הפוליטיקלי קורקט שוב מכה: הפעם סרח ומרגרט אטווד חטפו

סערת ה־PC הגיעה גם לעמק המומינים:  בברוקלין הסירו את דמותו של "סרח" מתערוכה מחשש שתתפס כגזענית ● ההסרה מעוררת דיון רחב על הקו האדום של התקינות הפוליטית הנע בין הגנה על קבוצות מיעוט לבין צנזורה של קלאסיקות תרבותיות

תומר שמאי 18:05

סרח מ''המומינים''. בברוקלין חששו שיתפרש כגזענות, ברשתות קראו: ''צדק לסרח!'' / צילום: צילום מסך

סרח מ''המומינים''. בברוקלין חששו שיתפרש כגזענות, ברשתות קראו: ''צדק לסרח!'' / צילום: צילום מסך

18:05

1

הפוליטיקלי קורקט התפשט כמגפה במערב בשנים האחרונות. הוא חדר לכל מקום - לשפה, לשיח, לתרבות. אף אחד לא חמק ממנו. עכשיו הוא שוב שולח את ידו הגסה, והקורבן מפתיע.
סדרת ספרי "המומינים" לילדים - שהגיחה לחיינו בשנות ה-40 בספריה של טובה ינסון והפכה גם ללהיט אנימציה שגידל דורות של משועממי החופש הגדול - מצאה את עצמה כעת על הכוונת. המומינים, משפחת טרולים חמודה שחיה בעמק עם שלל דמויות צבעוניות, עמדה בלב סערה בחודש שעבר, כאשר הספרייה הציבורית של ברוקלין הסירה את דמותו של סרח, (Haisuli בכינויו הפיני, Stinky באנגלית) מתערוכה לציון 80 שנה ליצירה הספרותית. הסיבה: חשש שהיא תתפרש כגזענית.

ההחלטה עוררה בלבול, זעם ובהלה בקרב המעריצים שגדלו על הסדרה הפינית המיתולוגית; "צדק לסרח!", קראו חלקם ברשתות החברתיות. "זו הפעם הראשונה ב-80 שנות ההיסטוריה של המומינים שמישהו ראה בסרח דמות עם פוטנציאל לגזענות", הגיב לטענות רולף קראקסטרום, מנכ"ל Moomin Characters, הגוף המחזיק בזכויות יוצרים של הסדרה. "כוונתנו להמשיך לכלול את סרח כחלק אורגני וחשוב מהיצירה של טובה ינסון".

מערכת החינוך חבולה וחלום ההוראה ההוליוודי הולך ומתרחק
"חוות החיות" נכתב לפני 80 שנה וזיהה את כאוס האינפורמציה המודרני

2

הניסיון לייחס ליצירה של ינסון גוון גזעני מתנגש לחלוטין עם מסריה. הספרים שלה היו סנונית ראשונה של ספרות ילדים מורכבת לאחר מלחמת העולם השנייה, שמים דגש על מסרים חברתיים כמו קבלת האחר (למשל כשמשפחת המומינים החליטה לאמץ בת אדם). הטקסט שבר מוסכמות ומסגרות חשיבה על חלוקת התפקידים המגדריים במשפחה וביחסים. שורת חוקרי ספרות מצאו בטקסטים הללו דגש על אינדיווידואליות וסובלנות, לצד חתרנות אנטי־ממסדית, על גבול האנרכיסטית. אלה כוללים את סנופקין, הצעיר הנווד שלא נותן לדאגות לחדור אליו, או מאי הקטנה, שקראה תיגר על גבולות המגדר.

שער תרבות

 שער תרבות

3

זו לא הפעם הראשונה שחובבי ה-PC מחליטים להתעמת עם קלאסיקות באיחור של שנים. "האקלברי פין" של מארק טוויין הואשם בגזענות כלפי שחורים; "אוליבר טוויסט", על דמות היהודי שבו, זכה למטחי ביקורת; ולורה אינגלס, מחברת "בית קטן בערבה", נמחקה מרשימת הזוכים בפרס מפעל חיים שמחלק איגוד הספריות בארה"ב, בטענה שיש בספרה ייצוג בעייתי של ילידים אמריקאים.

