מיסוי נדל"ן

ביהמ"ש לא אבחן בין שני מצבים: האחד, הצדדים לעיסקה ידעו אודות קיומן של זכויות הבנייה בנכס, אף כי הקונה לא מתכוון לנצלן, והשני, הן הקונה והן המוכר כלל לא ידעו על קיומה של תוכנית המעניקה זכויות לבנייה בנכס

אף שנוסח החקיקה סבוך, הרעיון פשוט: החלת הוראות סעיף 93 לפקודת מס הכנסה על כל המקרים בהם בתאגיד המתפרק קיים נכס נוסף כלשהו פרט למקרקעין, וזאת בין אם המדובר באיגוד מקרקעין ובין אם לאו

תאגידים משופעי מזומנים נהגו לרכוש זכויות ולאחר מכן התפרקו והעבירו את הזכויות הללו - ללא מס - לבעלי מניותיהם, מהלך שיכול היה ליצור מגן מס תמידי ושימש מעין תחליף דיבידנד

בשאלה אם להחיל חיוב רטרואקטיבי בארנונה, יש לאזן בין עקרון סופיות השומה לבין אינטרס הציבור של גביית מס אמת

מי שלא החליף דירת מגורים אחת באחרת, אלא רכש ומכר דירה אחת, אינו יכול ליהנות ממס רכישה מופחת לגבי הדירה החדשה

המחוקק ביקש לומר, כי משטר הפטורים הינו משטר מיטיב, אך אינו אמור "לשגע" את האזרח ולעסוק בחלקים קטנים מדי, זאת במובן שחלקים קטנים לא יהיו מעכבי פטורים

בית המשפט נדרש לשאלה מיהו המחזיק בחדר שבו מתגורר בן המשרת בצה"ל בשירות חובה, ופסק הדין מעלה מספר אפשרויות מרתקות לקבל פטור מארנונה

שלטונות המס מתכוונים לטפל בזרועות שונות באספקטים השונים של פירוק איגודי מקרקעין - בניגוד למגמת האחדה ופשטות הפרוצדורה

ביהמ"ש העליון קבע, כי עשיית ההסכמים בצורה נפרדת כפי שנעשו איננה עיסקה מלאכותית, במיוחד לאור התשתית העובדתית, לפיה היחידים רכשו את חלקם בקרקע מכספם הפרטי

אנו עדים למגמת הרחבה של הפעילות הנכללת בגדר תעשייה, אף לגבי פעילויות שאינן סטנדרטיות לגמרי

ביהמ"ש העליון קבע, כי עשיית ההסכמים בצורה נפרדת כפי שנעשו איננה עיסקה מלאכותית, במיוחד לאור התשתית העובדתית, לפיה היחידים רכשו את חלקם בקרקע מכספם הפרטי

ביהמ"ש העליון קבע, כי עשיית ההסכמים בצורה נפרדת כפי שנעשו איננה עיסקה מלאכותית, במיוחד לאור התשתית העובדתית, לפיה היחידים רכשו את חלקם בקרקע מכספם הפרטי

בית המשפט העליון לא נתן דעתו מה יהא דינה של רכישת מגרש בתקופה העולה על שנתיים לפני מכירת דירות המגורים, שבגינן יתבקש הפטור בסעיף 49ה לחוק מיסוי מקרקעין

תם עידן החיסיון המוחלט על החומר המצוי בידי פקיד השומה, והחל עידן של חובת גילוי כמעט מוחלטת, שיישומה עתיד להועיל הן לנישומים והן לשלטונות המס

בשני מקרים הגיעו ועדות הערר לתוצאה לטובת רשויות המס, בניגוד לעמדת הנישום: בפעם הראשונה תוך העדפת העיקרון של סופיות השומה על-פני גביית מס אמת, ובפעם השנייה תוך העדפת עקרון גביית מס אמת על-פני סופיות השומה

באופציה ייחודית כמשמעותה בסעיף 49י לחוק, חלות על התמורה ממתן האופציה הוראות הפקודה בעניין רווח הון, דבר המאפשר החלת כללי עסקאות עתידיות שנקבעו בפקודה ובתקנות על רווח הון