קטאר וסעודיה רוצות למשוך בחוטים בהוליווד, כל אחת בדרכה

1

שייח'ה אל-מיאסה הקטארית נחשבת לאחת הדמויות החזקות והמשפעות בעולם האומנות הגלובלי. היא משקיעה סכומים דמיוניים ברכישת עבודות אומנות והיא מנוע של ממש בניסיון להפוך את קטאר למעצמה תרבותית, לא פחות. הניו יורק פוסט פרסם לאחרונה כי במשך כעשור מימנה השייח'ה את סרטיה של מירה נאיר - שביימה את "סאלאם בומביי" ו"חתונת מונסון" - והיא גם אימו של זוהראן ממדאני, המועמד הדמוקרטי לראשות העיר ניו יורק ב־2025. ממדאני הוא פוליטיקאי צעיר (33), סוציאליסט, חבר האספה המדינתית של ניו יורק - ואחד הקולות הפרו-פלסטינים הבולטים בפוליטיקה האמריקאית.

לאנשי הימין השמרני, הגילוי הוא סערה מושלמת: מחוקק אמריקאי שאימו ממומנת בכסף קטארי. הנרטיב שלפיו "קטאר משתמשת בכספה כדי להגניב אידיאולוגיה פרוגרסיבית לאמריקה" אכן מפתה עבורם, אלא שכמעט כמו בכל דבר, גם הסערה הזו מפספסת את התמונה הגדולה. ההשפעה הקטארית לא מתחילה ונגמרת בכמה סרטי ארט-האוס של הבמאית שפעם סרטה היה מועמד לאוסקר (סאלאם בומביי), אלא נמתחת אל תוך המיינסטרים ההוליוודי.

● הפוליטיקלי קורקט שוב מכה: הפעם סרח ומרגרט אטווד חטפו
● מערכת החינוך חבולה וחלום ההוראה ההוליוודי הולך ומתרחק

2

המדיניות הקטארית הזו הפכה ברורה עוד יותר בפסטיבל קאן השנה. ועדת הקולנוע הקטארית לא הציגה את עצמה כפטרון דיסקרטי של אומנות, אלא כמי שמוכנה לרשום צ'קים שמנים שיעזרו להוליווד - השרויה בסוג של מצוקה לאור תקציבים הולכים ותופחים - לממן הרפתקאות קולנעיות. רבים באולפנים הגדולים שסובלים ממחסור במזומנים הרואים בכסף המפרצי פתרון אפשרי.

זו הייתה הדגמה אולטימטיבית של כוח רך: אחרי אל-ג'זירה וגביע העולם בכדורגל, הוליווד היא החזית הבאה שקטאר רוצה לכבוש. אבל קטאר לא מעוניינת באור הזרקורים, היא לא צריכה את השם שלה על הפוסטר - היא מעוניינת לבחוש מאחורי הקלעים, בשקט, שם נמצא הכוח האמיתי.

3

האסטרטגיה הקטארית ארוכת הטווח ניכרת, למשל, בבעלותה על אולפני הסרטים מירמקס, שייסדו הארווי ובוב ויינשטיין, עם קטלוג שכולל להיטים זוכי אוסקר כמו "שיקגו", "הפצוע האנגלי", "שייקספיר מאוהב", "ספרות זולה" ו"סיפורו של וויל האנטינג". ב-2010 דיסני, שאז החזיקה בחברה, מכרה אותה ל־Filmyard Holdings שעם שותפיה נמנית Qatar Holding, זרוע של רשות ההשקעות הקטארית, שיצאה לדרך ב-2005 עם כחצי טריליון דולר באמתחתה במטרה להרחיב את סל הנכסים של המדינה. ב-2016 נמכרה מירמקס ל-beIN Media Group הקטארית גם היא, חברה שהחלה את דרכה כזרוע הספורט של אלג'זירה לפני שהפכה לעצמאית. ב-2019 נכנס אולפן הסרטים הגדול פאראמונט, שחשק בקטלוג היוקרתי, כשותף מיעוט (49%) עם beIN במירמקס, והתחייב להשקיע כ-250 מיליון דולר בהפקות חדשות שלה.