הדוגמה הבולטת מכולן היא היצירות של ד"ר סוס, שהתמודדו ב-2021 עם מטח ביקורות וטענות על איורים אוריינטליסטיים, פוגעניים וסטריאוטיפים, בעיקר של דמויות אסיאתיות. חלק מהדמויות ברב המכר תוארו כמלוכסני עיניים "מארצות שאף אחד לא יודע איך לאיית את שמם". בעקבות כך, מאז מרץ של אותה שנה, שישה מספריו של הסופר המוכר הפסיקו לצאת לאור. "הספרים הללו מציירים אנשים בצורות מכאיבות ושגויות", התנצלה החברה שאחראית על שימור מורשתו של היוצר.

ד"ר סוס, או בשמו האמיתי תאודור סוס גייזל, נחשב לאייקון בספרות הילדים. יצירותיו נחשבות למעודדות ליברליזם, הדגשת הייחודיות של כל ילד והבעה עצמית. עם זאת, מורשתו האישית של הסופר עוררה לא פעם סימני שאלה. בעוד שהקריקטורות של גייזל הציגו לעיתים את חוליי הגזענות, הוא גם שרבט קריקטורות גזעניות בעצמו, בהן זו מ-1942, בה אזרחים יפנים אמריקאים מוצגים כ"גיס חמישי", כשכל אחד מהם מקבל בלוק של דינמיט.

בשבוע שעבר פורסמה התנגדות למועצת בתי הספר הציבוריים של אדמונטון, קנדה, שהסירה רשימה של יותר מ-200 כותרים מספריות בתי הספר. לפי דיווח של CBC News, הספרים שנאסרו כוללים את "הצבע ארגמן" מאת אליס ווקר, "הסנדק" של מריו פוזו ו"סיפורה של שפחה" מאת מרגרט אטווד. זו האחרונה לא נתנה לסערה לחלוף על ידה, ומיהרה לפרסם פוסט עם סיפור קצר לבני 17 על שני ילדים מאוד מאוד טובים. "הם מעולם לא חיטטו באף או היו להם תנועות מעיים או חצ'קונים. הם גדלו ונישאו והביאו לעולם חמישה ילדים מושלמים מבלי לקיים יחסי מין". סופם של השניים היה זהה למתרחש בעלילת "וידוייה של שפחה" - אותו הספר שבקנדה יש מי שחותר נואשות לצנזר.

ארגון PEN America, הפועל לקידום חופש הביטוי בספרות, מצא שבשנים האחרונות למעלה מאלף יצירות נאסרו ללימוד בבתי ספר בארה"ב, מחשש שהן נגועות בגזענות או מקדמות מסרים להט"ביים או מפלים.

4

ואיך אפשר בלי קונספירציות. לא פעם ב-53 שנות קיומה הואשמה "דרדסים", סדרת האנימציה האהובה, בשלל תיאוריות קשר. בין היתר, נטען כי דמותו של גרגמל - המכשף בעל האף הארוך שמנסה להכחיד את הדרדסים - הוא בעצם קריקטורה אנטישמית. גם דמותה של דרדסית הייתה במוקד הביקורת: כל עוד היו מחלפותיה שחורות נחשבה רעה, וכאשר היא הופכת בהסרת כישוף לטובת לב - היא זוכה בבלונד הנכסף. לפני כעשור אנטואן בואנו, מרצה ממכון סיאנס פו לחקר מדעי המדינה בפריז, קבע כי היצירה שעלתה לראשונה למסך ב־1958 מהווה "אבטיפוס של חברה טוטליטרית, בה מוטמעים רעיונות סטליניסטיים ונאציים".

גם חסידי הקפיטליזם תקפו את סדרת הילדים המצליחה של פייר קוליפור, אך מכיוון אחר. אורח חייהם של הדרדסים בקומונה היה מושא להאשמות בקידום מסרים חתרניים וקומוניסטיים. ואם לא די בכך, אב "המשפחה", דרדס-אבא, לובש אדום המזוהה עם קומוניזם.

5

לספרים יש תפקיד חשוב בעיצוב התרבות האנושית. מה שמקובל ואינו מקובל בה משתנה ממרחק של זמן. השאלה היא האם הגנה על קבוצות חלשות מצדיקה צנזורה, או שמא אנו מאבדים משהו יסודי ביכולת להתמודד עם רעיונות מורכבים ולא נוחים. ואולי, רק אולי, עלינו לכבות את איתותי החשדנות ופשוט לתת ליצירה להתקיים.

צרו איתנו קשר *5988