בשנים האחרונות, גירעון הסחר של ארה"ב מול סין גדל והלך – כלומר, היא רכשה מסין סחורות בהיקף כספי גדול בהרבה מאשר ייצאה אליה. בנוסף טענו בארה"ב כי סין אינה שומרת על הקניין הרוחני של חברות אמריקאיות ואינה מטפלת באופן אפקטיבי במקרים של גניבת קניין רוחני וזיופים.
במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ארה"ב, ב-2016, הבטיח דונלד טראמפ "לעשות את אמריקה גדולה שוב", בין היתר, באמצעות טיפול במה שכינה "הסדרי סחר בלתי הוגנים". ב-2018 החל טראמפ לממש את הבטחתו על-ידי הוספת מכסים על סחורות המיובאות מסין לארה"ב. זאת במטרה להעלות את מחיר הסחורות הללו עבור הצרכן האמריקאי ולעודד אותו לרכוש סחורה מקומית, כדי לעזור לתעשייה האמריקאית ולחקלאים במדינה להתאושש.
ההודעה על המכסים החדשים הציתה את מלחמת הסחר בין שתי המדינות – כאשר סין לא נשארה חייבת ואיימה אף היא בהטלת מכסים על סחורה אמריקאית לצד סנקציות נוספות.
חילופי האיומים בין הצדדים השפיעו על השווקים בעולם כולו, שהגיבו בירידות שערים לאחר כל הודעה ניצית של הממשל האמריקאי או הסיני. מנגד, לאחר פרסומים על התקרבות להסכם בין הצדדים, רשמו הבורסות עליות.
בינואר 2020 חתמו שתי המדינות על הסכם ביניים, אותו תיאר הנשיא טראמפ כ"צעד שיוביל אותנו לעתיד של סחר הדדי הוגן". במסגרת ההסכם, הממשל האמריקאי מבטל את תוכניתו להטיל מכסים חדשים על סחורה סינית ומקצץ במכסים קיימים. בתמורה, סין מתחייבת לרכוש בשנתיים הבאות סחורה אמריקאית בהיקף של 200 מיליון דולר.
ההסכם אינו מתייחס לאחת הדרישות העיקריות של הממשל האמריקאי – ביצוע שינויים מבניים בשוק הסיני, שכיום מעניק עדיפות בולטת לחברות המקומיות.