% מהיצוא ב־2020. בהתחשב בתרומת הסקטור, היינו מצפים למרכז מחקר ממשלתי שיאסוף נתונים הקשורים לענף. אלא שמחלקות המחקר הציבוריות, בהן רשות החדשנות, מחלקת המחקר של הכנסת, הלמ"ס ובנק ישראל, שואבות את רוב המידע על המתרחש בענף משתי חברות מחקר פרטיות: חברת IVC בבעלות משפחת הולצמן, שעומדת גם מאחורי קרן ההון סיכון גיזה; וחברת סטארט־אפ ניישן סנטרל שהיא למעשה מפעל פילנתרופי של מייסד קרן הגידור אליוט, פול סינגר.

IVC, הוותיקה מבין השתיים, סוקרת את העולם מנקודת מבטה כחברת המחקר המשרתת לקוחות המעוניינים להשקיע בסטארט־אפ. פעילות סטארט־אפ ניישן סנטרל דומה, כשמטרתה לעודד השקעה בישראל דרך הנגשת מידע על התעשייה למשקיעים זרים.
חברות המחקר מסייעות למקבלי ההחלטות להבין לאן זורם הכסף, לאילו תחומים וחברות, ולעקוב טוב יותר אחר החברות שיצאו להנפקה או שנמכרו. אך זו רק תמונה חלקית. מי שמכירה את ענף ההייטק באופן האינטימי ביותר היא רשות המסים שרואה את העסקאות הגדולות, ואת תשלומי מס החברות ומס ההכנסה. אבל אפילו ממנה חומקות לא אחת עסקאות קטנות, וגם היא שומרת על הקלפים קרוב לחזה. נקל לשער כיצד היה נראה הדיון הציבורי על ההייטק לו היינו יודעים כמה מס חברות משלמים מרכזי הפיתוח הגדולים, או מהו שיעור המס המגיע מכל אחד ממקורות העושר.

נדרשת רפורמת שקיפות

כדי לנהל מדיניות נכונה בנוגע להייטק הישראלי, יש צורך בזרם נתונים אמינים הנאספים באופן פרואקטיבי. יש לדרוש אותם באמצעות רפורמת שקיפות שתחייב חברות החל מגודל או מרף הכנסה מסוים להציג יותר נתונים. גם אם לא מדובר בדיווח כולל, יש מקום לחבר רשות אחת, כמו רשות החדשנות או משרד המדע שנטל על עצמו את תפקיד מנהל המדיניות הציבורית בתחום ההייטק, לדיווחים שיסייעו להבנה טובה של המתרחש.

כדי להתחיל לדבר על מדיניות בהייטק, במשרד המדע החליטו לשאול מהו ההייטק הישראלי והיכן גבולות הגיזרה? אחת מתתי הוועדות של הוועדה לפיתוח הון אנושי בראשותו של דדי פרלמוטר עוסקת בהגדרות המונחים הבסיסיים בענף, כמו האם פעילות מחקר ופיתוח בבנק צריכה להיכלל במגזר? ומהו ג'וניור בהייטק? בתת הוועדה לאיסוף נתונים והגדרות יושבים גם נציגי משרד הכלכלה, זרוע העבודה, הלמ"ס, רשות החדשנות וחברות המחקר הפרטיות. לאחר פרסום התוצאות תיווצר סטנדרטיזציה בהגדרות הבסיסיות של הענף, ואלה יסייעו כבסיס לניסוח מדיניות.

כדי למנוע מקרה כמו שקרה בשנה האחרונה, ובו משקיעים נלהבים ויזמים חובבי סיכון דחקו חברות לא בשלות להנפקה, יש צורך להתמקד באיסוף נתונים שיחשפו את נקודות החולשה. במקום לשאול כמה כסף גייסו חברות ישראליות? יש להבין את רמת המינוף, הרווחיות או את מכפיל ההכנסות הגלום בשוויין.

לעקוב אחרי הרכישות

במקום לדבר על המחסור במהנדסים, יש להבין באילו מקצועות וסגמנטים הם חסרים, ובאיזה קצב יוכלו מוסדות החינוך לספק את אותם העובדים למשק. במקום להתפאר באקזיטים גדולים, כמו של מובילאיי, יש לעקוב אחר רכישת חברות ולשאול האם הן מועילות למשק? האם החברות הנרכשות שילמו מס גבוה יותר, שמרו על הקניין הרוחני בארץ, והעסיקו כאן יותר עובדים?

במקום להתהדר במגוון מרכזי פיתוח של ענקיות בינלאומיות, יש למדוד את האפקט שלהן על עליית השכר הקיצוני במשק, את התרומה האמיתית לתשלום כל סוגי המס, בכלל זה מע"מ - ולקשור בינן זה לבין הירידה במספר החברות החדשות שקמות בישראל.