וכך, מאז 2016, beIN עוסקת באמצעות מירמקס ובעזרת פאראמונט גם בהפקת סרטים הוליוודיים מיינסטרימיים לחלוטין: סרטי גאי ריצ'י -"הג'נטלמנים" (2019), "שומר טינה" (2021), "מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה" (2023) והכוורן של דייויד אייר (2024) כולם בכיכובו של ג'ייסון סטת'האם, שהפך במודע או שלא לפרזנטור של הכוח הרך והסמוי של קטאר. עבור הקהל הרחב מדובר בלא יותר מכמה סרטי ז'אנר עם פרצוף קשוח מוכר; עבור דוחא, מדובר בהשקעות שממירות דולרים להון תרבותי.

4

ערב הסעודית דווקא רוצה שכולם יבחינו בהשקעות ההוליוודיות שלה. במקום להיות שותף שקט באולפן אמריקאי, ריאד בונה תעשיית קולנוע משל עצמה, במטרה לפתות הפקות הוליווד להגיע לצלם במדבר. "קנדאהאר" (ריק רומן וואה, 2023) היה ההפקה הוליוודית הגדולה הראשונה שצולמה בממלכה. "לוחם המדבר" (רופרט וויאט) היא כבר הפקת ענק של 140 מיליון דולר, בכיכובו של אנתוני מאקי - קפטן אמריקה הנוכחי בכבודו ובעצמו. אלה מומנו על ידי MBC, קונגלומרט המדיה הסעודי. הפרויקט מצולם בניאום, "עיר העתיד" הסעודית, ואמור למתג את האזור כחלק מהחזון של הממלכה לעשור הקרוב. הסעודים מציעים היום להפקות הוליוודיות הטבות מס מרחיקות לכת (עד 40%).

מה שהופך את התמונה לפרדוקסלית עוד יותר היא שגם קטאר וגם ערב הסעודית ממשיכות לצנזר תוכן של אותה הוליווד שהם כה שמחים לממן. להיטים כמו "ברבי" ו"ספיידרמן: במרחבי ממד העכביש" לא הוקרנו בקטאר בשל סצנות שנחשבות פוגעניות לקהל המקומי. "הנצחיים" של מארוול נמשך מהפצה בשל נשיקה חד-מינית; "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" לא הופץ אחרי שמארוול סירבה לקצץ ממנו סצנה, ועוד רבים. כלפי פנים שתי המדינות ממשיכות בהגבלות אדוקות, וכלפי יש מסר של פתיחות, אמביציה, ופנקס פתוח. זו אמורה להיות אולי תזכורת: מטרת ההשקעות אינה בהכרח ליברליזציה, אלא יכולות השפעה עתידיות.

5

האם באמת יש הבדל מהותי בין המענקים לסרטים של מירה נאיר, מימון הבלוקבסטרים של ג'ייסון סטת'האם ואפוסים במדבר של ערב הסעודית? אם הדאגה היא מפני השפעה תרבותית, סביר שהסרט האומנותי ומותחן האקשן משרתים את אותה המטרה. הם חלק מאותו המשחק: יד אחת מחניפה לפוליטיקה הפרוגרסיבית, והשנייה מעודדת פנטזיות להמונים. שתיהן מסייעות למונרכיות המפרציות להגדיל השפעה באחד ממנועי התרבות הגלובליים המשמעותיים אי פעם - הוליווד. המטרה היא אחת: לעצב תדמית באמצעות קולנוע. קטאר המשפיענית מושכת בחוטים בשקט, סעודיה דורשת את אור הזרקורים, אך שתיהן רוצות את אותו הדבר בדיוק.